הקונסרבטוריון הוירטואלי

מור · נשלח: 01/09/2006 ב- 21:03:46 כותרת הודעה: פחד במה

טוב- אני משערת שרובכם יודעים על מה אני מדברת ומי שלא- אני ממש מקנאה בכם...למישהו יש טיפים אולי איך להוריד קצת את הלחץ? יעני לגרום לידיים שלי לרעוד פחות?

טל כץ · נשלח: 01/09/2006 ב- 22:11:23 כותרת הודעה:

אממממ... אם את רוצה, את יכולה לקחת Beta Blockers שאלה כדורים שמפסיקים את השפעות האנדרנלין כמו למשל רעידות בידיים. אבל את צריכה מרשם מרופא בשביל זה.
חוץ מזה, הפתרונות האחרים: תרגילי נשימה, מדיטציה וכל מיני דברים שכאלה.
האמת, מה שבאמת יעזור לך, אם למשל זו בחינה זה לנגן לכמה שיותר חברים שלך לפני הבחינה.
זה יעזור לך לעבור את הבחינה יותר בקלות.

אם זה ממש רציני, הכדורים עובדים מצויין.

מדהימאיה · נשלח: 02/09/2006 ב- 10:13:17 כותרת הודעה:

כמובן שיודעים על מה את מדברת...
לדעתי קצת חטאת, טל, בזה שדבר ראשון התייחסת לנטילת תרופות. זו צריכה להיות האפשרות האחרונה. זה כמו לקחת כדורי הרזייה, כדאי לנסות קודם דיאטה. אם מדובר במצב "פתולוגי" שלא ניתן לפתור אותו בשום דרך אחרת, אז פונים לתרופות.
אולי זה נשמע מובן מאליו, אבל הדבר הראשון הוא שצריך להיות מוכנים כמה שאפשר. חוסר מוכנות, גורם לחוסר ביטחון ולהתרגשות, ואז ה"מקום ההוא" שלא יצא בבית בכל נסיון, כנראה גם לא יצא בהופעה/בחינה.
שנית, כמו שטל ציין, צריך להתנסות כמה שיותר ובכמה שיותר סיטואציות. אם אתם הייתם יודעים בכמה בתי-אבות, בתי כנסת (בחו"ל) וכנסיות אני הופעתי לפני כל "קרן שרת", בחינת כניסה, רסיטל בגרות, רסיטלים באקדמיה ובחו"ל...
אין כזה דבר לא להתרגש. מי שלא מתרגש בכלל, אני לא מקנא בו. צריך פשוט להנות מהתחושה של עליה לבמה להופיע.
אם בכל זאת אתם רוצים לנסות לבלוע משהו, אז שמעתי שבננה היא החלופה הטבעית לbeta blockers.

מאוד מומלץ הספר The Inner Game of Tennis של Timothy Gallwey
וגם ספר ההמשך שהותאם יותר לתחום שלנו The Inner Game of Music

God · נשלח: 02/09/2006 ב- 10:42:51 כותרת הודעה:

אני מוצא שמה שלי עוזר זה שינוי במחשבה..... כלומר לא לחשוב על הנגינה שלי כסולו או כמשהוא חשוב או כמשהוא גדול ועיקרי, אלא לחשוב על זה שאני רק כלי של המוסיקה, אני רק מדיום באמצע ולא שום דבר מעבר, רק כלי משרת.

songod · נשלח: 02/09/2006 ב- 22:32:02 כותרת הודעה:

הי מור!
לפני שאוסיף את דברי, שלוש מילים.
הזדהות, הזדהות, ועד פעם, הזדהות.

אבל זה גם חלק מהכיף, לא? דפיקות הלב שלפני, ההתרגשות- צריך לדעת פשוט איך לנתב את האנרגיה הזאת לדבר חיובי. אולי כדאי לנתח למה מתרגשים...
פישולים טכניים- אם התאמנת מספיק, ובחרת יצירה שמתאימה לך, אין סבירות גבוהה לפישולים. אם בכל זאת קרו כמה, עדיף לזכור שלפחות כרגע, בשלב הלמידה, בהנחה שאת לא קתלין באטל או לוציה פופ- (לקחתי מומחים מהתחום שלי...) אף אחד לא מצפה לשלמות. אם עשית מוסיקה בקונצרט, ונהנית ממה שעשית- הרווחת את כל הקופה! השטויות הטכניות ישתפרו עם הזמן ועם האימונים, עדיף לא לדאוג להם בזמן קונצרט.
המון המון קהל- לי תמיד עוזר לחשוב, שלא משנה באיזו מסגרת אני מופיעה, תמיד יש קהל של אנשים, בדיוק כמוני (מבינים יותר או מבינים פחות) שכל מטרתם בדקות הבאות הוא להקשיב לי שרה, ולהנות מהעשייה שלי יחד איתי. כל מה שצריך עכשיו זה להנות מהמוסיקה והביצוע!

ועוד כמה הערות לסיום:
1. אני כל כך לא בעד כדורים! עדיף לסמם את הגוף כמה שפחות- בטח במקצוע כמו שלנו. נראה לי מעוות ומסוכן לנסות להירגע דרך כדורים כשעושים פעולה שהיא כל כך בסיסית במקצוע שבו בחרנו- להופיע! אם נתחיל כשאנחנו צעירים- נפתח תלות בהמשך...
2.לי תמיד עושה טוב לדמיין שאני מופיעה גם כשאני לבד, או שמישהו שומע אותי... האמת שגם יוצא לי לדמיין הרבה פעמים את ההופעות הקרובות שלי. חשוב לדמיין רק דברים טובים! ולצפות להופעה מחייך

והכי חשוב: לדעת שאת מופיעה כי זה מה שאת אוהבת לעשות, והיה לך האומץ לבחור בזה כמקצוע, (ואולי אגדיל ואומר, כדרך חיים), ואת ממשיכה לעסוק בזה כי את מאמינה שיש לך מה לומר לקהל ששומע אותך!

אם לא קלעתי, אשמח לשמוע מה בדיוק מטריד אותך בהופעות...
המון בהצלחה!

Mistyusic · נשלח: 03/09/2006 ב- 16:49:20 כותרת הודעה:

פחד במה? הייתה לי התרגשות שהציקה לי, במיוחד כשהמורה שלי יושבת מולי ומסתכלת על כל דבר קטן... ובמיוחד שהיא הייתה קצת לחוצה... מחייך

אני למדתי להנות מזה.
עכשיו אני מנסה רק להוציא את עצמ, את מה שיש בפנים ולא אכפת לי מכלום, להעביר את מה שאני מרגיש. זה במרכז.
אם אני שר משהו של שוברט על מוות - אני חושב רק על המוות הזה ומספר את הסיפור.
העולם לא מתמוטט אם מפשלים.
אז מה, אז קרו לי רעידות באמצע השירה, אז עשיתי מבט קצת מבוהל באחד מהשירים. אז לא הייתי משוחרר מספיק. למי אכפת.
המורה שלי גם זרה לי עם זה. עם ההסתכלות.

היא אמרה לישזו רק ההתחלה ויהיו אלף הופעות עד אז. העולם לא נגמר כאן.

זה גם חלק מהכיף...

ניצן_גפן · נשלח: 03/09/2006 ב- 18:32:10 כותרת הודעה:

כדורים????
אוי ויי זמיר!

בכל מקרה, גיליתי[ וכמה שזה נדוש], שהתרופה הכי הכי טובה היא הניסיון...
אני מתארת ששמעת את זה אלפי פעמים..
אבל ככל שתופיעי יותר [ולהופיע הרבה, בכל הזדמנות] ככה פחות תלחצי. להתרגש זה חשוב, אבל מה שמפריע זה הלחץ שנלווה עם ההתרגשות...

Ylock · נשלח: 03/09/2006 ב- 20:51:06 כותרת הודעה:

אתם מדברים פה על הופעות עם הרבה קהל וכו', אבל מה עם הופעות מול רק כמה אנשים, אבל שהם יושבים ובוחנים כל צליל וכל פראזה?
אני מצאתי שלנגן מול בוחנים הרבה יותר מלחיץ מלנגן מול קהל גדול. ה"תשובה" לזה היא, כמובן, ניסיון, והרבה עבודה "פסיכולוגית".

אה, ובל נשכח שצריך להתאמן ולהתאמן, וללמוד עם המורים הכי טובים ולדעת את היצירה ישר והפוך וכל הדברים האלה... זה גם הכרחי קורץ

shaked_shammah · נשלח: 03/09/2006 ב- 22:47:05 כותרת הודעה:

מסכים עם יחיאל. צריך לזכור שבקהל ממוצע 90% מהאנשים לא ישימו לב לטעויות. אבל כשיש בוחנים- זה כבר סיפור אחר, העבודה שלהם זה למצוא טעויות רשע מאוד

Dombi · נשלח: 04/09/2006 ב- 07:13:54 כותרת הודעה:

אני לא כל כך בטוח שזה בהכרח מה שבוחנים מחפשים. טעויות.
הם יודעים טוב מאוד בתור מבצעים שטעויות הם חלק מההופעה...
לעומת זאת הם מחפשים דיוק בקצב, והבנה מוזיקלית לפי חלוקת המשפטים. אולי גם סוג של עמוד שדרה בנגן, שיודע מה הוא רוצה.
וכמובן טכניקות הנגינה שכוללות את כל המתודיקה של אותו הכלי.
אז אם היצירה לא מספיק מוכנה יש לך על מה לשקשק קורץ

אני חושב שפחד במה מגיע בעיקר בגלל שאתה יודע עמוק בעצמך שאתה לא מספיק מוכן.
כשאתה מוכן ואתה יכול לאפילו לשיר את היצירה עם שמות התווים אין לפחד מקום.
כל הקטעים האלה שאתה חושב באמצע היצירה "שיט עכשיו הקטע הזה לא יילך לי..." זה בדיוק המחשבות האלה שלא אמורות להיות שם באמצע הקונצרט.
הכנה טובה של הקטע יכולה לבטל את הפחד ולהשאיר רק את ההתרגשות, שהאחרון הרבה יותר טוב.

מור · נשלח: 04/09/2006 ב- 11:06:18 כותרת הודעה:

אוקיי קודם כל יחיאל אני ממש מסכימה איתך הרבה יותר מפחיד לנגן מול קהל קטן דווקא במיוחד שהוא מונה מוזיקאים. לכל מי שאמר הכנה- האמת היא שאני לא בטוחה כמה זה עוזר לי... (יעני הופעות בבתי אבות וכו'... בשביל להריץ תוכנית..) אצלנו באנסמבל(כבוד!) מריצים כל הופעה פחות או יותר את אותם קטעים(טוב לא ממש אבל יש תמיד את הקבועים..) ואני עדיין לחוצה בידיוק באותה מידה... ואני מאוד מקווה שבוחנים לא מחפשים טעויות מגלגל עיניים

אז אם היצירה לא מספיק מוכנה יש לך על מה לשקשק
על המפשט הזה רק רציתי להוסיף שהוא היה מאוד מעודד.. מאוד........ צוחק

והשאלה יחיאל היא איך עושים את העבודה ה"פסיכולוגית" הזאת וגם מצליחים בה?
לגבי בננות כדורים וכו'- אני לא ממש מתלהבת מרעיון הכדורים... אבל... אם אהיה נואשת עד כדי כך(סביר להניח שהיום בצהרים זה יהיה המצב שלי) נחקור את העניין לעומק.. על בננות ופירות באופן כללי אני לא משתגעת... כבר עדין לשקשק..

well-tempered · נשלח: 04/09/2006 ב- 14:52:52 כותרת הודעה:

כשעשיתי את הבחינת כניסה לאקדמיה, התחלתי ממש לפחד לפני הבחינה ופסנתרנית אחרת שכבר עשתה את הבחינה נשארה לדבר איתי כדי שאירגע, וגם היה קצת זמן עד הבחינה אז ניגנתי לה חלק מהתכנית באיזה חדר... שני הדברים האלה עזרו לי מאוד, ובבחינה הייתי קר רוח למדי.
מגניב

(זו היתה הפעם הראשונה שהופעתי מול אנשים עם פסנתר (ופעם ראשונה שנבחנתי בכלי)...)