הקונסרבטוריון הוירטואלי

Amiel Gal

טוב, אז ככה, לאותם אלו שמלחינים:

כשאתם מלחינים, איך אתם מסתכלים על המוסיקה?
כיצירה מוסיקלית עם דיאלקטיקה פילוסופית או
כיצירה מוסיקלית רגילה לכל דבר?( טכניקה, ידע בהרמוניה וכו' אבל בלי הדגש על הפילוסופיה)

לאלו שלא מלחינים:

אילו תחושות אתם מקבלים מהמוסיקאים שהיו בתק' השונות בהיסטוריה?
בין אם זה בטהובן( האהוב עליי מגניב

) ובין אם זה שופן, רחמנינוב ומיני אחרים( ליסט, רימסקי קורסיקוב, צ'ייקובסקי וכו')

עמיאל.
מה אומרים? זה חשוב( ולא, אני לא צוחק פה, זה באמת חשוב, תעשו טובה תענו)

Mistyusic · נשלח: 09/08/2006 ב- 09:43:06 כותרת הודעה:

אני לא מסתכל על מוסיקה שאני כותב בצורה של "הרמוניה, מלודיה וכו'..."
הרבה פעמים זה בא מאותו רגש בסיסי וטהור שמשרת כל יצירה, בין אם קלאסית ובין אם פופ. אני בוחר פשוט להעביר את אותו רגש שעוטף אותי בדרך מעניינת.
אתה יכול לקרוא לזה "פילוסופית".
אני משתדל הרבה פעמים ליצור את התחושה בכל מיני חפציחם שיש סביבי, אנמי אוהב ממש לנגוע במוסיקה, לשחק עם הכלים, עם צבעים של צלילים עד שאני מקבל צליל שנותן את התחושה שאני רוצה.

אני שם דגש גדול על העברת הרגש בצורה מדויקת עם שימוש באמצעים הבעתיים מקוריים.

holst · נשלח: 09/08/2006 ב- 11:46:31 כותרת הודעה:

בקשר לקומפוזיציה: כשעוד כתבתי כל מיני דברים, לא היו פילוסופיות מאחורי מה שכתבתי. היו רעיונות מוסיקליים, חלקם אמורים להיות ברורים לכולם, וחלקם רק לי. הרעיונות היו מופשטים בד"כ, חלקם מוסיקליים נטו, ומאוד אנליטיים. אני חושב שיצירות אלו היו היותר נורמליות שלי (כלומר הכי פחות מטילות אימה, זוועתיות ומבריחות קהל).

התחושות שלי מהמלחינים הגדולים הם בעיקר יראת כבוד והערצה. לפעמים שאני רואה תמונה של היידן לדוגמא, רק הבעת הפנים השקטה שמסתירה מאחוריה מוח גאוני גורמת לי לצמרמורת קלה של התרגשות.

נעם טמיר · נשלח: 09/08/2006 ב- 12:00:52 כותרת הודעה:

מסכים. הדבר הכי חשוב בעיניי ביצירה מוסיקלית היא הבעת הרגשות. אמנות באופן כללי היא דרך מעולה להביע את עצמך. יצירה שלא נכתבה מתוך הלב היא בדרך כלל חסרה, ושומעים את זה בדרך כלל. מוסיקה "טכנית" יכולה להיות מקסימום אסתטית ויפה. אבל אם היא לא מהלב אז למה לכתוב אותה? זו שאלה שכל מלחין\אומן (ולמעשה כל אדם) צריך לשאול אותו: למה לעשות את זה בכלל? מה הטעם? או ספציפית- למה אני מלחין? התשובה שלי היא הבעת הרגשות.

holst · נשלח: 09/08/2006 ב- 12:15:26 כותרת הודעה:

קודם כל נעם, כשאתה מדבר על רגשות, אתה מתכוון לרגשות של המלחין או רגשות בלתי קשורים? כלומר, על הבעה סובייקטיבית או אובייקטיבית?

אני לא מסכים איתך שכל אומן\אדם צריך להגיע לתשובה שהוא כותב על מנת להביע רגשות. זה צד אחד של המטבע, ולפי דעתי האישית בלבד, הצד הפחות משמעותי שלו.

Amiel Gal · נשלח: 14/08/2006 ב- 12:12:36 כותרת הודעה:

אוקיי, סבבה, תודה( כבר חשבתי שיהיו קצת יותר תגובות אבל שיהיה).
עכשיו השאלה שלי היא אחרת:

דינמיקות שולטות, יודעים מה זה?

שוקי.

נעם טמיר · נשלח: 18/08/2006 ב- 22:04:27 כותרת הודעה:

הולסט, אם כן, מהו הצד המשמעותי בעינייך? ועוד שאלה, האם אתה חושב שכל בן אדם צריך לפחות להגיע לתשובה כלשהי בנוגע לסיבה שהוא כותב?

אני לא בטוח שהבנתי למה אתה מתכוון. אם הבעה אובייקטיבית היא הבעה יותר של רעיונות, דעות וכד', והבעה סובייקטיבית זו הבעה של רגשות פנימיים וכד' אז אני לא מבחין בין שניהם בכתיבת מוסיקה.

ליסט · נשלח: 27/08/2006 ב- 20:11:49 כותרת הודעה:

כשאני מלחין, אז בד"כ עוברת לי מנגינה , רעיון מוסיקלי בראש. ואני מנסה לפתח אותו (זה השלב הכי קשה מבחינתי, ועדיין לא היו לי הצלחות רבות). הרעיונות באים פתאום סתם כך, אני חושב על מנגינה, קם בבוקר עם מנגינה, או סתם מנגן לי\מאלתר איזה משהו ויוצאת מנגינה.

אז אני לא רואה בכלל קשר בין זה לבין רגש. בטוח שלא בשלב המקדמי. בפיתוח אולי יבוא גם הרגש, לאן אני לוקח את זה. וזה נראה לי השלב הקשה.
אני כן חושב על ההרמוניה (או כמה שאני צריך ללמוד הרמוניה כדי להגיע לרמת קימפוז טובה יותר)
טכניקה וכו'.

לגבי מלחינים - שמתי לב שכל מלחיניך מהתקופה הרומנטית. מאוד שמח

אחלה. זו התקופה האהובה עלי.
ואני מאוד אוהב את כל המלחינים שהצבעת עליהם.
כנראה שכולם היו גאונים . אני לא יודע איך אפשר לכתוב כל כך יפה. בין אם סימפוניות מורכבות לתזמורת שלמה, ובין עם מנגינות כל כך יפות לפסנתר סולו. שופן. מצד אחד אולי מעריץ אותו, מצד שני ראיתי איזה סרט עליו, והוא מיוצג שם באור שלילי מאוד. -טוב, רב המלחינים היו אולי שקועים בדכאונות רב הזמן. .
קשה להבין למה אתה מתכוון, אילו תחושות אני מקבל מהם. . אני מקבל (מהיצירות) השראה בעיקר (להלחנה) , וטכניקה (לנגינה) . אבל הדמות ההיסטורית עצמה?
(טוב, לא קראתי יותר מדי על ה"גיבורים" שלנו. .

ליסט , לעומת זאת, היה ידוע שזימבר הרבה נשים כי היה כל כך מגניב, אז אולי כדאי לנסות להיות
ליסט? קורץ

Mistyusic · נשלח: 28/08/2006 ב- 15:21:27 כותרת הודעה:

אלצי בד"כ זה נובע מתחושה.
אני מרגיש משהו ואני לא יכול לעבור עליו בשתיקה, הוא בוער בי, אז אני מוציא אותו בכתיבה או במוסיקה.
הרבה פעמים אני מתבסס על טקסטים שאני כותב ברגעים אמיתיים, ומשם אני מנסה להעביר את זה בצורה שתשמע לי מתאימה.
אני מאוד אוהב לחושב את הצלילים ולעשות כל מיני נסיונות, ואני מנסה להשיג את הצליל או הטימבר (צבע) שאני חושב שמתאימים לתחושה ויכולים להעביר משהו דומה...)
ככה אני עובד בד"כ.