הקונסרבטוריון הוירטואלי

[holst]

ג'ון קייג' הוא אחד האוונגארד היותר בולטים במאה שעברה. סימן ההיכר שלו (בצדק או שלא) הן יצירות בהן לא מושמעים צלילים ("4:33 לפסנתר) או שדופקים על הפסנתר (רשמים מאושוויץ).

אני לא רוצה לפתוח דיון על המוסיקה שיצר אלא לדון בשאלה: כיצד אנו אמורים לקבל רעיונות קיצוניים כאלה? האם עלינו להכיר במוסיקה שלו, או להתייחס אליו, כפי שארנולד שנברג התייחס אליו, כאל "ממציא"? האם מה שיצר באמת נכנס לקטגוריה של מוסיקה?

חומר למחשבה.

לפני שאתם כותבים את תשובותיכם אני ממליץ להקשיב ליצרותיו (אם יש איפהשהו אז זה ב-winmx) או לקרוא על יצירותיו. שימו לב: אינכם צריכים להיות, נגיד, פסנתרנים, כדי לנגן את המוסיקה שלו. זו מוסיקה אינסדנטיאלית (מקרית) והעיקרון בה הוא המקריות של הופעת הצלילים והתייחסות להווה בו מנוגנת היצירה.

אשמח לדעת מה אתם חושבים.