הקונסרבטוריון הוירטואלי

uvcd

אני מוצא את עצמי יותר מדי פעמים לחוץ בקונצרטים עד שזה משפיע לרעה על הנגינה. אני אוהב קצת להתרגש, אני מרגיש שזה עוזר להתלהבות בנגינה. אבל הרבה פעמים רועדת לי הקשת או פתאום פסאג' קל לא יוצא... מה דעתכם?

holst · נשלח: 24/04/2004 ב- 20:04:06 כותרת הודעה:

גם אצל נשפנים יש רעידות, אבל בשפתיים (כמו הראיס).

קודם כל גיליתי ,במקרה שלי, שהרבה פחות מלחיץ לנגן בעל פה.
דבר שני, כשאני מנגן אני חושב על הנגינה ועל המוסיקה באופן אנליטי ביותר, חושב על כל פראזה ועל כל משפט, ועל איך הם בנויים, ומתרכז גם בפן הטכני של הנגינה. הריכוז חשוב כאן מאוד.
דבר שלישי: קיימות שתי גישות - הגישה הרוסית והגישה הרומנית (בהתאמה לנטשה קוסוב שהיא רוסיה, ולמורה שלי ולדימיר סילבה, שהוא רומני, מסתבר...). הגישה ה"רוסית" דוגלת בהיסתגרות הנגן בעצמו במהלך הקונצרט, ואי-התייחסות באופן מוחלט לקהל שבאולם. גישה זו אינה מקובלת עלי ואני מעדיף את הגישה ה"רומנית", דוגלת בנגינה בשביל הקהל. לא להסתגר בתוך עצמך, אלא להיפך. ולדעתי הגישה השניה היא הגישה הנכונה, איתה אני מצליח לא להכנס ליותר מדיי לחץ.

מור · נשלח: 24/04/2004 ב- 20:16:38 כותרת הודעה:

עידן שאתה בקונצרט מה שאתה חושב עליו זה הטכניקה???
ז"א אני לא אומרת שזה דבר שצריך לשכוח ממנו בזמן קונצרט אבל אתה ממש לא אמור, לדעתי, לחשוב על זה כל הזמן ז"א אחרי שאתה עובר על היצירה מספיק זה הדבר האחרון שאתה אמור לחשוב עליו(-פרט למיקרים יוצאי דופן...)
את האמת לי אין דרך לא להילחץ אני בדר"כ לחוצה נורא אבל נגיד לי עוזר רק לעמוד מול הקהל בלי לנגן כמה שניות כדי להתרגל אז תמיד פשוט לעשות את עצמי מכוונת או מסדרת את הכיסא.. או מנהג נוראי שלי שאני לא מצליחה להגמל ממנו זה לשטוף ידיים ולנגב אותם...

holst · נשלח: 24/04/2004 ב- 20:35:19 כותרת הודעה:

אני לא מתכוון לזריזות אצבעות, אלא לטכניקה באופן כללי - צליל, אויר, נשימות, תמיכה, שפתיים וכו'...