הקונסרבטוריון הוירטואלי

[holst]

כאן אתם יכולים לשפוך את ליבכם על הדברים האיומים שביותר שאותם נאלצתם לחוות כמוסיקאים...

הרעיון עלה לי כשגדיאל העלה את החידה על "הואלס העצוב" של סיבליוס. בתזמורת כלי הנשיפה בבית ספר, כשכל המורים לנגינה הכניסו לשם את כל המתחילים שלהם.
לפיכך היה צריך להוריד את הרמה של התזמורת לרצפה (וכך זה נשאר עד היום לפי דעתי). בין העיבודים המדהימים היה עיבוד לואלס העצוב הזה. ובתזמורת כלי נשיפה של ילדים עם ממוצע של גיל 12 זה היה סיוט...באותה תקופה גם החלטנו קבוצה של נגנים שנמאס לנו ואנחנו פורשים ולא אכפת לנו אם לא נקבל תעודה. וכך נולדה החמישיה...

משום מה שהרבה אנשים יש טראומות מתזמורות צעירים...

מה הטראומות שלכם?

[KooKoo]

כשהייתי בתזמורת העתודה של נס ציונה (הצעירים, לא היצוגית P זה היה מזעזע, בעצם כל מה שעשינו בחזרות היה להקשיב איך סקציית החצוצרות מזייפת, כל התזמורת הייתה מיותרת...
היה כל כך משעמם, וצרה לאזניים...
אבל עכשיו אני בייצוגית וסוף סוף כיף להיות בתזמורת!

[Dombi]

וואי וואי... אחת הטראומות הקשות שהיו לי הייתה בקונצרט מלחינים צעירים עם אירנה.
זה היה בכיתה י"ב, וניגנתי באותו קונצרט שלוש יצירות.
הראושנה הלכה טוב ואז בשנייה הנורא מכל קרה.

דניאל ואני ניגנו יצירה של איזה מלחין צעיר.
ואז באמצע היצירה... עקב מזגן שעבד בפול כוח.... התווים נפלו!!
(והתווים עמדו בסדר גמור!!! והם לא נפלו לקודמים... למה אני?!?! אה והפסיקו אותו אח"כ חחח)
טוב אין טעם להגיד שזאת הייתה טראומה ממש מעצבנת,
ומאז אין אצלי יותר דפים זרוקים...

[מור]

ואוו יש לי המון טראומות.. טוב מקבץ נבחר:
קונצרט לפני שנתיים שהזייניקים הקטנים שמו לי את הנבל הפוך ביצירה של נימרוד.. ואז קונצרט אחרי זה ששמו לי את העמוד בצד השני....
אמממ... אייקון- באמצע של רייס גלוריוס כל התווים שלי נפלו לריצפה בידיוק בסולו שלי... זה היה באסה ריצנית.. וגם ביומולדת של איזו סבתא שהיה רוח ואחרי שניה כל העמודים תווים(העמודים עצמם) צנחו...
חוץ מזה שנקרע לי מיתר בפרצוף בקונצרט של הסימפונית של הבצפר שניגנו את הסולו של עידו... זה היה ממש מרגיז...
אמממ שהמורה שלי צרחה עליי לעוף מהבית שלה כי אני מנגנת חזק מידי(אני מנגנת חזק מידי?! לא שמעתי את זה כבר שנים...)
אההה ושניגנו את היצירה של נעמן(גדי זוכר זה היה לפני שנים..) ויאן צרח עלינו כמו מטורף קטן... וגם בשלמה עם איריס... ואיי אנשים צורחים זה לא נחמד...
והקונצרט בטארג שאני ואסף היינו אמורים לנגן את הדואט שלנו ופתאום דניאל התחיל לנגן... ואז כולנו היינו צריכים למצוא את המקום שלנו... וברסיטל של רותם במוזיקון שהיו לי את התווים הלא נכונים על העמוד... זה היה מאוד חכם..
ושהנבל של האקדמיה מתחיל לנסוע בזמן שמנגנים זאת בכלל טראומה שמזכירה לי כל השמעה...
זהו יש עוד מלא האמת... אני אדם טראומטי... אבל אין לי כח להקליד אני עוד אוסיף..

[עוגי]

עם הכינור היו לי מעט טראומות יחסית, וזה לא כולל כמובן את הפעמים שזייפתי או סתם ניגנתי חרא...

עם החמת זכורה לי טראומה אחת במיוחד. ניגנתי ב"צוותא" בקונצרט עם ירוק-עד ואחרים והייתי צריך להוביל את כולם בנגינה מהדלת של האולם לבמה. אז אנחנו עומדים בחוץ, כל הקהל כבר שקט, אני מתחיל לנפח את השק, לוחץ..... ולא יוצא שום צליל, במקום זה שומעים מין נשיפה/אנחה. נפלה לי הפיה לתוך השק. ואין פיה ספייר.

בקיצור אני מתחיל להיכנס לפאניקה ותוך כדי זה אנחנו מודיעים לקהל ש"יש תקלה קטנה ונתחיל עוד כמה דקות". בינתיים אני מפרק את כל החמת ומתחיל לנער את השק כדי שהפיה תצא... בסופו של דבר אנחנו מצליחים להוציא את הפיה, אני מחבר הכל מחדש, מנפח, ועושה עוד טעות קטנה שגורמת לשסתום בחמת להשתחרר ולהשמיע צליל שנשמע כמו גרעפס אדיר...
בסופו של דבר הכל מסתדר, בכל מקרה למדתי מזה תמיד להחזיק פיה ספייר איתי, ולקשור את הפיות טוב טוב טוב...

[Ylock]

זכורים לי כמה מקרים מפדחים...
פעם ביום הזיכרון המורה שלנו בבית ספר עשה איזה עיבוד הזוי לשיר הרעות (אך נזכור את כולם...) שכלל דיאלוג של הקלרינט עם הזמר וטרמולו של הצ'לו.. הצ'לן לא שם לב באיזה מפתח הוא מנגן ונוצר אפקט מאוד יוצא דופן! מובן שהתווים נפלו לי ורוב הזמן די אלתרתי עם הזמרים... לא נעים...

גם פאשלות עם החלפות של קלרינטים (מהלה לסי במול והפוך) הם מאוד לא נעימות! אתה מנגן עם התזמורת לאיטך ופתאום אתה שם לב שזה נשמע יותר כמו שוסטקוביץ' או ארנסט בלוך ולא כמו מוסיקה לאופרטה של גילברט וסאליבן! כשזה קורה בחזרה זה דבר אחד, אבל בהופעה... טוב, יכולים להיות דברים יותר גרועים... בכל מקרה, מומלץ לשים לב על איזה כלי אתה מנגן.

[shaked_shammah]

טוב היה לנו התנדבות בבי"ס בכפר שאול (בי"ח לנפגעי נפש)
בקיצור זה היה ביום הזיכרון ואנחנו ניהלנו שם את הטקס.
בחזרה הגנרלית אנחנו (אני בחליל, גיטריסט קלידן וזמרים) עושים את "מה אברך".
ואז מגיע אחד מהמאושפזים עם גיטרה ומתחיל לנגן שיר של ג'ימי הנדריקס (foxy lady).
בקיצור אנחנו מרוב פחד לא לשגע אותו נאלצנו להצטרף אליו וזה היה פשוט סיטואציה מוזרה ביותר
וכמעט טראומטית...

[Mico]

וואו מור, ח'תכת טראומות....
אשכרה, אפשר ממש לפתוח קבוצת תמיכה פה, או משהו....

טוב, עכשיו תורי: אז ככה, כשהייתי בת 8-9, אני וחברה שלי היינו צריכות לנגן עיבוד ל-4 ידיים של הוולס של סינדרלה מאת פרוקופייב.
הכל הלך טוב בזמן החזרה וזכרתי ממש את כל התווים (וגם התפקיד היה ממש קל...), אבל! כמובן שבזמן הקונצרט שכחתי ת'תפקיד שלי לחלוטין! ובזמן שהיא ניגנה פשוט ישבתי שם כמו גולם ופשוט רציתי לקבור את עצמי!.....

מה עוד?... כשהייתי בכיתה יא', הייתי צריכה לנגן את הפרק הראשון של קונצ'רטו של מוצרט בפה מז'ור. וכן, בחזרות הכל הלך טוב. כאשר הגיע הזמן להשמעה - הכל חייב להתפקשש!...
חצי מהתווים בכלל לא שמעו, כל המקומות שיצאו טוב, יצאו רע. הכל ממש התהפך.... ולקראת הסוף כשיש את התזמורת שמנגנת לפני הקדנצה (או יותר נכון המורה שלי שליוותה אותי), פה פתאום שקעתי במחשבה על היצירה הבאה, על מה שהמורה שלי תעשה לי אחרי הבחינה, ועל בטח בזמן שאני יושבת וחושבת פה, אני הולכת עכשיו לפספס את הכניסה שלי של הקדנצה... ומה אתם חושבים? בדיוק זה מה שקרה: ברגע שיצאתי מה"תרדמת", אני רואה שכולם כזה מחכים לי כמעט דקה כבר, אז ישר התחלתי לנגן ת'קדנצה, מה שלא בדיוק שיפר אותה, בלשון המעטה....

אז בואו רק נגיד שהקונצ'רטו הזה הוא די טראומה בשבילי, וחבל.... הוא ממש יפה....

[well-tempered]

לי אין ממש טראומות... פשוט כמעט ולא הופעתי, ובטח שלא במוזיקה קלאסית...
(חוץ מהמבחן בקומפוזיציה לפני שבוע וחצי... אבל זה משהו אחר)

אני לא מבין את הקטע הזה עם הדפים. הייתי לפני איזה שנה ברסיטל של התלמידים לפסנתר של אסף (שלימד אותי הרמוניה ולא פסנתר, אז לא הופעתי), בכל מקרה, הקונצרט התחיל מהקטנים ביותר לגדולים. כל הילדים באו עם תוים מודבקים על קרטון צבעוני, והפלא ופלא, התוים נשארו עומדים... כשהגיעו לנגן הגדולים, כבר לא היה בכבוד שלהם להדביק את התוים על משהו יציב... וכמובן שכמעט לכולם התוים עפו...
אז אני מבין שקרטון צבעוני זה אולי לא הדבר המתאים לסונטה של בטהובן, אבל בכל זאת... תחשבו על זה לפני הקונצרט, תצמידו את זה למשהו יציב. התקווה שדבר כזה לא יקרה לא ממש מונעת מדף לעוף

[holst]

ובכן:

טראומה שנמשכה כמעט 4 שנים שלמות היא תזמורת כלי הנשיפה של הבית ספר... כשלקראת הסוף הברזתי יותר ויותר.

טראומות נוספות הן כדלהלן:

בבגרות ברסיטל היה לי בלקאווט נוראי באמצע סונטה של באך... החל מהשורה השלישית בערך התחלתי להתבלבל עד שעשיתי כל כך הרבה טעויות שנאלצו להפסיק אותי. ושאלו אם יש לי תוים... ואמרתי שאין. כשניגנתי קטע אחר, שמתי לב שהדבקתי אותו לא נכון אתמול בערב, ונאלצתי לקרוע את הדף באמצע הבחינה. מסיבה מאוד לא ברורה קיבלתי 100 בבחינה הזו... אולי בגלל המוצארט...

הטראומה האחרונה שלי הייתה בבחינות הכניסה לאקדמיה. חצי שעה לפני תחילת הבחינה שמתי לב ששכחתי את התוים בבית. ובספריה היה רק את התפקיד של הפסנתר של מה שניגנתי... למזלי הספריה של התיכון הייתה פתוחה, וצילמתי שם, תוך כדי ריצות במדרגות ובספריות השונות... והמורה שלי בחן שם והיו פדיחות...

[Ylock]

בנושא של תווים....

ראיתי כמה דרכים מאוד... ייחודיות בכדי למנוע שהתווים יעופו/צורך להפוך את הדפים.
שתי נגניות בסון העמידו פעם שישה (!) עמודי תווים אחד ליד השני ועליהם הם פרשו מגילה (שהייתה בערך עשרה דפים מודבקים). הן ניגנו יצירה מודרנית מפחידה של איזה מלחינה רוסית. התחילו בצד ימין של הבמה וסיימו בצד שמאל. זה היה בהחלט משעשע...
בקונצרט אחר, בחוץ, נגן קלרינט היה צריך שמישהי (תלמידה שלו) תעמוד לידו ותחזיק לו את התווים, שלא יעופו ברוח..

לכן, אני תמיד לוקח איתי אטבי כביסה לכל מקום, על כל צרה שלא תבוא. לא שהם תמיד עוזרים, אבל הם מוסיפים צבע בכל מקרה..

[Dombi]

אפשר תמיד לעקוף את תסבוך הדפים עם קלסרים כאלה שניילונים דבוקים אליהם כבר מלכתחילה,
יש כאלה עם 20/30/40....
וב40 הואיל ויש שני צדדים אז אפשר להכניס עד 80 דפים.
זה נורא שימושי לדעתי להפסקת הסתובבות הדפים הלא רצונית בחדר.
לי יש כמה כאלה... מחולקים לקטגוריות נגינה

[Ylock]

נכון, אבל אתה תמיד צריך להיות מוכן לאפשרות שתשתמש בעמוד תווים מסכן ולא יציב, שלא יצליח להתמודד עם "מעמסה" כזאת.

בעצם, התשובה ל"מה הכי טוב" היא פשוטה:
למי שמסוגל, ללמוד דברים בע"פ!

[holst]

כמו שהבנתם, אני אכן בטראומה... מאז אני לא מנגן עוד בע"פ. אולי בבוא היום שוב יהיה לי ביטחון, כי אני חושב שעדיף לנגן בע"פ, אני פשוט לא רוצה להסתכן (בעיקר באודיציות חשובות).

[פיצי]

גם לי היתה טראומה לא קלה -
רסיטל סיום התואר שלי לפני חודש וחצי. בין שאר הירקות שרתי את "שירי היונה והשושן" של יחזקאל בראון. מדובר במחזור של 4 שירים (אני שרתי רק 3), כאשר הראשון והאחרון בנויים בערך אותו דבר, עם מנגינה דומה אך בסולם אחר, וכמובן טקסט אחר. על כל פנים.......התחלתי בשיר הראשון והכל היה בסדר עד האמצע, ופתאום בלי אזהרה מוקדמת אני ממשיך את השיר עם הטקסט של השיר האחרון, וע"י כך גם הגעתי לסולם שעדין לא ניתן לו שם.....ראיתי את המורה שלי פוכרת ידיה ביאוש ומחכה שהאדמה תבלע אותה (ומה אני אגיד? מי יבלע אותי?) ומורה אחרת מנידה ראשה נמרצות כדי לאותת לכולם שהיתה פה פאשלה מארץ הפאשלות. הלוואי ויכלתי להעלם באותו רגע....בסוף הפראזה הפסנתרן שלי ניגן לי 3 צלילים מהסולם הנכון, והמשכתי עד הסוף עם הטקסט של השיר האחרון. כמובן שהפאשלה הזו השפיעה לרעה גם על שני השירים האומללים שנותרו למחזור.
בקיצור - היה מביך וטראומטי.

[Contre Tenor]

[Chuka]

טוב, מסתבר שמוזיקאים וטראומות הולך ביחד טוב...

בכיתה י' הייתי חלק מהרכב ווקאלי בצפון שכלל אז 4 בנות. הביאו אותנו לאיזה כנס מקהלות בתוך סוג של אתנחתא, נדמה לי ששרנו איזה טאליס, ומרוב לחץ ירדנו מממש נמוך, שזה עוד בסדר איכשהוא, אבל אחת הבנות נכנסה במקום לא נכון, מה שגרר כניסות לא נכונות של השאר במשך כל היצירה... ואז כשאני נכנסתי בכניסה הנכונה זה נשמע כאילו אני המפשלת וזה נשמע די על הפנים....
וגם שכחתי את המילים פעם פעמיים אני כבר לא זוכרת מתי

[nitznutz5]

אני כנראה לא הספקתי עוד לחוות טראומות קשות ושימשיך להיות לי ככה
אבל אלה שכן חוויותי לא היו מי יודע מה טראומתיות ..
אחת שזכורה לי ביותר היא הפעם שנבחרתי לנגן בקונצרט מצטיינים בקונס' את הקונצ'רטו של מוצרט ברה וההתחלה קצת התפקששה לי ובמהלך על הפרק פשוט רעדתי והיה לי קשה לנגן
אבל יצאתי מזה בסופו של דבר די בסדר
טראומה שנייה שזכורה לי היא שהבורג בראש של הפיקולו (להלן הכתר) נפל לי שנייה לפני הופעה ולא נמצא אלא כעבור יומיים במכפלת מכנסה של חברה שלי (אל תשאלו אותי איך)
הסיבה לטראומה- הפיקולו בתקופה ההיא לא היה שלי , השאלתי אותו ממישהי בתזמורת וזה היה די פאדיחה
יותר מזה לא זכורות לי טראומות רבות אלא של פיקשושים קטנים קטנים במהלך קונצרטי סוף שנה של המורים הקודמים ...

[maayan]

וואווו יש לי הרבה טראומות...
שהיינו בתזמורת הנוערבחזרות לטיסה(-והפעם אני לא מתכוונת לטובי ועידו- הם טראומה בפני עצמה...) היה לי טרומבון ישן מאוד של אמטי ולא היה לו את החלק שמחבר בין הסלייד לפעמון... אוקצור, היה קטע בירושלים של זהב שצריך לעבור מהר מפוזיציה שישית לראשונה, וכל פעם נפל לי הפעמון.... האמת שבטח יוג זוכר את זה בתור טראומה כי הטפעמון עף על מי שלידי...
עוד פאשלה הייתה במחזמר שניגנתי בו (לא ממש פאשלה של מוסיקאים...) שעפה לאחד השחקנים החרב על העמוד תווים שלי- זה היה דיי מפחיד!!!
וחוץ מזה אני זוכרת פעם(פעמיים שלוש...) שעף לי הסלייד בניסיון נואש לנגן סי בקר נקי(או פחות נקי- אבל העיקר שלא ישמע כמו דו!).

ועידן- סתם שתדע... את הואלס ניגנו הרבה אחרי שהקמתם את החמישייה... ועיבוד של רם ממש מכוער(לא שזה קשור- סתם הייתי חייבת לציין את העובדה הזו!)- אתם צריכים להסביר לו שטרומבון זה לא טובה!!!!!!!(וגם באס טורמבון זה לא!!!!! כי הוא פעם ממש כיסח אותי בחזרת סקציה שניגנתי בה בבאס.... אני לא יכולה לנגן ממש ממש נמוך ולהשמע כמו שישה טרומבונים!!!!! באמצע זה עוד איכשהוא אבל בנומך?!?!?!)

[sariela]

פעם אחת היה ביקור בבית הספר שלי של כל המורים למוסיקה מאיזור הצפון וביקשו מכל המגמה לנגן - כל אחד כמה דקות... וגם אני הבאתי את הנבל מהבית כדי לנגן שם, ואז קרה הבלתי צפוי - באמצע שאני מתאמנת באולם נשבר לי קפיץ של אחד הפדלים! ולא היה לי אחד להחלפה (גם לא ידעתי איך מחליפים...) נהייתי היסטרית לגמרי ואז התברר שלא כל המגמה תנגן - כי לא היה זמן, אלא רק אני!!! הרמה של ההסטריה שלי עלתה לשיאים חדשים, וניסיתי להסביר למורה של המגמה שאני לא יכולה לנגן כי הפדל לא עובד. בסופו של דבר לא הייתי לי ברירה ונאלצתי לנגן ככה. ועל זה יאמר - הנבל הוא מרשים לא משנה מה יצא ממנו...

הטראומה הכי קשה שהייתה לי היתה בבחינות למוסיקאי מצטיין - יום לפני הבחינה הגעתי לי-ם וניגנתי באקדמיה והכל היה סבבה. ואז בבחינה - קרו לי כל כך הרבה טעויות, והפסקתי באמצע הטוקטה של הנדל ועוד כל מני מקומות... הדבר היחידי שהיה איך שהוא בסדר היה הקדנצה מהפרק הראשון של הקונצ'רטו של מוצרט.
ועד היום זו תעלומה גדולה בעניי איך הגעתי להיות מוסיקאית מצטיינת אחרי שניגנתי כל כך גרוע.
(כנראה בגלל אותו תסמין כמו בבית ספר...)
האמת היא שהבחינה הזו עשתה לי טראומה רצינית - לא ניגנתי חודשיים אח"כ. היה לי פחד קהל נוראי במשך כמה חודשים, עד שזה איך שהוא השתחרר...הסיבה היחידה שחזרתי לנגן הייתה כי קיבלתי מוסיקאי וגם כי הייתי צריכה לעשות בגרות...

[Ylock]

הזכירו כאן כל מיני קונצ'רטי של מוצרט, ככה שנזכרתי במשהו שקרה לא מזמן...
לפני כמה שבועות היה לי מבחן בקרן שרת וניגנתי את הקונצ'רטו המפורסם של מוצרט (622). כדי להרשים את הבוחנים החלטתי לנגן אותו בע"פ, מה שאני בהחלט מסוגל לעשות. מה שלא לקחתי בחשבון, זה שכשאתה מנגן עם תווים, אתה לא צריך להסתכל על הפרצופים העצבניים של הבוחנים, או אפילו להתקל בפרצופים אלו. . הפרק השלישי הלך די טוב דווקא, אבל הפרק השני היה נשמע כמו עיבוד קובאני (קלאסי בקובה!)... כמעט התחלתי להתפקע מהשטויות שעשיתי באמצע הנגינה.. . וזה עוד היה הפרק האיטי! רק שנהיה לי מן בלק אאוט ולא היו לי תווים..

אכן, כפי שכבר נאמר, צריך מאוד להיזהר עם מנגנים בלי תווים ולהיות מוכנים נפשית למצב הזה. .

[KooKoo]

אוי עכשיו אני נזכר במשהו נורא שקרה לי!
בקונצרט תחילת השנה שלנו... בדיוק באמצע הנגינה הייתי צריך להתעטש! הם הפעילו מזגן כל כך חזק באולם...
וכל כך התאפקתי שלא להתעטש אבל לא הצלחתי ויצא לי עיטוש ענק באמצע הנגינה :<
וכולם התחילו לצחקק.. ואני הייתי צריך להתחיל מהתחלה :\

[well-tempered]

זה היתרון שבלהיות פסנתרן, לא רואים את הבוחנים כשמנגנים בעל פה...

[Mico]

בדיוק!

[חלילניתוש]

אוקי, גם אני אחלוק כמה טראומות:
נתחיל מבחינת סוף השנה בטרוורסו - ישב בועדת הבוחנים של נעם בוכמן שלמי שלא יודע היה המורה שלי לחליל מודרני באקדמיה. בכל מיקרה, ניגנתי יצירה ישראלית ומרוב לחצ של מה נעם יחשוב נתפסה לי יש שמאל באופן קשה ביותר עד לכדי כאב עז. למשך שאר הבחינה לא הייתי כ"כ עסוקה במה אני מנגת אלא מתי כבר יפסיקו אותי ויגידו לי ללכת כי כואב לי

טראומה מספר שתיים היתה בשנה ב שלי בלימודי חליל מודרני באקדמיה. ניגנתי בקונצרט קוצ'רטו של היידן והדבקתי את הקדנצה על התווים (היא היתה דיי קצרה) לצורך חסכון בהפיכת דף. מה שלא שמתי לב כשהדבקתי אותה הדבקתי אותה לא בתחתית העמוד אלא על השורה האחרונה של הפרק...גיליתי את זה כשהגעתי לשם ולא זכרתי מה לנגן , אז פשוט הפסקתי, המלווה הבין שהתבלבלתי וניגן סוג של קדנצה ואז נגמר הפרק.

חוצ מיזה יש את כל הטראומות של יציאת הרפסים לפני בחינות וקונצרטים חשובים ונהקיעת רגל פעם אחת בזמן תחרות מלגות בקונס'.

וכן פעם בקונצרט של התזמורת כשהייתי קטנה נפל לי הזנב (החלק הקטן האחרון) של החליל באמצע הנגינה. כשהרכבתי אותו בחזרה גיליתי שהדו# נמוך והדו נמוך לא מתפקדים. מזל שתפקידי חליל הם לרוב גבהים