הקונסרבטוריון הוירטואלי

Dombi

הסתכלתי אתמול באחד מהספרים שהיו לי כשהתחלתי ללמוד... (לנגני הקלרינטים ע"ע לזרוס) ושמתי לב שאף פעם לא ממש קראתי את מה שכתוב לפני שמנגנים... (אולי גם בגלל שאז לא התמצאתי באנגלית קורץ

)
הקיצר קראתי את זה אתמול, וחשבתי שיהיה נחמד אם יכתבו פה על הבחור שכותב לכם את ההקדמה בספר איך לנגן, שיטות ודברים כאלה... (אם בכלל קראתם אי פעם) ועצה חמודה שמצאתם בין כל השאר...

אז אני אתחיל:
הבחור ששיכת לו ההקדמה בכמעט כל הספרים לקלרינט (קלאוזה, לזרוס וכו'...) הוא איש בשם
Simeon Belison
בחור די מכושר ממוצא רוסי, שהתחיל כבר מגיל מאוד צעיר לנגן עם תזמורות כלי נשיפה, התחיל בגיל 11 (!!!) ללמוד באקדמיה המלכותית למוסיקה של מוסקובה.
כשיצא משם הוא נהיה קלרינט ראשון בתזמורת הסימפונית של מוסקובה להרבה מאוד שנים. (ולאחר מכן היה גם לקלרינט ראשון בניו יורק).
בנה לו הרכב מקורי של קלרינטים שמנה לבסוף לקרוב ל75 קלרינתים!!! (זה בטח נשמע מאוד מוזר... קורץ

)
הקיצר קלרינתן מאוד פעיל...

עצות חמודות שהוא נותן בספר: "בזמן הנגינה בפני קהל, כדאי להראות פנים רגועות, להוציא צליל בלי להראות שום מאמץ חיצוני וקשיים שצריך להתגבר עליהם. זה יהמם את הקהל מסביב עד כמה קל לך לנגן. מצד שני, אם תזיז את הראש, תזיז מצד לצד את הגוף ותרים את הכתפיים בזמן הנגינה בתור צורה להתבטא, זה עלול לפתות את האנשים לצחוק" (מי אמר פה שזה טוב לזוז? קורץ

)

יאללה תורכם רבותיי... מגניב

~vick~ · נשלח: 24/01/2005 ב- 16:02:03 כותרת הודעה:

אף פעם לא ראיתי את זה גדיאל! זה בלזרוס?
אף פעם לא שמעתי על הקלרינתן הזה בכל מקרה... למרות שהוא מאוד מאוד פעיל!
ומה זה "הרכב" קלרינתות שמונה 75 נגנים?! זה היסטרי!! המום

Dombi · נשלח: 24/01/2005 ב- 16:44:50 כותרת הודעה:

סתכלי בהתחלה בהתחלה של לזרוס (הכחול כן? לא הלבן... בחלק הראשון).
אגב שמה כתוב גם הרבה דברים בסיסיים על תיאוריה סולפג' סולמות וכו'...
ויש גם את הטבלה של האצבוע לצלילים. אז תסתכלי תראי.

מור · נשלח: 24/01/2005 ב- 20:07:32 כותרת הודעה:

טוב.. לצערי לא היה לי שום ספר להסתמך עליו דבר שהביא להמון בלאגן כל פעם שהחלפתי מורה ולכל אחת הייתה טכניקה שונה לגמרי... האמת את הכל למדתי ישירות מהמורות שלי.. ובשום ספר שלמדתי לא היו הסברים כי נגנתי מספרים רק בשלב די מאוחר יחסית..- את כל השנה הראשונה שלי ניגנתי יצירות שעדינה כתבה לי..(נכון שזה נשמע מרשים שמישהו כותב לך יצירות.. אז זהו שזה ממש לא... תשאלו את יובל אולי אחותו זוכרת משהו מהיצירות שניגנתי.. זה היה בסגנון יונתן הקטן..) בכל מקרה.. ואז עברתי מורה לרגינה ואצלה כבר ניגנתי מכל מיני חוברות רוסיום מוזרות חסרות הסברים וגם אם היו הסברים גם ככה לא הייתי מבינה מה כתוב שם.. ואצל גיתית האמת זה שלא ניגנתי מחוברות.. מה אני אעשה... ככה יצא...
האמת זה שאלי אהרוני כתב ספר שממש משעשע לקרוא...

holst · נשלח: 24/01/2005 ב- 22:29:51 כותרת הודעה:

הספרים לחליל הם לא מי-יודע-מה מעניינים. קורות חיים מאוד קונקרטיים ויבשים.
מה שמצחיק זה התמונה של מואיז בגיל 90 כשבפה תקועה לו מקטרת, והוא נראה שמח וטוב לב. מאוד משעשע...
ובקשר לספר של אלי אהרוני: הם מאוד מאוד משעשעים!! בעיקר התמונה שלו, כשהוא עוד היה צעיר. הבן-אדם הזה הוא לפעמים קריקטורה מהלכת (וזה יאמר לטובתו). מומלץ לכל מוסיקאי שמכבד את עצמו מאוד שמח

~vick~ · נשלח: 26/01/2005 ב- 18:18:33 כותרת הודעה:

כן אני יודעת שיש את האיצבועים גדיאל..
אבל זה מגניב! אף פעם לא שמתי לב לזה..!