תיאור תכנים חוץ מוזיקאליים בעזרת צלילים. יצירה מוזיקלית יכולה לבטא יצירה ספרותית, רעיון פילוסופי, סיפור אישי וכו’. זאת בעזרת טכניקות חיבור שונות(תזמור מיוחד, מרקם, צבעוניות, שימוש במוטיבים מיצגים ועוד). מאחר ומוסיקה תוכניתית מקושרת באופן בלתי נפרד לדימוי מוחשי אחר, היא הופכת למוסיקה מופשטת פחות מאשר יצירה מוסיקלית לא-תוכניתית. המוזיקה התוכניתית מדגימה אולי בצורה הבולטת ביותר את העושר המוסיקלי ואת האפשרויות להעביר רעיונות בעזרת צלילים בלבד.

במוסיקה המערבית המוסיקה התוכניתית (שאינה ליטורגית, אופראית או קולית) הפכה נפוצה בעיקר מהמאה ה-19 ואילך, אך גם לפני כן היא התקיימה. דוגמא לקישור המוסיקה עם דימויי חוץ-מוסיקליים היא כזו - על נגינתו של לנדיני (מתקופת הרנסנס) נאמר שהיא כמו “שירת הציפורים”. הקונצ'רטי המפורסמים של ויואלדי (ארבע העונות) גם הם מוסיקה תוכניתית מובהקת, ולכל קונצ'רטו נתן ויואלדי תיאור-סיפורי קצר המשקף את המופיע בפרק בעזרת תצלילים ומוטיבים. דוגמא קלאסית נוספת היא הסימפוניה השישית “הפסטורלית” מאת בטהובן, שבה לכל פרק ניתן תיאור על הסצינה התוכניתית המתרחשת בו כגון “הסערה”, “שמחת האיכרים” “זרימת המים בפלג” וכו’.