1883-1945

להלן רשימה ביוגרפית על ווברן, שתהפוך בעתיד לרשימה כללית.

אנטון ווברן נולד 3.12.1883 בוינה כאנטון פרידריך וילהלם פון ווברן. הוא נולד למשפחה מן האריסטוקרטיה הנמוכה, לאב מנהל כריה ואם מוסיקאית. את השכלתו הבסיסית קיבל בבית אימו ובקלוגנפורט.
בשנת 1902 התקבל לאוניברסיטה של וינה. הוא למד שם הרמוניה אצל הרמן גרדנר Graedener, קונטרהפונקט אצל קרל נברתיל Navartil ומוסוקולוגיה אצל גדול המוסיקולוגים בזמנו, גוידו אדלר Adler. חשוב לציין כי את עבודת הדוקטורק שלו כתב על המלחין הגרמני מן הרנסנס, היינריך אייזק Isaak. מחקרו על אייזק גם הוסיף מימד מסוים לכתיבתו כמלחין בוגר. בתקופה זו הוא גם למד פסנתר וצ’לו באופן פרטי, וחיבר יצירות קאמריות, וכן את יצירתו הסימפונית הראשונה, אידיליה בשם Im Sommerwind. לאחר מסע לברלין ללמוד אצל מורה לקומפוזיציה, ווברן שב בידיים ריקות לוינה. החלטה זו היא מהחשובות שעשה בחייו, מכיוון שב-1904 הוא פגש בארנולד שנברג, והפך להיות תלמידו הפרטי הראשון, וכמו כן גם אחד ממעריציו המושבעים.
כמה שבועות אחריו הגיע לכיתתו של שנברג מוסיקאי דגול נוסף, הלוא הוא אלבן ברג, ידידו של ווברן. בכיתתו של שנברג למדו גם מלחינים פחות משמעותיים, כגון ארווין שטיין Stein וקארל הורביץ Horwitz. הכיתה של שנברג הרגישה כמו אי מבודד המוקף בעוינות של הסביבה המוסיקלית. בקונצרט שנערך ב-3 למרץ 1913, ושנקרא Skandalkonzert בגרמנית, נוגנה לראשונה יצירתו של ווברן קטעים לתזמורת אופ. 6, וכן יצירות של מאהלר, צמלינסקי, שנברג וברג. יצירתו של ברג גרמה למהומה גדולה כל כך שהקונצרט הופסק. למעשה, לימודיו של ווברן אצל שנברג הסתיימו באופן רשמי כבר ב-1908. בתקופה זו חיבר רק שתי יצירות שיצאו לאור.
נאמנותם של ווברן ושל ברג לשנברג לא ידעה גבולות. הם הלכו אחריו באש ובמים, היו מעתיקי התוים שלו, גייסו למענו כספים, ואף עקרו יחד איתו לברלין בשנת 1911.
בשנת 1911 נישא ווברן לדודניתו, והביא לעולם 4 ילדים.
ווברן היה גם מנצח פעיל. אך למרות כישרונו, הוא לא הצליח להחזיק במשרות ליותר מחודשים ספורים. יתכן שדבר זה נבע מלחצים נפשיים, שכן בשנת 1913 הוא עבר טיפול בן 3 חודשים אצל פסיכואנליטקן וינאי. בשנת 1915 הוא התגייס לצבא הקיסרות, כדי להצטרף לשנברג. לאחר רגיעה מסוימת הוא פרש, אך התגייס שוב כאשר בשנת 1916 גייסו שוב את שנברג. ושוב, כאשר שנברג שוחרר, גם וברן השתחרר. לאורך שנות המלחמה ניהל ווברן נסיונות כושלים לעבוד בקביעות עם תזמורת התיאטרון של פראג. אך בכל פעם הוא התמנה ופרש שוב. תקופה זו של שירותו בצבא תשפיע על ווברן עמוקות. המראות הקשים של חבריו נהרגים לידו לא עזבו אותו, ובעקבות המלחמה הוא התכנס במשחבותיו המסטיות, ואף בפך לנוצרי אדוק יותר. הוא סיפר שבכל לילה היה “בוכה ומתפלל בתמימות של ילד”.
בנובמבר 1918 הקים שנברג של האגודה למוסיקה בת זממנו (בת זמנם כמובן), כאשר ווברן נתמנה למנצחה. הם איפשרו כניסה למנויים בלבד, ואפילו לא הרשו את כניסת המבקרים. האגודה פעלה עד שנת 1922, והספיקה להעלות 117 קונצרטים, ביניהם כמובן יצירות של ווברן.
בשנות ה-20 של המאה שעברה, לאחר ניסוח השיטה הדודקפונית, עבר ווברן לכתוב בשיטה זו. מכל חברי האסכולה הוינאית השניה, הוא היה ידוע בכך שהוא היה הנוקשה ביותר בהצמדות לשיטה. שנברג היה קפדן פחות, וברג לעולם לא כתב לפיה באופן מתמשך. בשנת 1925 במכתב לברג כתב ווברן “אני מרגיש שאני שולט בשיטה זו היטב”. כמו כן, ווברן התייצב מבחינות רבות ועסק בניצוח באופן שוטף, ופגש את המשוררת הילדגרד יונה Jone. שיריה עתידים להשפיע רבות על כתיבתו ולתת לו השראה. הוא גם הלחין רבים משיריה לאורך השנים הבאות. שמרות שהוא לא זכה לפרסום רב כמו מנצחים אחרים בזמנו, ווברן היה מנצח מוכשר ומוערץ. הוא ערך סיורי קונצרטים ברחבי העולם, בהם ניצח על יצירות של מלחינים אוסטרים, וכן על יצירות האסכולה הוינאית השניה. ווברן לא עסק בהוראה כמעט בכלל. המוסד היחיד בו לימד היה הIsraelisches Blindenintitut בוינה, שם לימד בין השנים 1925-1931. החל משנת 1932 הוא העביר קורס והרצאות למספר מצומצם של אנשים בביתו של ד”ר רודולף קורצמן Kurzmann, עד שנגמה מלחמת העולם השניה.
תקופת הנאציזם הייתה הקשה בחייו, ולאו דווקא בגללם. בשנת 1932 נפטר מוציאו לאור של ווברן. דבר זה היה קריטי בעבורו, שכן המוסיקה שלו עדיין לא הייתה מפורסמת דייה. ב-1933 עקר מורו הנערץ לאמריקה, ובשנת 1934 המפלגה הסוציאל דמוקרטית הוצאה אל מחוץ לחוק. כמו כן גם התזמורת של המפלגה, עליה ניצח ווברן, נסגרה. בשנת 1935 נפטר חברו אלבן ברג, ובשנת 1936 הוא ניצח בפעם האחרונה בחייו, על תזמורת ה-BBC. יחד עם האנשלוס בשנת 1938 יצאה באוסטריה הרשימה של “מוסיקה מנוונת”, שכל מלחין שנמצא בה נאסר לפרסום או השמעה. ווברן היה ברשימה זו, ולכן השמעת יצירותיו נאסרה ורק בחו”ל המשיכו לנגן מיצירותיו. בשנת 1945 נהרג בנו בסוף מלחמת העולם השניה, והמשפחה כולה עקרה לביתה של בתו של ווברן (כריסטינה), לעיירה מיטרזיל שליד וינה. ווברן נהרג מכדור שיועד, ככל הנראה, לבנו, שהיה סוחר בשוק השחור, בזמן שווברן יצא לעשן סיגר.

נכתב בעזרת אנציקלופדית “גרוב”.