הקונסרבטוריון הוירטואלי

ליסט

ניתקלתי ב2 תופעות, מעניינות. (לא יודע אם לקרוא לזה תופעות, כי נתקלתי בזה ביצירה אחת בלבד, אבל בכל זאת: )

א. בגימנופדי ( או שאני מתבלבל עם הגימנוסיין, אבל אותו רעיון) של סאטי -
שלושת הקטעים כתובים ללא קווי תיבה - (לא זוכר כרגע מה כתוב על המקצב, אבל ברור שהוא 3 או 4 רבעים), ובכל זאת סאטי (או העורך?) כתב את היצירה ללא קווי תיבה - מאוד מוזר ולא ברור לי למה ?

ב. לא יודע אם מישהו פה מכיר את הקונצרטי של מדטנר (medtner) - אבל בראשון, בחלק השלישי הפסנתרן מנגן 3 רבעים והתזמורת 2 רבעים!!! (או להיפך) , ככה זה כתוב בתווים,
ושוב למה זה כתוב ככה? (זה נשמע כמו טריאולות לפי דעתי, זה מה שחשבתי שזה בהתחלה, אבל אח"כ ראיתי 2\4 ו 3\4 !) וזה ממש מוזר (ומגניב!!)
אבל שוב, מה הרעיון שמאחורי זה? להיות מגניב?

EmmanuelOboe · נשלח: 02/07/2005 ב- 15:19:59 כותרת הודעה:

אני לא יודע מה עבר לסאטי בראש באותו רגע, אבל בשבילי הסיבה לכתוב ללא קוי תיבה היא כדי להיפתר מהחלוקה המלאכותית שיוצרים קוי התיבה במוסיקה. הרי כשמתייחסים למנגינה צריך להתעלם מקוי התיבה, כי לפעמים הם רק קוטעים אותה. הרי כמה פעמים בתחילת הדרך המורה תופש את התלמיד "מחלק" את המנגינה לתיבות בלי לשים לב? כמה עשרות מאיתנו עדיין עושים את זה? זאת תופעה שהלכה וגדלה עם העשורים, וכנראה שהיא הפריעה לסאטי עד כדי כך בסביבה שבה הוא היה שכדי להימנע מזה הוא פשוט מחק את הקוי התיבה.

באשר לשני, שבחיים לא שמעתי עליו, אני לא יודע כלום. אבל זה לא המצאה שלו, זה בטוח. אם תחזור אחורה לימי הביניים המאוחרים ולרנסנס, תגלה הרבה יצירות בהן לקולות שונים יש משקלים שונים ומשתנים.

היו יצירות שלמות שעשו שימוש בזה - הקאנון מנסורציה לדוגמה, שהגאונות הפוליפונית שלו היא בזה שקול אחד מתקדם יותר מהר מהשני על פני המנגינה. הדוגמה המפורסמת ביותר של זה היא ה"missa prolationum" של אוקגהם (מאה 15), שבה יש שני קנונים כאלה מושרים באותו זמן.

תחקור, יש דברים נורא מעניינים בסגנון בסוף ימי הביניים. אני לא יודע הרבה בתחום, אבל אני מתכנן להתעמק בעתיד.

Dombi · נשלח: 02/07/2005 ב- 20:34:24 כותרת הודעה:

סאטי הוא בהחלט אחד המלחינים המאוד מוזרים שיוצא להכיר...
חוץ ממה שאתה אומר פה על קווי תיבה, לבחור היו הערות מעל התווים מאוד מוזרות כמו "עכשיו צריך לחייך", "פה עשה עצמך מדוכדך"....
או לפחות כך נאמר לי ממקור מפסנתר. (נכון לביא? מגלגל עיניים

)

אגב למשקלים שונים...
בפולק סונג סוויט של ווהן וויליאמס(כן כן אני מת על היצירה הזאת!!) בשני קטעים ביצירה התזמורת מתחלקת בין שני רבעים ו6 שמיניות.
וזה דווקא יוצא מאוד מרשים....

well-tempered · נשלח: 02/07/2005 ב- 21:29:26 כותרת הודעה:

אכן, גדיאל, כך סיפרתי לך...

הנה דוגמאות של הוראות ביצוע מתוך הגנוסיינים:
"שואל", "מזהיר"(מלשון זוהר), " על קצה הלשון", "צעד אחרי צעד", "מקצה המחשבה", "אל תעזוב", "עם אדיבות גדולה", "יותר אינטימי", "בקלות, עם אינטימיות", "בלי גאווה", "הבט רחוק", "לבד, לרגע", "מאוד אבוד", "חשוב נכון"... ועוד כמה דברים שהתקשיתי לתרגם.

קשה מאוד להבין למה הוא התכוון, ומה הוא רוצה שתעשה צוחק

holst · נשלח: 02/07/2005 ב- 21:59:33 כותרת הודעה:

לסאטי יש ספר של יצירות קצרצרות (כשני שורות כל אחת) שמתארות כל מיני סיטואציות... "טניס", "גולף", "חיות מחמד" וכד', והם כתובות באופן אילתורי למדיי, ללא קווי תיבה.

בקשר לדבר השני... זה נראה לי נכתב כך בשביל הנוחות של הקריאה. יש מקצבים שיותר נוח לקרוא אותם במשקל של שמיניות, ויש כאלה שיותר נוח לקרוא אותם במשקל של רבעים, לכן השינויים, לפי דעתי.
ראיתי את זה פעם בתוים של המחזמר "אוליבר טוויסט", הליווי נשאר אותו הדבר, ברבעים, והקולות עברו לשמיניות.

מדהימאיה · נשלח: 03/07/2005 ב- 08:02:06 כותרת הודעה:

אתם מתעלמים מדבר אחד מאוד חשוב:
כל מה שתארתם להלן כמוזר, נעשה הרבה לפני שאי פעם היו קווי תיבה!
גם כתיבה ללא קווי תיבה, למרות שלקטע היה משקל מוגדר.
וגם כתיבה של משקלים שונים בו זמנית.

כתיב של 2/4 מול 3/4 זה מן הסתם טריולה כמו שכתבת. אולי יש לזה השפעה פסיכולוגית על מי שקורה את התווים אבל בסופו של דבר התוצאה היא אחת.

Liquid Len · נשלח: 24/08/2005 ב- 03:12:37 כותרת הודעה:

קוראים למונח (שימוש במספר משקלים שונים) למיטב ידיעתי פוליריתמיקה ונדמה לי שבתקופת הרנסאנס היה לא מעט ואני גם יודע שבשנות השבעים של המאה העשרים להקות "פרוגרסיב" השתמשו בזה הרבה בצורה מוצלחת יותר או פחות.

אה, למקרה שתהיתם, אני חדש, למרות שנרשמתי לפני חצי שנה כך נראה.