=====מוסיקת צבעים=====
מוסיקת צבעים היא רעיון, שמוצג ביצירותיהם של מלחינים שונים במוסיקה של [[המאה ה-20]].

העיקרון שמגדיר רעיון זה הוא שימוש [[גווני-צליל|בגווני-צליל]] על מנת להעמיד [[צורה מוסיקלית]], ולא שימוש [[בגבהי-צליל|בגבהי-צליל]] ושילוביהם על מנת ליצור את הצורה הזו. המונח "צורה" כולל כאן לא רק פרקים שלמים, אלא גם [[פרזה|פרזות]], [[משפט מוסיקלי|משפטים מוסיקליים]] וכד'. 
ע"י שימוש מכוון בגווני הצליל ושילובים שלהם, ניתן ליצור סכימות ותבניות שבעזרתן תיווצר צורה. 

אחד המלחינים החלוצים של רעיון זה היה מחשובי המלחינים והתיאורטקאים של תקופתו, [[:מלחינים:ארנולד שנברג]]. במאמריו [[:מלחינים:ארנולד שנברג|שנברג]] הפליג וטען שגובה הצליל עצמו הוא סוג של [[גוון]], ויש להתייחס לכך בהתאם. בדמיונו הוא תיאר אידיליה שבה בני האדם יאזינו למלודית צבעי צליל (Klangfarbenmelodie). פרט לניסוחו של הרעיון ((שאגב, כבר היה קיים זמן מה קודם לכן)), [[:מלחינים:ארנולד שנברג|שנברג]] הביא רעיון זה לידי ביצוע ממשי, אם כי עדיין לא בשל, וראשוני מאוד. את ראשית הרעיון ניתן לשמוע בקטע השלישי מתוך 5 קטעים לתזמורת אופ. 16. קטע זה נקרא בפשטות "צבעים", ובמקור הגרמני Farben. בקטע זה שנברג משתמש בשילובים של כלי נגינה בתזמורת ((שהיא ענקית וכוללת כלים רבים)) ויוצר תבניות צבעוניות לאורך הפרק כולו, על בסיס [[אקורד]] 6-צלילי שחוזר בפיגורציות שונות. הוא כותב למנצח שעליו להורות לנגנים לנגן את תפקידים בדיוק המירבי, ולגרום לכך שהכניסות של כלי הנגינה לא יובחנו, אלא יש לתת כניסות חלקות ככל האפשר וליצור מעברים נקיים וחלקים בין הגוונים השונים.

=====מלחינים שהשתמשו במוסיקת צבעים=====
מלחין חשוב נוסף בתחום זה היה [[:מלחינים:אנטון ווברן]], שגם ביצירותיו שלו משתלב הרעיון הזה. בקטעים התזמורתיים שלו (לתזמורת קאמרית) הוא אכן מיישם את הרעיון של [[:מלחינים:ארנולד שנברג|שנברג]] שגובה הצליל הוא בעצם חלק מן [[גוון|הגוון]], וכותב בהתאם. כמובן שהרעיון לא נזנח אח"כ, ומלחינים נוספים עשו בו שימוש, והוא זכה להיות אבן דרך בכל הקשור [[מוסיקה אלקטרונית|למוסיקה אלקטרונית]].

=====השימוש בתקופות=====
ניתן להבחין באופן ברור במגמה של המוסיקה המערבית האומנותית לתת חשיבות יתרה לגוון הצליל. בתחילה היה קולו של האדם לבדו. במוסיקה של [[המאה ה-13]] נוספו [[מודלים הכנסייתיים|למודלים הכנסייתיים]] כלי נגינה שהעשירו את הצליל. במרבית היצירות הכיליות עד [[בארוק|הבארוק]] הכלי המנגן הוא Ad Libitum. [[בארוק|בבארוק]] יש כבר הגדרות דיי מדויקות לכלי המנגן, אך היה נהוג להחליף בין הכלים, אם היה הדבר אפשרי. המוסיקה [[המאה ה-19|במאה ה-19]] היא כבר לא "חופשית" בנוגע לכלי המבצע, וברוב המקרים יש משמעות וחשיבות לכלי המקורי שלו נכתבה היצירה. וכמובן שלקראת [[המאה ה-20]], ובמאה ה-20 עצמה החשיבות הראשונית של כלי הנגינה לא ניתנת לעירעור, כמו גם הצבע שהוא יוצר וגוונו. 

בכתב בעזרת ספרו של ה. ה. שטוקנשמידט "המוסיקה של המאה ה-20".