הקונסרבטוריון הוירטואלי

stockhausen

תזמורת הירקות הווינאית

המוזיקאים הווינאים ברברה קייזר ומטיאס מיינהרטר ווחבריהם ל"תזמורת הירקות הווינאית הראשונה" קונים את כלי הנגינה שלהם אצל הירקן. הם עושים חליל מגזר (פשוט מאוד: מרוקנים ועושים חורים קטנים); לוקחים שני חצילים ומשפשפים אותם זה כנגד זה אל מול המיקרופון (עושים אותו דבר גם עם עגבניות, שמפיקות צליל שונה, אבל הן נוטות להתפוצץ באמצע); פלפל משמש פייה של חצוצרה וגם עיקול בקצה הסקסופון, כשגוף הכלי הוא מלפפון. שני מלפפונים נוספים, חלולים ומחוברים, הופכים ל"cucumberidoo", כרישות למקלות תיפוף (אף על פי שהן נוטות להתפרק) ולכינורות, ודלעות משמשות כתופים.
חברי התזמורת מכינים את כלי הנגינה שלהם לפני כל הופעה רק מירקות משובחים ביותר, כי ירקות נבולים או באיכות ירודה לא יניבו את הצליל הרצוי וגם עלולים להתפרק באמצע קטע הסולו. אם בקונצרט מסוים מנגנים גם בבצל, כל השורה הראשונה תבכה. כלי הנגינה משתנים מקונצרט לקונצרט, כמו תבשילים, ובהתאם גם המוזיקה. הם יאלתרו, יחברו שתי יצירות שונות, ישמיטו קטעים. הכל לפי מה שהיה אצל הירקן.
זה נשמע כמו בדיחה, אבל אתם מוזמנים לשמוע באינטרנט את המוזיקה שלהם (ראו כתובת למטה) ואפילו לקנות את הדיסק, כדי להשתכנע שהם רציניים. לפי סוכנות "רויטרס", הרפרטואר שלהם כולל מוזיקה אפריקאית, מוזיקה קלאסית אירופאית ומוזיקה "אקספרימנטלית".
חברי התזמורת אינם מוזיקאים מקצועיים, ולכל אחד מהם יש מקצוע אחר. הם גם לא בדיוק זוכרים, איך נולד הרעיון של התזמורת, ומעידים שמדובר בחוויה משחררת. אין מסורת מוזיקלית ואין צליל מדויק שצריך להגיע אליו, פשוט נסחפים עם החומר ועם המוזיקה. יש להם מנהל מוזיקלי אמיתי, מן המחלקה למוזיקה של אוניברסיטת וינה. על הבמה הוא מנגן בחצוצרה שלו, אבל במקום להוציא ממנה צלילי חצוצרה, הוא מנסה לחקות צלילים של ירקות. בסוף הקונצרט עושים מרק גדול מכלי הנגינה, ומזמינים את הקהל.
www.gemueseorchester.org, הקליקו על listen, כדי לשמוע את המוזיקה.