למען האמת, את המילה הזאת צריכים לבטא Pibroch1)

הפיברוך נחשב לאחת הצורות המיוחדות והקשות ביותר של מוסיקה לחמת חלילים, ואני חשבתי שאם כבר במאמרים עסקינן, אני אוכל להכיר לכם גם את הצורה המעניינת הזאת.

הפיברוך נחשב תמיד ל”מוסיקה הקלאסית של חמת החלילים”, בניגוד לריקודים ולמארשים. למעשה, במסורת המוסיקלית הסקוטית יש חלוקה ברורה בין מה שהם מכנים Ceol Beag (”מוסיקה קטנה”) ו - Ceol Meadhonach (”מוסיקה בינונית”) - מארשים, ריקודים וקטעי Air איטיים, לבין ה - Ceol Mor (”מוסיקה גדולה”), ז’אנר שהוא כולו פיברוך.

השורשים של הפיברוך נעוצים בחברה הסקוטית השבטית של אזור ה- Highlands. החברה הייתה מחולקת לשבטים (Clans), שלכל אחד מהם היו סמלים ייחודיים משלו (דגם משבצות, סמל וכו’). עוד גורם שמאחוריו יכלו חברי השבט להתאחד היה הפיברוך. יצירות אלו שימשו בעיקר לציון ארועים שונים, כמו אסיפה של השבט, מותו של ראש השבט, או יציאה לקרב. פונקציות אלו השתמרו בשמות, ועד היום קיימים קטעי פיברוך עם שמות כמו MacFarlane’s Gathering, Mackintosh’s Lament, Black Donals’d March to the Battle of Inverlochy, וכו’.

השימוש במוסיקה זאת היה נפוץ בין המאות ה-15 וה-18. בסוף המאה ה-18 האנגלים כבשו את כל סקוטלנד ודיכאו בחוזקה את כל סממני התרבות של ההיילנדס, מה שהוביל להרס החברה השבטית. באמצע התקופה הוויקטוריאנית התחילה פתאום התעניינות מחדש בתרבות הזאת, מה שהוביל בין השאר לפיברוכים הראשונים הכתובים בתווים.

במקור היה הפיברוך עובר ממורה לתלמיד בע”פ ולא בכתב. לסקוטים הייתה שיטת סולפג’ מתוחכמת מאוד שנקראה Canntaireachd. לפי שיטה זאת לכל תו יש שם (מה שקיים גם בסולפג’ הקלאסי הרגיל), אבל השם משתנה בהתאם לקישוט שבא לפני או אחרי הצליל. הנה כמה מהשמות הנפוצים ב-Canntaireachd:

מכל האלמנטים האלה אפשר להרכיב מילים כאשר כל מילה יכולה להיות קישוט או פראזה של כמה צלילים. וככה נראה כתב יד שעושה שימוש בצורה הזאת. פשוט מילים.

המבנה הכללי של הפיברוך הוא שמרני יחסית כאשר הרעיון הכללי הוא נושא ווריאציות. בהתחלה מגיע הנושא, שהוא קטע איטי שמורכב מכמה משפטים, בד”כ 3 או 4. נושא זה נקרא Urlar (”קרקע”):

אחרי ה”קרקע” מגיעות הווריאציות. (בדוגמא שלמעלה כבר אפשר לראות את הווריאציה הראשונה). הן יכולות להיות בנויות בכמה דרכים, ולרוב יש להן מקצב מנוקד. בווריאציות אלה, הנקראות Siubhal או Dithis, הצלילים הראשיים מהנושא מנוגנים לפני ואחרי תו קבוע או פשוט מנוגנים פעמיים:

לאחר מכן מגיעות וריאציות שמבוססות על קישוטים מסובכים והן בעלות מבנה נוקשה ושמרני מאוד. הקישוט הראשון נקרא Taorluath, הוא מנוגן אחרי צליל של הנושא ומוביל תמיד לצליל לה, שהוא הטוניקה. הוריאציה האחרונה והמסובכת ביותר נקראת Crunluath ומבוססת על קישוט בשם זה. זהו קישוט מסובך מאוד שמבוצע, כמו בווריאציה הקודמת, אחרי צליל נושא ומוביל תמיד לצליל מי. בחלק מהפיברוכים קיימת עוד וריאציה, Crunluath A-Mach, שבה יש עוד קישוט מסובך ומיוחד מאוד. בד”כ בווריאציות האלה עוברים לטמפואים מהירים מאוד, והקישוטים נשמעים כמו מפל של צלילים. אחרי הווריאציות המהירות האלה חוזרים שוב על המשפט הראשון של ה”קרקע”, הנושא האיטי, כמין סיכום גדול של כל היצירה.

הנה דוגמא לפיברוך שלם עם חלוקת ומבנה וריאציות טיפוסי:

למצוא הקלטות של פיברוך באינטרנט זו משימה לא קלה (יש לי הרבה על דיסקים אז אם מישהו מתעניין..). בחיפוש שעשיתי היום מצאתי הקלטה של משהו נדיר מאוד - פיברוך שמנוגן לפי האסכולה העתיקה, שכבר לא קיימת יותר היום, על כלי שהוא שיחזור של כלי עתיק. המבנה כאן חלקי מאד, ואחרי הנושא מגיעה ישר ה-Taorluath, שמנוגנת לפי השיטה העתיקה. זו הוריאציה היחידה, ואחריה אפשר לשמוע שוב את הנושא. היצירה מתחילה בעצם רק בסביבות 0:38, מה שבא לפני הוא הקדמה מאולתרת.

http://www.pibroch.net/audio/Artists/Barnaby_Brown.mp3

עוד קטע שמצאתי הוא וריאציית Crunluath מיוחדת שנקראת Crunluath Fosgailte ובה נעשה שימוש בעוד קישוט מיוחד. מכיוון שזהו סוף היצירה, בסוף מנוגן שוב המשפט הראשון מתוך הנושא.

http://www.rghardie.com/PageAccess.aspx?PageId=101