הקונסרבטוריון הוירטואלי

pludermacher

שלום לכולם ! הצטרפתי לפורום מאוד שמח

אני פסנתרן חובבן, אמנם לא מהאקדמיה (לפחות לא במוסיקה) אבל בעל זיקה גדולה למוסיקה הקלאסית.
אני מקווה שיצא לי פה ושם להשתתף בשיחות כאן...
אז בתור התחלה... יצא לי אתמול להיות בקונצרט "אתנחתא", שכולו היה רסיטל של הפסנתרן אלון גולדשטיין, והיה ממש יפה !! אז לכל מי שלא יצא לו לבקר שם או סתם מתקשה לפנות את הזמן, ממליץ בחום !
נ.ב. מישהו יודע פרטים על תחרות הויולה שמתקיימת השבוע בת"א ?

Dombi · נשלח: 27/12/2006 ב- 07:00:23 כותרת הודעה:

זה לא ממש תחרות ויולה בהוויתה,
אלא זה במסגרת תחרויות האביב שכל שנה מתמקדת על כלים שונים.

השנה זה לגיטריסטים וויולנים, ככה הבנתי.
מישהו הראה לי את רשימת המשתתפים והיא די טובה.
גם עמיחי גרוס, שהוא הויולן של הרביעייה הירושלמית משתתף בתחרות. ישנו חד שלומד עם פנחס צוקרמן או משהו כזה. ועוד...

guysoft · נשלח: 27/12/2006 ב- 14:46:08 כותרת הודעה:

ברוך הבא לפורוםpludermacher מאוד שמח

T 4 2 · נשלח: 02/01/2007 ב- 20:34:40 כותרת הודעה:

ברוך בואך

pludermacher · נשלח: 05/01/2007 ב- 00:20:50 כותרת הודעה:

תודה על הכנסת האורחים הלבבית מאוד שמח

לשמחתי יצא לי להיות בקונצרט האחרון של תחרויות האביב.
עמיחי גרוס באמת ניגן שם קטעים לויולה סולו ובליווי פסנתר, וסה"כ היה נחמד מאוד.

יש משהו שאני אף פעם לא מצליח להבין, אולי תלמידי האקדמיה שביניכם יכולים להסביר... מדוע ההתעקשות על יצירות מודרניות כמעט בכל הזדמנות ? האוזן באמת מתרגלת לזה אחרי מספיק זמן ?

בברכת שבת שלום ושנה אזרחית טובה מחייך

userFish · נשלח: 05/01/2007 ב- 14:49:33 כותרת הודעה:

ברוך הבא pludermacher!! צוחק

Dombi · נשלח: 05/01/2007 ב- 16:17:14 כותרת הודעה:

זה לא עניין של התעקשות,
לדעתי זה קשור לעובדה שאי אפשר להתעלם מכך שאנחנו חיים במאה העשרים.
ואי אפשר כל הזמן לחיות בעבר וביצירות העבר, כמה טוב שהן נשמעות. (וחוץ מזה ישנן הרבה יצירות מודרניות שנשמעות גם לא פחות טובות)
זה שהיצירות של ימינו לא נשמעות יפות מתקתקות וטונאליות,
מושפע בעיקר אני חושב מהתקופה שבה אנחנו חיים, ואי אפשר להתעלם מהעניין שהמאה הקודמת הייתה אחת המכוערות בתולדות האנושות. וזה כמובן משפיע על האומנות.

ואגב האוזן מאוד מתרגלת למוזיקה הזאת, כמו שבן אנוש מתרגל להרבה דברים בחייו.
זכיתי לנגן יצירה אוונגארדית בטירוף לפני משהו כמו חודש, וכשהתחלנו לנגן אותה (8 אנשים בהרכב) לא הבנו כמעט כלום, אבל התאמנו עליה לא מעט כדי שתצא טוב,
ותאמין או לא מאוד נהנינו מהביצוע שלה בקונצרט. והרגשתי שממש ניגנתי יצירה מצויינת.
אבל זה לקח זמן עד שהתרגלנו אליה.

ואני לא חושב שזה קשור לעניין שהן מודרנות,
הרבה יצירות או מלחינים לא קיבלו את חום הקהל הרבה שנים אחרי שהם מתו אפילו.
מי הכיר את ויואלדי עד לפני 80 שנה? הקהל הוינאי די עזב את מוצרט בשנות חייו האחרונות. גם לבטהובן קראו לפעמים דיסוננטי ולא מובן.
יבוא הזמן וגם המלחינים שהקהל ה"פופ קלאסי" לא סובל (כאלה שבגללם דוחקים יצירות מודרניות לפני ההפסקה ומבצעים בחופזה ובלי רצון), יקראו להם גאונים.

מדהימאיה · נשלח: 05/01/2007 ב- 16:56:56 כותרת הודעה:

אתה חי בעבר...
אנחנו במאה העשרים ואחת!

pludermacher · נשלח: 06/01/2007 ב- 16:34:58 כותרת הודעה:

אני בהחלט מסכים איתך שצריך ללכת קדימה, ושתולדות המאה ה- 20 השאירה את חותמה גם על האומנות בכלל והמוסיקה בפרט (רק שאם לשפוט לפי זה העתיד לא נראה ורוד יותר...).

אבל dombi תרשה לי להקשות עליך עוד קצת... אני מקווה שאני מדייק, אבל רוב ההלחנה כיום היא א-טונאלית. לדעתי ההתרגלות ליצירות מסוג זה היא אפשרית למי שמנגן אותן כפי שהעדת על עצמך, וקשה עד בלתי אפשרית למי שמאזין מהצד. לפני 200 שנה היחס הזה כלפי יצירות חדשות לא היה כל כך קיצוני נכון ?

הרי תמיד אפשר "להאשים" את הקהל שהוא לא מבין כלום... (זה בטוח מה שאני הייתי עושה אם הייתי בצד השני מאוד שמח

) , אבל לא כדאי לנסות גם כיוונים אחרים ? אולי בכל זאת טעינו ?

טל כץ · נשלח: 06/01/2007 ב- 17:19:57 כותרת הודעה:

אני חושב שאתה עוסק ביותר מדי אבסולוטיות. מה היא בעצם טעות וכיצד טעינו ולמה ?
המוסיקה היום לא מוגדרת בהכרח כא-טונלית או מוגדרת כמשהו כלל. היום אתה יכול לכתוב מה שאתה רוצה.
זה מה שזה, אם אתה אוהב או לא אוהב את זה. יוצרים עושים מה שהם רוצים לעשות, טונאלי או א-טונאלי. כל הרעיון פה בשביל היוצר, זה ליצור, רעיון.
תקופה ישנה מוגדרת כתקופה ע"י התקופה החדשה שמגיעה. למשל, הארס אנטיגואה נקראה כך רק בגלל הארס נובה. אז מה זה אומר ? שהארס נובה היו יותר צודקים ? והארס אנטיגואה טעו ? או להפך ? אך בימינו אנו מסוגלים להקשיב וללמוד מ2 התקופות השונות הללו בלי בהכרח להגיד מי היה יותר טוב, אולי להנות מאחד יותר מן השני כדבר סובייקטיבי לעצמינו.

בעניין "התרגלות" המאזין למוסיקה. לכל ז'אנר יש את קהל המאזינים שלו. ויש קהל גם לאמנות החדשה, תאמין או לא. אי אפשר לצפות מכולם להתחבר לאותם הדברים והרעיונות. אנחנו לא שווים.
אני יכול להגיד לך למשל, שאני תמיד התחברתי למוסיקה בלי בעיה, וכשלמדתי עוד דברים על מוסיקה וחקרתי והתעניינתי נהניתי אפילו עוד יותר, כי פתאום הכל נהיה הרבה יותר ברור. לאמנות (ציור) לא כ"כ התחברתי כשנחשפתי לראשונה , כי לא הבנתי ולא הרגשתי דבר מזה, אבל כשהתחלתי ללמוד על זה קצת ולדעת מעט הסטוריה ולבחון באמת ולחפש מה מושך אנשים לזה התחלתי למצוא באמת חיבור והיום אני יותר חובב ומתחבר ומסוגל גם להרגיש משהו מן האמנות הזו.