הקונסרבטוריון הוירטואלי

[well-tempered]

אפשר לחלק את העולם של תלמידים לנגינה לשניים: אלה שיגדלו להיות מוזיקאים, ואלה שישנאו את הכלי שהכריחו אותם ללמוד כל (או הרבה מתוך) ימי חייהם.

עכשיו, השאלה שעולה במוחי היא: האם זה חייב להיות כך? מדוע מלמדים נגינה של מוזיקה קלאסית ברמה גבוהה כל כך? הרי ברור שלפחות חצי מן התלמידים לא יהיו מוזיקאים לכשיגדלו.
יש הרבה אנשים שאוהבים מוזיקה קלאסית, ורוצים ללמוד לנגן, אך אין להם כוונה להיות נגנים מקצועיים.

כמו שבכל תחום אמנות אחר, יש חוגים וקורסים לאנשים שמעונינים בכך כתחביב. שבהם יש דגש על העקרונות ולא על המקצועיות ברמה הגבוהה שלה. בחוגי פיסול וציור, לדוגמא, ילמדו אותך על פרספקטיבה וקומפוזיציה ונפחים. אור וצל, טכניקה של החזקת מכחול ועפרון וכו' ... עוד לא פגשתי מישהו שאמר לי שיש לו טראומה כי הכריחו אותו ללכת ללמוד ציור... וזה אומר הכל.

מדוע אין זה כך גם במוזיקה קלאסית?
מה אתם חושבים?
האם אתם מכירים גישות אחרות של הוראה?

[stockhausen]

מין הסתם כי זה תחום שדורש הרבה יותר השקעה מכל תחומי האחרים (אולי חוץ ממחול).
כדי להישמע טוב, ואפילו סביר, ברוב הכלים, חייבים להשקיע מספר מסויים של שנים ומספר מסויים של שעות בכל יום.
יש הרבה אנשים שמנגנים בתור תחביב, משקיעים כמו בתחביב, ואלא אם הם ממש כשרוניים, הם גם נשמעים כמו חובבנים.
אם הם נהנים מזה, ויש גם כאלה, בניגוד למה שאתה טוען- אז מה טוב.
אם הם מנגנים כי מכריחים אותם, הם לא יחבבו את זה, וכמובן שלא ינגנו טוב, כי אי אפשר להישמע טוב אם שונאים לנגן.

[טל כץ]

בד"כ המכריחים אלה ההורים שהם מוסיקאים ורוצים שהילד שלהם גם יתעסק במוסיקה ואם לא הלך
להם במקצוע הזה כל כך טוב בחיים אז הם רוצים להוציא מהילד שלהם משהו אז הם מכריחים אותו כי
הם חושבים שככה הם יעשו ממנו משהו יותר טוב מלאן שהם עצמם לא הגיעו אבל זה לא תמיד עובד,
יש את האלה שממש שונאים את ההורים שלהם על זה אח"כ.

אני חושב שזה קיים בכל דבר... שאלת מישהו שההורים שלו שניהם ציירים או רקדנים ?

גם מחול למשל זה מקצוע מאוד תחרותי. אני בטוח שגם אצלם יש את זה.

אף אחד לא מכריח אותך חוץ מזה. בקונסרבטוריון לא מכריחים אותך לנגן... גם שם יש את אלה
שבאים בשביל החוג בשביל הכיף. רובם למען האמת. אלה שרוצים להמשיך בקריירה מוסיקלית
מעטים ביותר.

[Dombi]

כל תחום שאתה רוצה לעבוד בו צריך המון השקעה.
ושטקהאוזן זה לא נכון שרק במוזיקה קלאסית זה קיים.
זה קיים באתלטיקה שדורשת המון שעות של ריצות וכושר ביום, וגם בכל תחומי הספורט.
זה נדרש בתחומי המדע שדורשים המון חקר והמון עשיית "שיעורי בית".

חוץ מהגאונים, אף אחד לא מגיע לשום מקום בלי השקעה. (כמובן שלא צריך להגזים)
אבל לביא הדוגמא שהבאת בציור היא לא הכי טובה לדעתי, בגלל שכל בן אדם שמצייר, בדרך כלל יש לו איזשהוא כשרון התחלתי של ציורים. כלומר גם בלי ללמוד אצל מישהו הוא כבר מצליח לצייר דברים ברמה טובה.

מה שלא כך במוזיקה הואיל ורוב האנשים שלומדים מוזיקה מתחילים מאפס. (שוב, חוץ מגאונים)
ו... להכריח את הילדים שלך לנגן זה נראה לי ממש מטומטם. בסוף הם יכולים לשנוא אותך על זה וזה לא טוב.

[holst]

אני חושב שהעניין תלוי בעיקר במורים. אני לא חושב שתמצא מורים שיגדירו את עצמם כמורים לנגנים חובבנים. מרבית המורים יוציאו את המירב מהתלמיד שלהם, וזה באמת מה שהם אמורים לעשות. אני לא חושב שמורה שמכבד את עצמו יהנה לעבוד עבודה חובבנית עם תלמיד. אני יודע שהמורה הקודם שלי לא הסכים לעשות את זה...

חוץ מזה, יש מוזיקאים שמודים להורים שלהם על הלחץ שהפעילו עליהם כדי לנגן. בעיקר רוסים... בסוף יוצא מקצוע שכיף להתעסק בו והוא מאוד ממלא.

[well-tempered]

אז זהו, שהסיבה שהתחלתי את כל הדיון היא בגלל מקרה ספציפי, של מישהי שרוצה ללמוד פסנתר והיא מנגנת להנאתה, אך יש לה חברות בקונסרבטוריון, שצריכות לעשות מבחנים כל שבוע והן ממש לחוצות בגלל זה.

היא לא מעונינת בבית ספר שני. היא רוצה לעשות את זה בשביל הכיף.

לא צריך שההורים יכריחו כדי שתשנא את זה. מספיק שתתקע עם מורה קשוח, או שהמורה שלך ירצה להוציא ממך יותר ממה שאתה מוכן להשקיע.

[shaked_shammah]

אני יכול להעיד על עצמי בסיפורי האישי:
הורי שלחו אותי לחוג חלילית בכיתה א'.
בכיתה ג' עברתי לחליל.
שנאתי כל רגע, אבל המשכתי בשביל הורי.
בכיתה ח' הפסקתי לנגן בחליל ועברתי לגיטרה בס כדי להיות מגניב, ולא יכלתי לסבול את החיליל החננה והמעצבן.
עד ש....
התגעגעתי לחליל שלי. ובתמיכת הורי שבתי אליו לפני כשנה וחצי (אני עכשיו מסיים כיתה י').
מהסיפור הזה ניתן ללמוד:
1 גם מי ששנא את המוסיקה יכול למצוא את עצמו מתגעגע וחוזר.
2 אני מודה כל רגע להורי שדחפו גם כשלא היה לי חשק.
3 לדעתי כדי ללמד את הילדים ברמה לא מאוד גבוהה בהתחלה, בלי דרישות מוגזמות, ורק אם וכאשר הם רוצים, להגביר את הלימוד.

[מור]

האמת היא שאני מאוד מאוד מאוד דומה למי שכתב מעליי ז"א רק בנקודות שהוא כתב שמה:
אני ניגנתי הרבה שנים אצל מורה מאוד מאוד מאוד קשוחה עם הרבה יותר מידי דרישות בשביל אדם שגם אז וגם היום רואה את המוזיקה בתור תחביב..
זה גרם לי ממש לשנוא מוזיקה והייתי על סף להפסזיק לנגן בגלל זה .. בכל מקרה זה נורא תלוי בבן אדם.. כי דווקא היום שנתיים אחרי שהפסקתי ללמוד אצלה עולה בי המחשבה לקחת אצלה כמה שיעורי תגבור שוב..כן אני יודעת שזה קצת פסיכי.. אבל היא הייתה מורה מצוינת..
בכל מקרה לביא, זה תלוי, אם ההורים והמורים לוחצים אז זאת יחכולה להיות בעיה לעסוק במוזיקה רק בתור תחביב.. אבל מצד שני גם בתחביב צריך להשקיע וזה לא תמיד הכי כיף.. ואי אפשר תמיד להנות..
אגב- גם במוזיקה יש המון חוגים וקורסים וכו' לאנשים שרואים בזה רק תחביב.. כל מיני חוגים לזקנים שסבתא שלי הולכת אליהם.. וגם כל מיני מורים..(עליי להודות שהם מעטים אבל הם קיימים.. אפילו מורתי החביבה הבינה שמוזיקה בשבילי היא רק תחביב.. אומנם זה דרש כמה שיחות בינינו.. אבל עכשיו שהיא הבינה את זה השיעורים נהייו נורא חביבים.. כשאני באה..שזה קורה פעם בעשור..הבעיה היא שהיא לקחה את זה ברצינות מידי..)

[Chuka]

אני חושבת שהרבה תלוי בהורים וזה יכול להיות לטובה או לרעה....
לי יש שני הורים שמתעסקים במוזיקה כתחביב כבר הרבה שנים, והם אף פעם לא ישבו עלי יותר מדי בתור ילדה לנגן. והיום קצת חבל לי עם זה כי אולי הייתי מרוויחה כמה שנים נוספות של ניסיון מזה.
מצד שני, יש לי חברה שממש מתכננת לבת שלה לו"ז לאימונים, ולפעמים נדמה לי שאני רואה את הילדה מתחילה קצת לשנוא את זה...

זה גם תלוי בכשרון, אבל זה תחום מחייב שבמובן הזה באמת יותר דומה למחול מלציור...

[The orange]

[ליסט]

אני ממש מסכים עם שקד,
גם אותי ההורים דחפו עד לכיתה י' שעליתי לתיכון, ושם במגמת המוזיקה
באמת התחלתי להתעניין בתחום, ואני שמח לאן שהגעתי היום.
אני לא מסוגל לחשוב על החיים שלי ללא המוזיקה.
כל דבר צריך לבוא במידה, גם הדחיפה הזאת של ההורים - ואם הם עושים את זה במידה, מה טוב.

אני גם מסכים עם אלה שדיברו על המורה - לצערי המורים שלי לא היו טובים ולא באמת פיתחו אותי מוזיקלית יותר מדי. ואני חושב שזה חשוב, בלי קשר למידת המקצועיות שהנגן החובב רוצה להגיע. ז"א בין אם הוא רואה בזה תחביב ובין עם מקצוע, מורה טוב עדיף תמיד.

וזה מדהים כמה שמורה טוב יכול להקפיץ ברמה, אני אישית ראיתי מישהי מתקדמת פלאים אחרי חצי שנה עם גיל שוחט...