עמוד ראשי הקונסרבטוריון הוירטואלי
The Virtual Conservatory
 
 ביתבית   שאלות נפוצותשאלות נפוצות   חיפושחיפוש   רשימת חבריםרשימת חברים   קבוצות משתמשיםקבוצות משתמשים   StatisticsStatistics   הרשמההרשמה 
 כרטיס אישיכרטיס אישי   התחבר כדי לבדוק מסרים אישייםהתחבר כדי לבדוק מסרים אישיים   התחברהתחבר 

האופרה-לא רק מילים ומנגינה....

 
שליחת הודעה חדשה   תגובה להודעה    עמוד ראשי -> קלאסיקה ורומנטיקה
צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  

מהי האופרה היוצאת דופן?
מדאם בטרפליי
33%
 33%  [ 1 ]
לה בוהם
0%
 0%  [ 0 ]
טורנדוט
0%
 0%  [ 0 ]
ג'אני סקיקו
0%
 0%  [ 0 ]
וילהלם טל
33%
 33%  [ 1 ]
האדרת
0%
 0%  [ 0 ]
האחות אנג'ליקה
33%
 33%  [ 1 ]
סך הכול הצבעות : 3

מחבר הודעה
Julius Ceaser
משתמש מתחיל
משתמש מתחיל


הצטרף בתאריך: 03/08/2005 ב- 07:57:29
הודעות: 54

הודעהנשלח: 03/08/2005 ב- 22:22:14    כותרת הודעה: האופרה-לא רק מילים ומנגינה.... תגובה עם ציטוט

שלום לכולכם.
אני JULIUS CEASER חדש כאן בפורום שמקווה להשתלב מהר.
החולשה שלי בכל העולם הקלאסי היא האופרה. אספר היכן כל הסיפור התחיל....

מחזות מושרים בליווי כלי נגינה היו קיימים כנראה עוד ביוון העתיקה. נראה שהיצירה המוקדמת ביותר ששרדה עד ימינו והמתועדת בהקלטות, היא הדרמה הליטורגית "מחזה דניאל". שני מחזותיו של המשורר-מלחין אדם דה לה הל (ADAM DE LA HALLE 1240-1286 בקירוב), המחזה "כל אדם" ו"משחק רובין ומריון" יכולים להיחשב לאבותיהם של האופרה בופה ושל המחזה המוסיקלי.
בפירנצה רבת האומנויות נפגשו דרכיהם של ציירים, פסלים, משוררים ומוסיקאיים רבים, ששמו להם למטרה לטהר את האמנות ולחזור לערכים הקלאסיים של אמנות יוון העתיקה. היו אלה המלחינים וינצ'זו גלילאי( אתם לא טועים, היה זה אביו של האסטרונום והמתמטיקאי המפורסם), ג'וליו קאצ'יני וג'אקופו פרי.
לאחר כמה ניסיונות של גלילאי וקאצ'יני , חברו יחד המשורר אוטביו רינוצ'יני והמלחינים פרי וקאצ'יני, והוציאו מתחת ידם את "דפנה". יצירה זו הוצגה לראשונה בביתו של אחד מבני האצולה הפלורנטינית וזכתה להצלחה כה גדולה, עד שנאלצו לחזור על ההצגה כמה פעמים. זו הייתה יצירה בסגנון חדש, שאותו גיבשה חבורת המלחינים בפירנצה. עיקרו של אותו סגנון בכך שהשתמשו בו לראשונה ברצ'יטטטיב לאורך היצירה כולה.
מיד לאחר "דפנה" נרתמו השלושה — המשורר רינוצ'יני והמלחינים פרי וקצ'יני — למשימה החדשה : חיבורה והפקתה של אופרה לפי האגדה היוונית המפורסמת על אודות אורפאוס ואוירידיצ'י.
היצירה הועלתה ב- 6 באוקטובר 1600, ברוב פאר והדר בפני סולטה ושמנה של אצולת אירופה. היה זה בזמן החגיגות שנערכו בפירנצה לרגל נישואיה של מריה דה מדיצ'י להנרי הרביעי מלך צרפת. הצלחת האופרה הייתה כבירה — היא הפכה למוקד החגיגיות והעמידה בצל את שאר האירועים שליוו את נשפי הכלולות.
מכאן הייתה דרכה של האמנות החדשה פתוחה לחיפושים אחר אמצעי ביטוי חדשים, והיא מצאה את דוברה הבכיר הראשון בדמותו שלקלאודיו מונטוורדי(1567-1643). מונטוורדי נחשב לגדול מלחיני המדריגלים.אך תרומתו לאמנות החדשה הייתה עצומה. הוא היה מוסיקאי החצר של הדוכס מגונזאגה במנטובה, משנת 1604 עד 1613. בתקופה זו העלה שם שתי אופרות: "אגדת אורפאו" אשר הציבה אמות מידה חדשות למשך דורות, ו"אריאנה" שהמוזיקה שחיבר עבורה אבדה, ומתוכה שרדה רק הקינה המפורסמת של אריאנה "הניחו לי למות". ב-1613 עבר מונטוורדי לוונציה, שם היה מנהל המוסיקה של בקתדרלת סן מרקו עד מותו. מכל האופרות שחיבר בווניציה שרדו שתיים: "הכתרת פופיה" ו"שובו של יוליסס למולדת".
לקאת תחילת המאה ה-18 נחלש כוחה של האסכולה הווניציאנית, ועלה הכוכב החדש: האופרה הנאופוליטנית, שהייתה עתידה לכבוש את כל אירופה( גם בעזרת מלחינים שלא היו בני המקום, כגון הסה והנדל). בראש אסכולה זו עמד אלסנדרו סקארלטי(1660-1725), אביו של דומיניקו סקארלטי (שחיבר את הסונטות המפורסמות לצ'מבלו, למי שמכיר...)
מבין המלחינים הרבים שפעלו בנאפולי במאה ה-18 ראוי לציון מיוחד ג'ובאני בטיסטה פרגולז (1710-1736). את האופרה שלו "השפחה הגברת" מעלים על הבימה גם בימינו.
האופרה התפשטה חיש מהר בכל רחבי אירופה, פרט לגרמניה, שם השתוללה מלחמת שלושים השנים בשנת 1627, למרות המלחמה, הציג היינריך שיץ (1585-1672), בעיר טורגאו את האופרה הגרמנית הראשונה: הטראגי-קומדיה הפסטורלית "דפנה". האופרה הוצגה לרגל נישואיה של הנסיכה סופיה אלוונורה מסקסוניה ללנדגף גאורג מהסה.הטקסט של "דפנה" היה עיבוד חופשי של הליברית של רינוצ'יני, ששימש ג'אקופו פרי. שיץ היה תלמיד של ג'ובאני גבריאלי בוונציה., והיה בקי ברזי המוסיקה האיטלקית. משום כך אפשר להני, ש"דפנה" שלו הייתה אופה איטלקית עפ טקסט בשפה הגרמנית. אלה הן, כמובן, השערות בלבד, משום שהמוסיקה אבדה. אגב, מלבד היותו אבי האופרה הגרמנית הראשונה, שיץ היה גם מלחין הבלט הגרמני הראשון: "אורפאוס ואורידיצ'ה" (1638). יש לציין ששני נושאים אלה — דפנה ואגדת אורופאוס — חוזרים שוב ושוב ברבות מיצירות התקופה.
משנסתיימו הקרבות במרכז אירופה, עוד לפני חתימת חוזה השלום (ב- 1648), החלו לבנות בתי אופרה בעריה החשובות של גרמניה, ובעיקר ליד חצרות הדוכסית והנסיכים הרבים. אמנם ברוב המקומות היו ניסיונות לייסד אופרה גרמנית, אך ניסיונות אלה נכשלו בשל התנופה הכבירה וההצלחה של האופרה האיטלקית.
יוצאת מן הכלל הייתה העיר המבורג, שבה הצליחה האופרה הגרמנית לעצור את התפשטות הסגנון האיטלקי במשך 50 שנה.
גאורג פיליפ טלמאן (1681-1767) חיבר אופרות רבות עבור בית האופרה בהמבורג, אם כי כיום הוא ידוע בעיקר בשל המוסיקה הכלית שחיבר.
גם הנדל (1685-1759) עבד שם בצעירותו, (בשנים 1703-1706), בהדרכתו של אחד מחשובי המלחינים של אותם ימים בגרמניה, ריינהרד קייזר (1674-1739). הנדל העלה שם את שלוש האופרות הראשונות שלו, אך אחרי-כן עבר לאנגליה (לאחר שהייה באיטליה), והיה שם לנציג הנאמן והמסור של האופרה הנאפוליטנית.
הנדל הגיע ללונדון ב- 1710, בהיותו בן 25. מותו של הנרי פרסל (1659-1695), 15 שנים קודם לכן, הותיר חלל על בימת המוסיקה באנגליה, והנדל מילא חלל זה על מעבר לכל הציפיות.
יתכן שלו היה הנרי פרסל מאריך ימים, היה להתפתחות האופרה באנגליה אופי שונה. פרסל אהב לכתוב עבור הבימה, והוא חיבר שירים ומוסיקת רקע לעשרות מחזות. אך אופרה, במובן המודרני של המלה, חיבר רק אחת: "דידו ואנאס", שהועלתה לראשונה בלונדון, ב- 1689. זוהי יצירה ברוח האופרה הפלורנטינית, ובה מודגשים במיוחד קטעי המקהלה (למשל מפגש המכשפות, שהוא בעל עוצמה דרמטית בלתי רגילה). שיאה של היצירה הוא בקינתה של דידו, לקראת סוף האופרה, ובה מתגלה פרסל בכל גדולתו. גדולתו באה כאן לידי ביטוי הן בכוח ההמצאה המלודי שלו, והן בתחושה המדויקת שלו בכל הנוגע לאפקטים הדרמטיים שהוא משתמש בהם בדרך מאופקת. יכולת ז\ו שלו הייתה עושה אותו בוודאי לאחד מגדולי מלחיני האופרות בכל הזמנים, לו אך חיבר עוד אופרה אחת או שתיים על-פי אמות המידה של "דידו ואנאס". אך לא קם לו לפרסל יורש שידע ללכת בעקבותיו ובכך להביא להקמתה של אסכולת אופרה אנגלית.
הנדל הופיע בחלל זה ופיתח בו את האידיאלים של האסכולה הנאפוליטנית, עם הנטייה לרוותנות חיצונית והשימוש בזמרים וירטואוזים. ה"בל קנטו" האיטלקי היה עתה בידיו של גאון סקסוני, בעל יסודיות טבטונית אופיינית וטכניקה מעולה שרכש באופרה בהמבורג. הוא חיבר יותר מ- 40 אופרות, כולן אופרות איטלקיות. כל האופרות שלו הועלו לראשונה בלונדון — רובן בתיאטרון המלך, ומיעוטן בתיאטרון קובנט גארדן, חוץ משלוש האופרות הראשונות שלו, שהועלו בהמבורג, וכן "רודריגו", שבוצעה בפירנצה, ו"אגריפינה", שהוצגה לראשונה בוונציה.
נציין גם שאנגליה הייתה קרקע פורייה לפיתוח האוטוריה, זאת משום שעל בימותיה אסור היה להעלות נושאים תנ"כיים. נושאים אלה באו לידי ביטויי בקונצרטים. הנדל מצא כאן שדה פעולה נרחב, שהתאים לאופיו ולאופי המוסיקה שלו. הוא חיבר יותר מ- 20 אורטוריות, וכמה מהן מבצעים גם כיום, ובעיקר את "משיח".
בצרפת, לעומת זאת, התקשתה האופרה לכבוש לה מקום, למרות שאחת האופרות הראשונות שהועלו אי-פעם, "אורפאוס ואורדיצ'ה", חוברה בידי השלישייה רינוצ'יני-פרי-קאצ'יני לכבוד חגיגות הנישואין של מלך צרפת. רינוצ'יני אף ליווה את המלכה החדשה (מריה דה מדיצ'י) לפריס, וחי שם שלוש שנים. אפשר אולי למצוא הסבר לאדישותם של הצרפתים כלפי האופרה ברצינליזם שלהם. האמנותץ החדשה, על כל הקונוונציות שלה, היתה בעיניהם מגוחכת במקצת ובלתי אמינה. מלבד זה, האריות, ובעיקר הרצ'יטטיבים, לא הסתדרו בצורה נוחה בתןך הטור האלכסנדרוני בעל 12 ההברות, ששלט אז ללא עוררין בתיאטרון הצרפתי. זאת ועוד, התיאטרון בצרפת היה אז בשיאו, בזכות הטרגדיות של רסין וקורניי והקומדיות של מולייר. בחצרו של המלך לואי ה- 14 היו שתיים מן התזמורות המעולות ביותר בכל אירופה: תזמורת 24 כנרי המלך ותזמורת כלי הנשיפה, ששימשה לטקסים ולמסעות הציד. באותה חצר פעלה גם להקת בלט מקצועית מאז 1581, והבלטים היו שזורים בפנטומימה ומגוללים עלילה שלמה.
למי איפוא הייתה נחוצה אופרה בצרפת?
בכל זאת, בשנת 1669 נתן המלך לואי ה- 14 רשיון לפתיחת "האקדמיה המלכותית למוסיקה". בשם זה נקרא עד היום בית האופרה הממלכתי הגדול של פריס (בשינויים קלים, בהתאם לשינויי המשטר בצרפת). כעבור שלוש שנים עבר ניהולו לידיו של ז'אן-בטיסט לולי (1632-1687).
לולי אמנם נולד בפירנצה, אך הגיע לצרפת בנעוריו. הוא עבד עם המשורר פיליפ קינו ויחד הם העלו אןפרה חדשה בכל שנה, ולפעמים גם יותר. בסך הכל העלו 19 אופרות, עד למותו של לולי ב- 1687. על טיבן של הליבריתות של קינו תעיד העובדה, שכעבור מאה שנים השתמש גלוק בליברית של קינו ל"ארמיד". לולי חיבר את "ארמיד" שלו ב- 1686.
ז'אן-בטיסט לולי נחשב, ובצדק, למייסד האופרה הצרפתית. למרות שהשתמש באופרה הוונציאנית כדגם יסוד, השכיל ליצוק בה תכנים חדשים ולתת לה צורה, שהמאפיינים שלה מייחדים עד היום את זרם האופרה הצרפתית משאר הזרמים. בין המאפיינים האלה בולטים בעיקר שניים: חשיבות העלילה ואיכות הטקסט.
ליצירותיו קרא לולי "טרגדיות מולחנות", כלומר, בראש ובראשונה זו טרגדיה, ואילו ההלחנה שנייה לה בחשיבותה. המלחינים הצרפתיים ראובעיקרון זה ערך מקודש, ואני מוצאים אותו אפילו אצל ברליוז ודביסי.
ועוד מאפיין לאופרה הצרפתית: שילוב הבלט כחלק בלתי נפרד ממנה. הבלט דבק באופרה הצרפתית עד עצם היום הזה. כך, למשל, כשוואגנר רצה להעלות את "טנהויזר" בפריס, הוא נאלץ להוסיף בלט ליצירה. לשילוב הבלט באופרה הצרפתית בימיו של לולי יש כמה סיבות. ראשית, בחצר המלך הייתה להקת בלט מקצועית, שלולי עבד איתה הרבה, עוד לפני שהתחיל לחבר אופרות (הוא שיתף אז פעולה עם המחזאי והשחקן מולייר, וכינו אותם "שני הז'אן-בטיסטים"). שנית, לולי עצמו היה רקדן בלט, ולבסוף,המלך לואי ה- 14 היה חובב בלט מושבע ונהג להצטרף בעצמו אל הלהקה המקצועית שהופיעה לפניו.
הכנסת הבלט לאופרה איפשרה למוסיקה העממית להסתנן אל תוך המוסיקה האמנותית באמצעות מחולות אופנתיים ופופולאריים אחרים. מגמה זו בלטה עוד יותר ב”אופרה קומיק" או באחיותיה, האופרה-בופה, ה"זינגשפיל" וה"בלד אופרה", שעוד נרחיב עליהן את הדיבור.
יורשו של לולי החלו לפזול לעבר הצלחות קלות (אם גם בנות חלוף), והמוסיקה שלהם החלה לשרת מופעי בידור ולנתק את קשריה עם הטרגדיה הקלאסית. מיום מותו של לולי חלפו כמעט 50 שנה של הידרדרות, עד שהועלתה האופרה הראשונה של ז'אן-פיליפ ראמו (1683-1764), אשר ניהל מאבק עיקש ובלתי מתפשר על טוהרתה של האופרה הצרפתית והשיבה אח מסלול הטרגדיה המוסיקלית.
הנה כי כן, הגענו בסקירתנו אל המאה ה- 18. נסקור בחטף את שנעשה בה: באיטליה פעל אלסנדרו סקרלטי, בעיקר בנאפולי, וחיבר כ- 115 אופרות. אנטוניו ויוולדי (1675-1741) כתב כ- 44 אופרות, שרובן זכו להצלחה מקומית בוונציה. על פרגולזי נרחיב את הדיבור כשנעיין באופרה בופה. יוהן אדולף הסה (1699-1783), כמוהו כהנדל, על אף היותו יליד גרמניה, היה חסיד ומפיץ של המוסיקה האיטלקית. הסה היה תלמיד מצטיין של אלסנדרו סקרלטי, וזכה בפי האיטלקים לכינוי " בן סקסוניה היקר". את עיקר שנותיו עשה הסה בדרזדן ובווינה, שם בא לידי עימות גלוי עם גלוק.



במאמרי התבססתי מספרים ומאמרים אחרים... (מקווה שיסלחו לי...)






מקווה שאתם\ן תסלחו לי.

עבדכם הנאמן,
J.S




[/i][/b]

_________________
"האמנות קנאית היא, ואם יש לו לאדם גאוניות לציור, לשירה, למוסיקה, לארכיטיקטורה, או לפילוסופיה, הוא יהיה בעל רע ומפרנס גרוע". (ראלף וולדו אמרסון)

"לא ידעתי גאון שלא היה צריך לשלם, בכאב או בפגם פיזי או רוחני, עבור מה שהעניקו לו האלים". (מקס בירבום)


נערך בפעם אחרונה על-ידי Julius Ceaser בתאריך 04/08/2005 ב- 19:10:19, נערך בסך הכל 3 פעמים
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי MSN Messenger
shaked_shammah
משתמש עם עתיד
משתמש עם עתיד


הצטרף בתאריך: 22/04/2005 ב- 12:07:28
הודעות: 303
מיקום: בבית

הודעהנשלח: 03/08/2005 ב- 23:00:25    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

מאוד נהנתי לקרוא את המאמר...תודה!
בכלל הז'אנר האופראי הוא יחסית עלום בשבילי, אפשר לומר שאינני מכיר כמעט שום אופרה. למען האמת אין לי מושג למה זה כך. בכל מקרה לא הצבעתי לסקר כי אני פשוט לא יודע.
ושוב כל הכבוד וברוך הבא!

_________________
PEACE, שקד.
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי שלח דואל
punto
משתמש מתחיל
משתמש מתחיל


הצטרף בתאריך: 18/07/2005 ב- 17:28:30
הודעות: 74
מיקום: ירושלים

הודעהנשלח: 04/08/2005 ב- 21:27:21    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

כל הכבוד על הסקירה המקיפה ועם זאת מתומצתת של התפתחות האופרה עד מפתן המאה ה18. נקווה למאמרי המשך בנושא. אכן היה שיממון אופראי בפורום בזמן האחרון. ישר כח.

"ceser, we who about to die, salute you!"
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי
פיצי
משתמש עם עתיד
משתמש עם עתיד


הצטרף בתאריך: 12/04/2004 ב- 15:00:53
הודעות: 268
מיקום: בכל מקום בכל שעה

הודעהנשלח: 04/08/2005 ב- 22:39:18    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

מצטער שאני נשמע גועלי אבל רפרפתי על המאמר והוא נראה לי נורא מוכר. אתה אמנם כותב שהתבססת על ספרים ומאמרים, אבל כל רשימה נראית לי כמו ציטוט כמעט מדויק מספרו של שלמה הד "אופרה - סיפורן של 100 האופרות הגדולות". לפחות היית נותן קרדיט מלא, או לחילופין כותב משהו עצמאי.
_________________
? Ob ich die Musik nich hore
! Sie kommt doch aus mir
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי שלח דואל
הצג הודעות קודמות:   
שליחת הודעה חדשה   תגובה להודעה    עמוד ראשי -> קלאסיקה ורומנטיקה כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים)
עמוד 1 מתוך 1

 
עבור:  
אתה לא יכול לשלוח הודעות בפורום זה
אתה לא יכול להגיב להודעות בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול להצביע למשאלים בפורום זה
You cannot attach files in this forum
You can download files in this forum


Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group
Powered by phpBBHeb © 2002 phpBBHeb