המוזיקה האנגלית השפיעה על המוזיקה ביבשה. כתוצאה ממלחמת מאה השנים – היתה השפעה של המוזיקה האנגלית על המוזיקה הצרפתית, שהתחילה בשנות השלושים של המאה ה-15. מאפייני המוזיקה האנגלית:
Carol – שיר עממי חילוני בעל תוכן דתי, דו קולי או תלת קולי, בד”כ מושר באנגלית. מכיל מספר סטנצות (בתים), שחוזרים עם אותה המוזיקה וטקסט שונה, וברדן Burden (פזמון), שהושר בהתחלה ולאחר כל סטנצה. בחלקים הדו קוליים – תנועה בעיקר בסקסטות. בחלקים התלת קוליים – תנועה בסקסט אקורדים מקבילים בעיקר, מה שנקרא דיסקאנט dischant אנגלי.
John Dunstable ג’ון דונסטבל – המלחין האנגלי המרכזי (1390-1453). ג’ון שהה בצרפת בשנות ה-30 וה-40 של התקופה. כתב כ-70 יצירות שונות חילוניות ודתיות: מוטטים, אנטיפונות ושירים חילוניים.
סגנון מוזיקלי אחיד התפתח מן 1430 ועד סוף המאה ה-16, בינלאומי ומבוסס על רב קוליות, המושתת על יחסים הרמוניים. תיאורטיקן הולנדי בשם Johannes Tinctoris כתב ב-1492 שכל המוזיקה לפני 1430 לא שווה כלום. יש מעבר לנורמות סגנוניות אחרות. סגנון חיים מוזיקלי חדש וטכניקות חדשות. השליט של בורגונדיה Burgundy התחזק ופיתח אותה כמדינה עצמאית, בשנים 1417-1477. (לאחר מות פיליפ האמיץ ב-1477 איבדה בורגונדיה את עצמאותה.) עיר הבירה של הנסיכות עברה מעיר לעיר: Brussels, Lilles, Ghant, Cambrai, Dijon. פותחה בבורגונדיה צורת חיים מוזיקלית חדשה. יש קפלה לכל חצר שהכילה עד ל-28 מוזיקאים ולא רק מוזיקאי אחד. תמריץ גדול להתעסק במוזיקה כמקצוע ולייצב את הז’אנרים. כל המוזיקאים מוצאים עבודה, ויש להם גילדה מקצועית בינלאומית. Giullaume Dufay 1400-1474 התחיל כילד כזמר בקפלה, בשנות ה-20 המאוחרות היה מוזיקאי ראשי בקמברה Cambrai. אחר כך עבר לאיטליה, שם התחיל לעבוד בפירנצה ואז פרארה ורומא, לבסוף חזר לבורגנדי. היה ידוע כאיש משכיל, מוזיקאי, עשיר ובעל אוסף עתיקות.
בזמן שהותו כמלחין בפירנצה Firenze, תחת שירות משפחת מדיצ’י, כתב יצירה Nuper rosarum flores (ברשימת האזנה), לחנוכת הקתדרלה המפורסמת Santa Maria Dellfiore. התחילו לבנותה בסוף המאה ה-13 לפי העקרונות הגותיים, המבנה נשאר ללא גג, כי נגמר הכסף. האדריכל פיליפה ברונלסקי מפירנצה זכה במכרז לבניית הכיפה לקתדרלה. הוא התרשם מאוד מהמבנים הקלאסיים ורצה לשחזר את ההישגים של רומא העתיקה, כמו גם להשתמש בפרופורציות מוזיקליות שמצא בחיבורים הקלאסיים. ב-1436 סיים את המבנה ע”י הוספת כיפה ענקית, שהיתה כפולה, כדי להוסיף לחוזק המבני שלה. לכיפה היו 7 צלעות = 7 צלילים. ב-25/3/1436 היה הטקס לחנוכת הכנסייה, האפיפיור Eugenius ה-IV הניח זר ליד המזבח מה שנתן לכנסייה את שמה. 35 מוזיקאים ניגנו את היצירה של דופאי. הרעיון היה לשקף את האידאל המוזיקלי שעמד בבסיס העבודה של ברונלסקי. הפרופורציות בין חלקי היצירה השונים מקבילים לפרופורציות הכנסיה.
Hymn – מורכבת ממספר זוגי של סטנצות. שמקהלה וזמרים שרים לסירוגין. המוזיקה זהה (כלומר, כל הסטנצות האי זוגיות זהות וכל הסטנצות הזוגיות זהות), והמילים מתחלפות. הטקסט חדש, מחורז וממושקל.
Fauxbourdon – תנועה בסקסט אקורדים מקבילים (השם הצרפתי לדיסקאנט האנגלי).
המיסה של משו מהמאה ה-14, גרמה למיסה להיות מרכזית באסכולה הנדרלנדית. המבנה הוא 5 פרקים קבועים עם טקסט אורדינריום. מלחינים החלו לכתוב הרבה מיסות: גיום דופאי – 9, יוהנס אוקחם – 18, יעקב ברכט – 40, ג’ובאני דה פלסטרינה – 104. התיחסות המלחינים היתה מוזיקלית, מאחר והטקסט לא משתנה. המקור למנגינות היה מגוון: ליבר אוזואליס, שירים חילוניים ויצירות אינסטרומנטליות שונות. החומר המקורי היה מופיע בקו של הטנור, וקיבל את השם “קנטוס פירמוס”. המיסה נקראה על שם המקור לקנטוס פירמוס. הטנור שינה את קולו במרקם הקולי החדש שנוצר שהוא – 4 קולי. הקול השני מלמטה. מתחתיו contratenor bassus (שהופיע ברונדו של משו לראשונה), מעליו קו contratenor altus והקול העליון הוא dischant cantus/ seprius. (מנעד הקולות הסמוכים לטנור היה קרוב אליו, ולמעשה ניתן לראות שזהו הבסיס לסידור הקולות במקהלה המודרנית). כתוצאה מכך, הטנור איבד את מעמדו כקו הבסיסי והחשוב ביותר. כאמור, יצירות חילוניות שימשו גם הן כקנטוס פירמוס למיסות. לדוגמא: L’homme arme האיש החמוש, התוכן של השיר המקורי: הזהרו מהאיש החמוש המשוטט בדרכים, הוא מסוכן. (ככל הנראה קשור למלחמת מאה השנים), שיר עממי/ שאנסון, (מיקסולידי/דורי, תלוי בגירסא) לא ידוע מי הכותב. המנגינה היתה מאוד פופולרית. ויש 31 מיסות שמבוססות על מנגינה הזו. השימוש במקור חילוני ליצירה דתית התאפשר בעקבות הרנסאנס, שהחזיר את האדם למרכז. ובכל מקרה מדובר בשילוב מוזר של שתי אידאולוגיות שונות מאוד. מחקרים מראים שהמיסות החדשות בוצעו בעיקר בבתים פרטיים.
Josquin de Prez חי 1440-1521. מארצות השפלה, שייך לדור השלישי של האסכולה, (שנוצרה כתוצאה מהאחדות הסגנונית הכלכלית והטכנית במאה ה-15 שגרמה לשמירה על מסורת מוזיקלית). התחיל לשיר בקפלה כנער והוכשר כמוזיקאי מקצועי. היה הנערץ ביותר על ידי בני דורו. “נסיך המוזיקה” ניהל הכל ע”י תכנון גאוני. עבד בחצרות שונים. פררה, מילנה, ויצ’זסה. עבד בפררה בשנים 1504-1511 וקיבל את המשכורת הגבוהה ביותר מבין המוזיקאים בדורו. בשנות ה-80 הועסק דה פרה בחצר ספורצה sforza ששלטה בלומברדים – פרובינציה צרפתית, ע”י Galliazo Maria, שהיה משכיל מאוד והתמצא במוזיקה. הוא אהב שנסונים צרפתיים, במיוחד של אוקחם, וז’וסקווין כתב מחווה לגליצו ספורצה, מוטט דתי, שבו ציטט שנסון חילוני (שורה אחת של מילים ומנגינה) של אוקחם.
Falso borodone – תנועה במשולשים מקבילים ולא בסקסט אקורדים (השם האיטלקי לפו בורדון)