הקונסרבטוריון הוירטואלי

punto

בזמן האחרון אני מוטרד מבעיה מסוימת. רציתי לשמוע את דעתכם בנושא.

המוסיקה כמקצוע, בסופו של עניין, היא לא עבודה פרודוקטיבית. כמוסיקאים, אנחנו לא יוצרים שום דבר ממשי. וזו בעיה. כי אפילו אנשי רוח אחרים כמו ציירים, סופרים והוגים מוציאים מתחת ידם איזשהו מוצר.
ניתן לומר שה"סחורה" שלנו היא החוויה. החוויה הרוחנית.או שהמוסיקה מעניקה לאדם החושב התעלות אינטלקטואלית, מן פן נוסף מ"רשימת המכולת" האידאלית של האדם המערבי המשכיל.

אך עדיין הבעיה נשארת בעיינה. אדם מנסה כל חייו להשאיר משהו לדורות הבאים. אולם פועלינו כמוסיקאים, שעות העבודה המאומצות, עלולות להשכח ולהעלם כמו החולות הנעים.

האם מישהו שותף לחרדותיי?
בוכה או מאוד עצוב

טל כץ · נשלח: 01/07/2006 ב- 07:44:32 כותרת הודעה:

לא ממש... כי אנחנו כן יוצרים משהו. בדיוק כפי שציירים וסופרים עושים. זה שזוהי אינה אמנות מוחשית לא אומר שאתה לא יכול להעביר מסר כל שהוא דרכה. יש פה הסטוריה שלמה שאנחנו מדברים עליה. אנחנו מעבירים משהו ועוד איך. והאנשים אהבו מוסיקה מאז ומעולם. מאז האדם הקיש במערתו עם מקלות ואבנים. כל עוד יהיו יוצרים ומבצעים, זה לא יעלם. אם נמשיך לשמר את המסורת, היא לא תעלם. אני מרגיש שגם חלק חשוב היום מתפקידו של המבצע לבצע מוסיקה חדשה שנכתבת היום כי לעולם אין לדעת אם היצירה הבאה שתנגן תהיה יצירת המופת הבאה של המאה בעוד ככה וככה שנים ומגיע שקולם של היוצרים הללו ישמע. אנחנו המבצעים צריכים להמשיך לעשות את העבודה שלנו ולהביא לקהל את האמנות הזו כי יש לה מה לאמר ויש אנשים שאוהבים מוסיקה.

לאמר לך את האמת, אם במקרה הכי גרוע, בעתיד הכל יחרב ויעלם, אף אחד לא אמר שזה יהיה משהו רע בהכרח. זה פשוט יהיה מה שזה יהיה. אנשים יחיו ככה את החיים שלהם בלי לדעת משהו אחר.
אל תדאג, אתה לא תחייה מספיק זמן בשביל לראות את זה קורה קורץ

holst · נשלח: 01/07/2006 ב- 12:21:21 כותרת הודעה:

לנגן זה כמו סוג של מתן שירות. הנגינה נועדה להעלות את איכות החיים כמו כל סוג שירות אחר שאתה מקבל. ואף אחד מהם הוא לא ממש יצרני.

מיודענו גם טען טענה מבריקה שהמוסיקאי הוא משרת המוסיקה, וחוץ מזה שזו הגדרה קולעת, זה גם מדגיש את אותו עניין שהזכרתי קודם.

punto · נשלח: 01/07/2006 ב- 15:09:55 כותרת הודעה:

לא הבנתם למה אני מתכוון.
השאלה היא לא מה המטרה בביצוע מוסיקה. השאלה היא האם מפריעה לכם העובדה שכמוסיקאים אנו יוצרים דבר לא מוחשי (כמו ציור, או ספר או ריהוט כל שהוא), שעלול להשכח או להעלם? האם מפריע לכם שכאמנים מבצעים האמנות שלנו היא חמקמקה יותר משל כל אמן/בעל מקצוע אחר?

טל כץ · נשלח: 01/07/2006 ב- 18:07:52 כותרת הודעה:

לי זה לא מפריע. אני לא בן-אדם כל כך חומרי מאוד שמח

Dombi · נשלח: 01/07/2006 ב- 19:56:40 כותרת הודעה:

אני חושב שאני מבין לליבו של מיכאלינו.
אם כן אולי חשבת לפנות בזמנך הפנוי למלאכת ההלחנה? (אם יש לך בכלל זמן פנוי כרגע חח)
כי בעיקרון זה הדבר ההכי קרוב שיש לציור ולפיסול וליצירה במוזיקה...

well-tempered · נשלח: 01/07/2006 ב- 23:04:45 כותרת הודעה:

זה מעניין שרק עכשיו אתה חושב על זה (קצת מאוחר למחשבות שניות, לא? קורץ

)

לי היתה גם התלבטות בעניין, אך לפני שנכנסתי למוזיקה בתור דבר מרכזי בחיים.

דבר ראשון, היום יש תקליטורים, יש הקלטות, אפשר לצלם קונצרטים בוידאו.
זה לא היה כך תמיד. ואמנים מבצעים רבים נשכחו כליל, ואין שום זכר ליכולות המוזיקליות שלהם.
(במובן הזה, אמנות הקולנוע היא די דומה. אם כי במקרה של הקולנוע, הסרט שנוצר הוא האמנות עצמה ולא תיעוד שלה.)

יפה שהדגשת את ענין היות המוזיקאים אמנים מבצעים
אך בוא ותסביר לי, מיכאל, למה אתה חושב שהאמנות שלנו חמקמקה יותר מזו של מבצעים אחרים:
שחקן בתיאטרון לדוגמא?
או של רקדנית בלט?
או אם עושים השוואה לרגע בין מלחינים וכוריאוגרפים, לאלו האחרונים, אין אפשרות לרשום את רעיונותיהם כך שישתמרו באופן מדויק. (השימוש בכתב התנועה הוא מאוד מוגבל, ועל פי תיאורים מילוליים, ניתן לשחזר היום בערך את הריקודים העתיקים)

אני גם לא ממש מבין מה כל כך מוחשי בכל יצירות האמנות שהזכרת. כלומר, ניתן לראות פסל ותמונה, ניתן לקרוא ספר, אך הם יכולים באותה המידה, להיוותר בלתי מובנים בעיני העולם. אם לא היום, אז בעוד מאתיים שנה. ובמובן הזה הם לא מוחשיים יותר ממוזיקה.

בנוסף לכך, ציורים יכולים להאבד, להישרף, להמחק, פסלים יכולים להשבר, הכל כאן בר חלוף. מה העניין שלך בכלל במה שישתמר אחריך? חוץ מאולי סוג של תחושה מזויפת של ביטחון?

בהרצאה של בארנבוים בBBC, (מתוך הReith Lectures עליהן דובר בשירשור מקביל), מישהי בקהל שאלה אותו מה היתה היצירה שהיה בוחר לנגן אם היתה לו רק דקה אחת לחיות. והוא ענה לה שבתור מוזיקאי, בכל בוקר אתה מתחיל מאפס. אין לך שום דבר. אתה רק מתחיל מנקודת מוצא טובה יותר בכל בוקר. אבל אין לך כלום ביד. ושכל קונצרט שהוא מנגן, זה כמו הראשון והאחרון שלו מבחינתו.

punto · נשלח: 02/07/2006 ב- 07:58:42 כותרת הודעה:

האנושות ככלל, וגם בני אדם בודדים בפרט, תמיד חיפשו דרך להנציח את עצמם בדפי ההיסטוריה. מתוך דחף חזק מאוד לא להשכח בעיני הדורות הבאים. אני מאמין שממקום זה שאובה התחושה שלי, אבל לא רק.

אחת מהנאות החיים וגם אחד החטאים הגדולים ביותר היא הגאווה. תחושת הסיפוק והגאווה ממשהו שעשית במו ידיך. להסתכל לאחר מעשה ולהגיד: " הנה, אני עשיתי את זה ואף אחד לא יקח את ההישג הזה ממני". לכן, זו לא "תחושה מזויפת של ביטחון", כפי שלביא אמר, זו גאווה.

נכון, הבעיה שהצגתי נכונה לגבי כל האמנים המבצעים או המשחזרים. והיא לא ממעיטה מערך הטענה שלי אלה אף מעצימה אותה.

תופעה אנושית נוספת היא התשוקה למוחשי. עם כל הכבוד למונותאיזם ולתפיסת האל האבסטרקטי, עדיין אנו זקוקים לסמלים מוחשיים. ישו והקדושים בנצרות. צדיקים ורבנים מתים ביהדות.

לביא, אתה מציג את הבעיה שלי כתשוקה להזכר בתודעה של בני דורי והדורות הבאים. זה לא רק זה. כמו שאמרתי קודם, זו הרגשת סיפוק והגאווה ממשהו מוחשי שיצרת במו ידיך. משהו שבתור מוסיקאי, חסר לי.

טל כץ · נשלח: 02/07/2006 ב- 09:55:36 כותרת הודעה:

אם כך ידידי, אולי בחרת במקצוע הלא נכון. אין פה יותר מדי פילוסופיה. זה מה יש. ותמיד היה כך. דרך אגב, כדאי לך לצפות בהרצאה שלביא עכשיו ציין. ההרצאה הראשונה בסדרת ההרצאות של בארנבוים באשכול אחר שפתחתי. הוא אומר כמה דברים מעניינים לגבי הדבר שמפריע לך. לי בכל אופן זה אף פעם לא הפריע. כל עוד יש מי שמבצע את יצירות האמנות הללו מספר פעמים בשבוע, הדבר יהיה שם. כן אולי זה לא יהיה כמו פסל שתמיד נראה אותו דבר בשונה מביצוע מוסיקה שישתנה מאינטרפרטציה לאינטרפרטציה. אך בדומה למה שלביא אמר, אם עשרה אנשים מסתכלים על ציור, יכול מאוד להיות ש5 מהם יקבלו את אותו הרעיון לגבי הציור ויכול להיות שה5 אחרים יקבלו רעיון דומה אך קצת אחר. אבל שוב, אני לא חושב שאתה צריך לראות זאת כבעיה. הרי זה כל היופי במוסיקה, ואם אתה לא נהנה מזה ושואל את עצמך שאלות שכאלו, איני מבין למה אתה ממשיך בזה.

well-tempered · נשלח: 02/07/2006 ב- 11:17:11 כותרת הודעה:

או שאפשר לפתור את זה אחרת לגמרי...

מיכאל, רוצה שאלמד אותך לפסל? צוחק

ועכשיו ברצינות, למה שלא תיקח איזה קורס בנגרות או משהו (זה נראה לי מאוד מספק לעסוק בזה)

לחילופין, (אם אין לך כח להזיע) אתה יכול לנסות להלחין, כמו שגדי הציע.

אני מבין שאתה שואל באופן העקרוני, אם זה לא מפריע לנו. וכנראה שהתשובה של רוב האנשים כאן היא באמת "לא". אז כמו שבנישואים, אי אפשר לצפות מבן/בת הזוג לספק את כל צרכינו החברתיים, כך אולי גם כאן, יהיה לך טוב לעסוק במשהו נוסף.

המוזיקה היא לא ממש זה. סיפוק ממשהו מוגמר. וזו נראית לי תחושה חולפת למדי, אגב, כשמדובר על ציירים ופסלים... יש בזה גם משהו מאוד מגביל ועוצר. במקום להתעסק בהתפתחות והתקדמות בלתי פוסקת, אתה עלול להיתקע בהצלחות העבר. וזה יכול מאוד לרפות את הידיים. היתרון של המוזיקה בעיני הוא שבעוד אנשים נמצאים שם בחוץ, יוצרים דברים מוחשיים, ונשארים אותו הדבר מבפנים. אנחנו פועלים בכיוון ההפוך. לא מותירים רושם מוחשי, אלא משנים ומפתחים את עצמנו מבפנים.

shaked_shammah · נשלח: 02/07/2006 ב- 11:45:50 כותרת הודעה:

בהקשר להקלטות שיש היום, שזה אולי פתרון, יש עוד נושא: תלמידים. רוב המוסיקאים המבצעים הגדולים מלמדים באופן קבוע, ואני חושב שגם מזה אפשר לקבל את תחושת ההשארות לדורות הבאים שחסרה לך.