הקונסרבטוריון הוירטואלי

[ניצן_גפן]

אני שאלתי את החבר'ה שלי, [גילאים 16-18]

והתשובה היתה כזו : מיושן, יותר מדי מודולארי-צורני..(אלו שאהבו ג'אז אמרו את זה) והתגובה הכי משעשעת (שהיתה הכי נפוצה אגב ): זה בלי מילים בטח שזה משעמם.. המצב קשה..

כשהשבתי שיש גם אופרות ואריות למיניהן הם השיבו:זה לא מילים אלו צרחות.

לפי דעתי אי ההתענינות במוסיה קלאסית נובעת קודם כל מבורות. מי שמבין קצת מה עומד מאחורי המוסיקה הזו [לאו דווקא ההיסטוריה שלה] יודע גם להתחבר אליה.
הבורות שאני מדברת עליה מתבטאת בזה שהשמיעה של אנשים כיום כ"כ מנוונת ולא מפותחת שמה שהאוזן שלהם דורשת זה רק מקצבים ופזמונים החוזרים על עצמם כמעט בלי גיוון.
מגיע מצב שיצירות קלאסיות "גדולות" על הבן אדם הרגיל. כלומר- הוא לא מסוגל להקשיב למוסיקה עשירה עם מהלכים מגוונים שמחולקת לפי נושא,פרק עם משפטים שונים וכו'..

ברור שפתרון היסודי ביותר הוא חינוך מוסיקלי חובה. [ולא, אני לא מדברת על ריתמיקה שיש בגן]
מצד שני לכפות אמנות על אנשים זו בעיה.
צריך למצוא איפה נקודת שיווי המשקל בין שתי הקיצוניות.

רק לדוגמא אני אתן לכם סטטיסטיקה לגבי נוער\ילדים שלומדים מוסיקה ע"י מורה\מוסד:
בבית הספר היסודי בו למדתי היתה תוכנית שנקראת "בית ספר מנגן" שתי שעות *העשרה* שבהם למדו מוסיקה בקבוצות ע"י מורה מקצועי מהקונסרבטוריון.

כיום בתיכון בו אני לומדת יש 2 אנשים בממוצע בכל כתה שלומדים באופן מסודר כלי כל שהוא .
בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהעיר שלי נחשבת עיירת פיתוח אבל נודע לי שהמצב לא רחוק גם בחיפה נתניה ועוד ערים גדולות..

[Stewie Griffin]

הרבה אנשים ששומעים שאני אוהב מוסיקה קלאסית, שואלים איך אני יכול לשמוע את זה, ומה אני מוצא במוסיקה הזאת, כי זאת מוסיקה "עתיקה ומיושנת", "אין בה מלים", וכמובן הטיעון הנפוץ ביותר: "זה נורא משעמם".
אנשים פשוט מכירים את המוסיקה הזאת כסטריאוטיפ של מוסיקה ארכאית ופרימיטיבית שמשמשת רק לליווי קטעים הומוריסטיים בסרטים מצויירים...
מצד שני, אתה לא יכול לצפות שלאנשים שהתרגלו לשמוע שירים בגלגל"צ של 3:30 דקות בדיוק ושמורכבים מבית-פזמון-בית-פזמון, תהיה יכולת האזנה (וסבלנות) מפותחת מספיק בשביל לשמוע סימפוניה של בטהובן עם 4 חלקים שאורך כל אחד מהם 7-10 דקות.
אנשים שגדלו על גלגל"צ צריכים את המלים כדי שיהיה להם למה להתחבר. זה הגיוני להניח שהם לא דוברים את "שפת המוסיקה", מאחר שרובם לא מנגנים ו/או לומדים מוסיקה. לכן, כשהם שומעים שיר הם יכולים להתחבר רק למלים, ולגבי המוסיקה הם יכולים להגדיר אותה כ"יפה" או "לא יפה" או "מגניבה" או "רקידה", אבל לא הרבה יותר מזה.
בנוסף, כדי שהם יוכלו להתחבר למוסיקה, המלים חייבות להיות בשפה שהם מכירים כמו עברית או אנגלית. אופרה באיטלקית נשמעת לרוב האנשים כמו נונסנס מוחלט, ובצדק, כי הם לא מבינים את המלים.

[alt38]

[טל כץ]

[טל כץ]

[Dombi]

הכוונה לא הייתה לרדת על יצירות שלא שמעתי מעולם,
אלא להגיד שאלט38 הביא דוגמא כאילו החברים שלו קבעו שהמוזיקה הקלאסית משעממת על סמך כמה יצירות של תלמידים, ולא מתוך הקשבה של יצירות מופת. וסביר להניח שיצירות התלמידים לא התרוממו מעל הסימפוניה 41 של מוצרט.
אם חבר/ים שלי היו אומרים שמוזיקה קלאסית זה משעמם אחרי שמיעה של יצירות תלמידי תיכון, הייתי לוקח אותם ביד ומשמיע להם משהו קצת יותר רציני. (וכן, גם אם ההלחנה של התלמיד לא רעה בכלל...)

[holst]

אני חושב, ממה שיצא לי להבין ולקרוא, שגם צעירים ואנשים שאין להם ידע במוסיקה יכולים להבחין בין ביצוע טוב לבין ביצוע פחות טוב. ואני חושב שלחשוף אנשים למוסיקה קלאסית דרך ה"תוכניות לילדים" שמפיקות התזמורות בארץ, שהן כמעט תמיד ברמה 0 עם מינימום השקעה ואמביציה זה בדיוק מתכון לכישלון.

לפיכך צריך להשקיע בחינוך הילדים את המיטב של המיטב. אני חושב שיש כמה מוסיקאים חשובים בארץ שעושים את זה, אני מכיר למשל את המורה שלי שזה חשוב לו מאוד, וגם הילל צורי שראיתי אותו עושה תוכניות בבתי ספר.

חוץ מזה שאל תשכחו שזה גם עניין שתלוי באישיות של כל אדם ואדם... וכנראה שההיסטוריה מוכיחה שבאמת לא להרבה אנשים יש סבלנות לזה...

[alt38]

[Stewie Griffin]

היצירה שאני בדרך כלל משמיע לתלמידים שלי כדי "להכניס אותם" למוסיקה קלאסית היא Peer Gynt.
לא בגלל שהיא יותר טובה או קליטה מיצירות אחרות, פשוט בגלל שזו אחת היצירות הראשונות שהכרתי ואהבתי עוד כשהייתי ילד קטן

[nadia]

לפני כמה זמן ניסיתי לעזור לחברה רקדנית שלי למצוא מוסיקה לריקוד שלה... אחרי שעה שישבנו בסיפריה של ביה"ס בלי למצוא כלום החלטתי לתת להלהקשיב לטשייקובסקי (סימפוניה שישית) והיא ממש התלהבה (זאת לא היצירה שהיא בחרה בסוף, אבל שיהיה). אני לא יודעת מה הנקודה שלי בזה, אולי שפשוט צריך קודם כל לגרום לאמנים אחרים לאהוב מוסיקה? אולי שהסימפוניה השישית של טשייקובסקי היא מדהימה? אולי שזה לא דבר שצריך לדחוף לאנשים? סתם לנסות ולראות מה קורה....
לי לקח המון זמן להתחיל להקשיב למוסיקה "קלאסית" ולהנות ממנה. זה קרה רק אחרי שהבנתי באמת מה הולך שם ואיך זה עובד ולמה צריך להקשיב. כשמלמדים מוסיקה בכיתה א' אז צריך לא רק להשמיע איזה יצירה אחת אלא לקחת פרק אחד של יצירה אחת בשנה ודרכו ללמוד מקצבים, ללמוד תווים ולוידעת כל השטויות שלמודים לבגרות במוסיקה החובה (נראה לי זה יחידה אחת או משהו)

[Stewie Griffin]

האמת שהבאת כאן (אולי בלי לשים לב) נקודה מאוד מעניינת: האנשים שהכי קרובים אלינו המוסיקאים, מבחינת ההתייחסות שלהם לאמנות, הם אמנים אחרים. אמנים מכל סוג: רקדנים, סופרים, ציירים, פסלים, צלמים, במאי קולנוע, מחזאים, אפילו אדריכלים - יכולים להבין את המוסיקה כצורת אמנות בצורה טובה הרבה יותר מהאדם הממוצע. לכן, אם רוצים לחבב את המוסיקה הקלאסית (=האמנותית) על אנשים שאינם מוסיקאים, צריך להתחיל עם האנשים שהם "במשבצת" הקרובה ביותר - האמנים.

[טל כץ]

בתור מישהו שלומד בבית ספר עם מחלקת מוסיקה, מחול, ודרמה אני יכול להגיד לך כי יש כבוד מצד האחד לאמנות של האחר ויש הרבה מאוד פרוייקטים משותפים. למשל לפני שנתיים עשינו מופע של מוסיקה חדשה ומחול חדש כשהרקדנים רקדו בעוד התזמורת ניגנה בפיט. יש גם שיעור שנקרא ChoreoComp שזה שיעור לתלמידי קומפוזיציה וכוריאוגרפים. המלחינים כותבים יצירות חדשות והכוריאגרפים עושים כוריאגרפיה ואז יש מופע של הדבר הזה. אנשים אצלי בבית הספר הולכים למופעים של כולם ונהנים. אני אישית הלכתי להרבה מופעי מחול ונהנתי. להפקות של הדרמה לא יצא לי ללכת ממש עדיין. הייתי באחת והיה טוב.