Dombi מנהל ראשי
הצטרף בתאריך: 09/04/2004 ב- 15:42:43 הודעות: 2414 מיקום: ירושלים
|
נשלח: 06/08/2006 ב- 07:52:46 כותרת הודעה: טנהאוייזר - וואגנר |
|
|
אופרה בשלוש מערכות שהולחנה ע"י ריכרד וואגנר.
הבכורה הייתה בדרזדן ב19 לאוקטובר 1845.
הסיפור מבוסס על מיתולוגיות גרמניות שונות, ומתרחשת הן במעוז אלת האהבה והן בוורטבורג, טירה מבוצרת על הר, במחוז תורינגה.
==========================================================================
מערכה ראשונה:
הפתיחה שלה מראה לנו את היינריך טנהאוייזר, מייסטרזינגר (משורר) מפורסם מאוד שרוע לפי רגליה של אלת האהבה ונוס, כאשר מסביבם מתחולל ריקודים של יצורים כמו נימפות, בנות ים ויצורים אגדיים.
אלת האהבה לקחה אותו מעולם בני האדם אל ההר שלה בכדי שישיר לה את שיריו הענוגים וכדי שיחיה איתה ביחד, אך טנהאוייזר מתגעגע לעולם שלו, ואז מתפתח אריה ארוכה של שכנוע וסירוב בין שניהם, כאשר טנהאוייזר שר שיר בסגנון פשוט עם פזמון ובתים וונוס בסגנון יותר מורכב וקישוטי.
טנהאוייזר מתקשה להימלט ממנה עד אשר הוא מזכיר את מריה הבתולה שתעזור לו,
ואז כשהוא מזכיר את מריה הבתולה כל הר ונוס מתמוטט תחתיו והוא חוזר לוורטבורג אותה עזב לפני הרבה זמן.
את פניו מקבלים שירתו של רועה צאן, וחבורה של צליינים שהולכים לרומא לבקש מחילה.
פתאום, נשמעים מרחוק תרועה חזקה שמודיעה על בואו של הנסיך לנדגרף מתורינגיה, עם חבריו המשוררים האחרים.
כאשר הם רואים אותו הם שואלים אותו לאן נעלם כל כך הרבה זמן אך הוא מתחמק מלתת תשובה ומבקש שיעזבו אותו לנפשו ויתנו לו לשוטט לבד, עד אשר חברו הטוב וולפראם פון אשנבאך אומר לו שאליזבט, אותה הוא אוהב נואשות, מתגעגעת אליו מאוד ונכנסה לדיכאון עמוק מאז שהוא עזב.
בעצה אחת הוא מחליט להישאר ולראות אותה.
מערכה שנייה:
אליזבט שמחכה בקוצר רוח לבואו של היינריך שרה לאולם שבו הם יפגשו שוב, וכאשר הוא מגיע היא שואלת אותו לאן הוא נעלם והוא שוב מתחמק מלתת תשובה.
והיא אומרת לו שהיא אוהבת אותו, והוא מחזיר לה אהבה, ומתפתחת אריית אהבה מצד שניהם.
לאחר מכן הנסיך רואה את אליזבט בתוך הארמון ושואל אותה אם סוף סוף היא חוזרת לחגיגות שמהן היא נעדרה זמן כה רב, והיא נענית בחיוב ועל כן הנסיך הזמין אנשים מכל רחבי העולם לחגיגה גדולה במיוחד.
כאשר האנשים נכנסים התזמורת מנגנת את שיר הלכת החגיגי והמפורסם ובו מקהלה גם מברכת את האולם הזה.
הנסיך פותח את החגיגות עם תחרות שירה, ולהצליח להגדיר את מהות האהבה, ומי מבין המייסטרזינגרים שיצליח יזכה בידה של אליזבט.
טנהאוייזר, שטעם מהאהבה אצל ונוס, מתנהג כמתנשא בפני השירים של חבריו שנשמעים לו תמימים ולא נכונים ופותח הוא בשיר לאלה ונוס בו הוא מתוודה על כך שהוא היה שם וטעם ממנה.
כולם מזדעזעים, הנשים בורחות והגברים שולפים חרבותיהם לפניו ומבקשים להורגו על שהיה באש הגיהנום.
אליזבט מונעת מהם להרוג אותו ומגלה בפני כולם שהיא אוהבת אותו, והנסיך מחליט לנדות את היינריך, אך הוא מראה לו את הדרך כדי שיוכל לחזור אליהם: רומא.
הוא מורה לו ללכת עם הצליינים ולבקש מחילה ולא לחזור לפני שיקבל אותה. וכך הוא עושה.
מערכה שלישית:
אליזבט מחכה בגבול הממלכה לטנהאוייזר שיחזור אליה, וגם וולפראם נמצא שם,
אך כשהצליינים חוזרים היינריך לא נמצא ביניהם, ואליזבט שוקעת שוב בתוך הדיכאון העמוק ומבקשת את נפשה למות, וכאשר וולפראם מבקש להצטרף היא מסרבת.
הלילה יורד, וולפראם שר שיר אהבה לאליזבט ומתייחס אליה כאל כוכב הערב היקר לו.
מיד לאחר מכן מגיע טנהאוייזר, עם גלימה קרועה ומיואש לחלוטין.
הוא מספר לחברו מה שאירע לו ברומא, על כך שהוא התפלל יותר מכל אחד אחר, העניש את עצמו יותר מכל אחד אחר, ובכל הדרך ביקש מחילה והתפלל.
אך כאשר הגיע רגע האמת והאב הקדוש היה צריך למחול לו הוא אומר לו:
"כמו שהמקל הזה שבידי לא ישוב לפרוח, כך גם לא תוכל למצוא מקלט מפני האש הצולבת של הגיהנום."
בדיכאון וייאוש גמור היינריך קורא לונוס שתיקח אותו בחזרה ושהוא מתחרט שעזב אותה כי בני האדם אכזבו אותו ונידו אותו. וונוס מגיעה עם המוזיקה שזכורה לנו מהמערכה הראשונה,
אך וולפראם מתערב ומזכיר להיינריך את אליזבט, שהתפללה עבורו ומתה. ונוס נעלמת, מבינה שאהבתו לאליזבט חזקה יותר.
תהלוכה מגיעה אליהם כאשר הם מובילים את ארונה של אליזבט וטנהאוייזר משתטח על ארונה ומבקש ממנה שתתפלל למענו ליד אלוהים ובארייה האחרונה הזו הוא נפוח את נשמתו.
בסוף האופרה אותה חבורה של צליינים שחזרה מגיעה עם המקל של האפיפיור המלבלב ומלא פרחים,
טנהאוייזר זכה למחילה.
האופרה הזאת היא השלישית של וואגנר,
ועדיין אפשר לשמוע בה הרבה מאוד השפעות מהאופרה האיטלקית, ממיירבר וכאלה.
סגנונו עדיין לא מובהק ומפותח כמו שאנחנו מכירים אותו, למרות שישנם מוטיבים שחוזרים על עצמם לאורך כל האופרה. ואפשר לזהות גם הרמוניות מאוד וואגנריות וכרומטיות. _________________ Wunderlicher Alter, soll ich mit dir geh’n?
Willst zu meinen Liedern deine Leier dreh’n? |
|