הקברט התפתח במאה ה-20 כביקורת כנגד הלאומנות הגרמנית והצביעות המוסרית החברתית. מופעי הבידור במועדוני הקברט כללו שירים בעלי אופי סאטירי פוליטי וסגנון סרקסטי, חריף ומר שהתבטא בטקסט, בשפה ההרמונית, בתזמור ובאופן הביצוע. באופן כללי שירי הקברט השתייכו לשני זרמים- אקספרסיוניזם 1) ודאדא2). קורט וייל הוא מהדמויות הבולטות במוזיקה זו.