הקונסרבטוריון הוירטואלי

[שפי]

עם מותו (לפני כמה ימים) של הסופר האמריקאי-יהודי הנפלא הזה (פרס נובל לספרות 1976), להלן פיסקה מתוך ספרו "כוכב הלכת של מר סאמלר" שעניינה מוזיקה קלאסית:

"עולמות חדשים? אתחלתות חדשות? אין זה ענין פשוט כל-כך (הירהר סאמלר בינו לבין עצמו, בחפשו משהו שיסיח דעתו). מה עשה רב החובל נֶמוֹ ב`עשרים אלף רגל מתחת למים`? הוא ישב בצוללת נאוטילוס, וניגן על קרקעית האוקיאנוס את באך והנדל בעוגב. חומר טוב, אך ישן. ומה בדבר `נוסע הזמן` של וֶאלס, כשמצא את עצמו אלפי שנים בעתיד? הוא התאהב בפשטוּת בנערה אֶלוֹי היפהפיה. לקחת עימך, בין למעמקים ובין לחלל ולזמן, משהו יקר, ולשמור עליו – זה כמדומה היה הדחף שלהם. ז`ול וֶורן צדק בהחלט, שהביא את הנדל ולא את ואגנר אל קרקעית הים, אף כי בימי וורן היה ואגנר האוואנגארד בקרב הסימבוליסטים, שמִיזגוּ מילה וצליל יחד. לפי ניטְשֶה, הגרמנים, שהיו מדוּכאים ללא-נשׂוא על-ידי העובדה שהם גרמנים, השתמשו בואגנר כבחשיש. לגבי מר סאמלר (ניצוֹל שואה) היה ואגנר מוזיקת-רקע לפוגרום. ומה צריך אדם להביא לירח, מוזיקה אלקטרונית? מר סאמלר היה מתנגד לכך. תהיה בכך השפלת-האמנוּת בפני המדע."

הציטוט הזה הוא חלק מרשימה שכתבתי על ספרו זה (וגם קצת על כתיבתו של בלו באופן כללי):
http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=1600584