הקונסרבטוריון הוירטואלי

[well-tempered]

האם אתם שמחים כשהחופשים מגיעים?
כל פעם כשמתבטל שיעור, או כשיוצאים לחופשה מהלימודים, משהו בי שמח. אבל אז אני שואל את עצמי: למה אני שמח בכלל? הרי אני לא לומד בשביל תעודה, והלימודים באקדמיה הם די נחמדים... ?
אני כמובן שמח כשמתבטל לי שיעור בכלי שלי ("שיעור חופשי!"), אבל אז אני צריך לתהות, האם זה לא אומר שאני אעבוד פחות טוב כי אין לי שיעור להתכונן אליו? האם זה לא פוגע ברצף ובהתקדמות שלי?
מה אתם חושבים?

[T 4 2]

פעם היתה בי את הרגשת השמחה המאופקת הזאת, אבל היום כבר לא.
פשוט, אחרי שהמורה שלך נעדר מכל כך הרבה שיעורים בגלל סיבוב הופעות בחו"ל וחזרות של התזמורת, ועניין די נדיר הוא כשיש לך שיעור... אז הדברים מתהפכים.
מזל שהבגרות כבר מאחורי...

(מה שכן, יש בי תחושה טובה כזאת כשמודיעים לי שהמורה לקומפוזיציה לא יגיע. זה אמנם קרה רק פעמיים השנה (אולי בעצם זאת הסיבה). אבל כשהודיעו לי את זה, ירד מימני לחץ גדול באותו הרגע... )

[ניצן_גפן]

מה???

כשמתבטל לי שיעור אני ממש לא מורצה. קודם כל זה מוציא אותי מהרצף הלימודי ומבחינת ההתקדמות..
ושנית, אני פשוט מאוד נהנית בשיעורים שלי ככה שאין לי סיבה לשמוח כשמתבטל אחד כזה, להפך..

היום היה לי שיעור משולש, שלושה שיעורים רצופים. כל התלמידים הבריזו למורה היום.

ככה שאני מרויחה מזה

[guysoft]

רואים כאן יפה את ההבדל בין תלמידים לסטודנטים..

[ניצן_גפן]

גיא,

מישהו צוחק כאן על חשבוני?

[מור]

אוי.. גם לי זה היה.... נורא שמחתי שמתבטל שיעור.. ושחושבים על זה זה מאוד ביזארי כי אחרי הכל אני כן רוצה שיעורים.. בקיצור.. אחרי שעושים מלא הפסקות ולא לוקחים מלא זמן שיעורים ומתבטלים שיעורים וכו' מתחילים להתגעגע... אני חושבת שכל חופש שווה רק בשביל שאני אבין כמה זה חסר לי...

[נעם טמיר]

האם איננו בני חורין? האם איננו חיים בדמוקרטיה, אשר שמה את החופש והשיוויון כערכים מרכזיים?

אגדיר שני מושגים: "חופש מ" - יש לי חופש מהאקדמיה. "חופש ל" - יש לי חופש לעשות כרצוני.
המושג חופש ל מדבר על חירות כמו שהיא נתפשת כדבר חיובי בדמוקרטיה, דבר הנותן חופש לאדם. המושג חופש מ הוא מושג אשר בעצם מתאר שיעבוד, עבדות, חוסר חופש, ולכן מוזר שאנו משתמשים במושג הזה בחיינו כיוון שאיננו מתאר חופש. כשיש לי חופש מהאקדמיה, משמע קודם לכן הייתי משועבד לה. זה מוזר כיוון שבתור בני חורין במדינה יהודית דמוקרטית צריכה להיות לי חירות לא להשתעבד לי דברים כאלו ואחרים, ובדרך מוזרה בחרתי להשתעבד לאקדמיה. (אני לא לומד באקדמיה... אני רק נותן זאת כדוגמה). אני הייתי שמח אילו כל האנשים שלומדים באקדמיה או עושים כל דבר אחר בחייהם היו שמחים איתו ומרגישים חופשיים לעשותו, כי זה מראה על חירות אמיתית. אך יש כאלו שבכל זאת מרגישים שמחה כשאינם לומדים באקדמיה, כששיעור מתבטל, כשיש חופש ממנה, שזהו, סביר להניח, עיסוקם העיקרי למשך כארבע שנים. (אשמח אגב לקבל מערכת שעות ממוצעת כדי לדעת כמה שעות אתם באמת לומדים). אנשים אלו למעשה מרגישים משועבדים בצורה זו או אחרת לאקדמיה.

נשאלת השאלה: למה אנו לומדים באקדמיה (או בכל אוניברסיטה אחרת, לצורך העניין)?

יודעים מה? תענו על השאלה הזו ואני אמשיך את ה"מאמר" הזה אח"כ.

נ.ב. - חג הפסח, חג החירות, הוא חג בו חשוב לדבר על נושאים כאלו. כמובן, שחשוב לדבר על זה כל ימות השנה וכל הזמן להזכר ולחשוב - "האם אנו בני חורין?" אך חג הפסח הוא סוג של "תירוץ" לדבר על זה יותר ובמיוחד כיוון שרוב האנשים לא מדברים על זה. יש את ארבעת הבנים (חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול), כידוע לכם, ורוב האוכלוסיה נופלת תחת האחד שאינו יודע לשאול, ואינם אפילו חושבים על לדבר על הנושא. העלו את הנושא כל הזמן במיוחד בחג (כי אז זה פשוט לא מוזר לאף אחד...) - האם אתם חופשיים? האם אינכם משועבדים לדברים בחייכם? אקדמיה? נורמות חברתיות? כסף?

[Mistyusic]

נעם טמיר, לא מסכים עם הגישה שלך. התשובה למעשה היא פשוטה מאוד.

דבר ראשון - אפשר לומר שהתוצאה הסופית היא הרצויה למרות שלפעמים קצת קשה בדרך. דוגמא: כשאני נוסע לאילת, הנסיעה מאוד מייגעת ומעצבנת, אבל החופשה בסופו של דבר מאוד משמחת ומלבבת. הדרך לפעמים קשה, אב בשביל להשיג את המטרה - שווה לעבוד קשה.

מעבר לזה - בתור זמר, אני מאוד נהנה מהשיעורים שלי. אבל יכול לקרות מצב שאני רוצה קצת מנוחה, קצת הפסקה. לפעמים יש הרבה דברים קשים, הרבה התאמצות והרבה תסכול אבל יש המון רגעים רוחניים ונעימים.

אדם חופשי באמת הוא לא אדם שמשועבד לתאוות שלו ועושה כל דבר שבא לו לעשות באותו רגע. אדם חופשי הוא אדם שיכול לחשוב בצורה מוסכלת ולהחליט מה באמת הוא רוצה, מה באמת הוא אוהב. להסתכל קדימה על מטרה מסויימת ולעבוד בשבילה גם אם יש רגעים שרוצים פשוט להיכנע.

אחרי שעושים משהו הרבה, טבעי שרוצים קצת חופש. אבל כל האנשים שמתלבטים לגביי האקדיה ולגבי העובדה שהם נהנים בעצם מהחופש:
האם היית נהנה מהחופש הזה אם לוקחים לך את כלי הנגינה והשיעורים לשנה שלמה? אם היו לוקחים לך את המוסיקה והאהבה אליה?

אני מאוד אוהב את ארץ ישראל אבל אני מאוד אשמח לטוס לחו"ל. זה אותו רעיון... לקחת הפסקה ולשנות קצת זה בהחלט חיובי... ולפעמים קשה ומיאש אבל יש את הרגעים התמימים הללו שנזכרים - למה בכלל התחלנו לאהוב מוסיקה ולהקדיש לה כל כך הרבה זמן...


שיהיה לכולם אביב נפלא!

[well-tempered]

זו ממש לא היתה כוונתי שיעשו כאן מדרשים על משמעות המילה "חופש" ו"חרות". יכול להיות, שזו הקונוטציה הראשונה, שעלתה לך, נעם, כשראית את הכותרת, ומיד הסקת מסקנות לגבי כוונת השרשור הזה.
נראה לי שכתבתי בפירוש שאני אוהב ללמוד באקדמיה. אך, אתה יכול לדמיין לעצמך, שבחופשים, אני לא מקיים לעצמי שיעורים בתולדות המוזיקה ופיתוח שמיעה כמו המערכת שעות שיש לנו באקדמיה, אלא עשוה דברים שאיני יכול לעשות כל השנה

אני מסכים שזו סוגיה שצריך לדון בה בפני עצמה, אבל היא רחבה הרבה יותר, ונוגעת לכל בני האדם ולא רק למוזיקאים שביננו.

[guysoft]