הקונסרבטוריון הוירטואלי

holst

ברכות,

באשכול זה כל אחד מוזמן לכתוב על יצירה מודרנית, לספר עליה קצת, ולנמק מה יש בה שסתר את כל מה שהיה לפני כן, שגרם לסקנדל רציני, או שהביא חידוש, אפילו קטן, לעולם המוסיקה של המאה ה-20.

אני אתחיל עם פרלוד לאחר הצהרים של הפאון, מאת קלוד דביסי.
היצירה נכתבה בין השנים 1892-1894.
זה אומנם לא בתחומי המאה ה-20, אבל יצירה זו הביאה חידושים לא מעטים, ונדחתה ע"י הקהל כשהוצגה לראשונה.
הרעיון ליצירה זו הועלה ע"י חברו של דביסי. דביסי כתב את היצירה, אך לא מיהר להציג אותה. כשהוצגה לראשונה, היא ספגה ביקורות קשות (תיכף נבין למה).
קודם כל, חשוב לדעת מה היה הרקע המוסיקלי, והלך הרוחות באותה תקופה. מדובר על סוף המאה ה-19, שיא התקופה הרומנטית במוסיקה. הקומפוזיציה אז סבבה סביב תיאורי רגשות מתפרצים, צבעים עזים מאוד, טונאליות מעורערת ובה מודולציות תכופות ושינויים אינהרמוניים.
היצירה הנ"ל של דביסי סותרת כמעט את כל האלמנטים שהזכרתי. היצירה פותחת בחליל המנגן פראזה מוסיקלית קצרה, כאשר היא איננה מבוססת עם טונאליות ברורה כלל, אלא יותר קרובה לפסאז' כרומטי.
על רקע הליווי בכלים הנמוכים, והתשובה של הקרנות, נוצרת הרגשה של משהו מאוד מעודן וסטטי, לא משהו גועש או רגשני.
ההרמוניה מנוצלת ליצירת צבעים יותר מאשר ליצירת מתח הרמוני.
השיא של הקטע, באמצע הקטע פחות או יותר, הוא דווקא פיאנו חרישי.

כל אלה הפכו את הפרק הסימפוני הזה למשהו שקובע גבולות חדשים במוסיקה האומנותית המערבית.

אתם מוזמנים להוסיף קטעים משלכם.

Dombi · נשלח: 13/08/2004 ב- 10:14:03 כותרת הודעה:

אני לא מבין כל כך מה זה השעמום הזה...
כנראה אף אחד פה לא מכיר יצירות מודרניות משמעותיות.
אז אני אמשיך את זה...

האמת היא שכולם מכירים אותה, ולמרות כל הבלאגן שיש ביצירה היא מאוד אהובה.
אני מדבר על פולחן האביב. אין ספק שהיא אחת מיצירות המופת של המאה שעברה.
אבל זה די ברור שלא כולם אהבו אותה ומסיבה אחת מאוד ברורה:
זאת מוזיקה לבלט!!!
מוזיקה כזאת צריכה להיות קצבית, צריך שגם לרקדן/ית תהיה גם נקודות "אחיזה" בריקוד...

פולחן האביב הוא פשוט בלאגן שלם בשביל רקדנים... אין שמה סדר. הקצב משתנה כל הזמן.
אלו בהחלט כמה מהסיבות הסיבות שהרבה לא ניסו אפילו להתחיל לחשוב על כוריאוגרפיה ליצירה הזאת.
היא אומנם מאוד יפה לשמוע בדיסק והכל... אבל זה עדיין מוסיקה לבלט.
בהחלט אתגר רציני לרקדנים, ואין ספק שהיצירה הזאת הגדירה מחדש את אופי הבלט...
לא יותר עדינות עם סופרי נסיך ונסיכה!!

טל כץ · נשלח: 14/08/2004 ב- 12:12:36 כותרת הודעה:

אמממ... לא ראית את הבלט ?!

Dombi · נשלח: 14/08/2004 ב- 20:10:33 כותרת הודעה:

ראיתי הרבה הופעות של הבלט הרבה פעמים... הופעות בטלוויזיה והייתי פעם בהופעה אחת בחו"ל של פולחן האביב...
למה? מגלגל עיניים

master moshe · נשלח: 14/08/2004 ב- 21:57:03 כותרת הודעה:

רגע, בקשר לפאון...
בבכורה הקהל קיבל את היצירה בהתלהבות וגם ביקש הדרן. ואם אני לא טועה, הוא (דביסי) גם קיבל פרס על היצירה הזאת.
אגב, יצירה נפלאה, מומלץ לשמוע (ברלין עם קרייאן)!

חוץ מזה, חוץ מהדוגמאות שנתתם קשה לי לחשוב על יצירות ספציפיות ששינו את העולם.
אלה המלחינים המקוריים, כמו בטהובן, דביסי, שנברג, פרוקופייב, סטרוונסקי... שהיצירות והסגנונות שלהם גרמו לשינויי זרם...

אני יכול להמליץ על סימפוניית תהילים של סטרווינסקי, אם כבר סטרווינסקי...
גם ביצירה הזאת יש שבירה מוחלטת של רומנטיקה ומוסכמויות חזקות במיוחד.
חוץ מההרמוניות ה"מוזרות" וההכפלות הלא נכונות שיש שם, מה שבולט ביצירה וכל כך מעניין בה זה שהמוסיקה לא משרתת את הטקסט כפי שמקובל, אלא הטקסט נועד להשראה, כלומר אין ציורי מילים והמחשות מוזיקליות של הטקסט.
למשל, כאשר נאמרת המילה 'הללויה' בתחילת הפרק השלישי, היא נאמרת בלחש, או בסוף הפרק השלישי המילה אלוהים (dominum) נאמרת עם נשימה: do - ' mi - num (הנשימה כתובה בפרטיטורה).

בכלל, יצירה נורא מעניינת, קצת קשה להאזנה, למרות שהדיסוננסים לא מרובים, ויש איזושהי טונליות, אבל לא מרכזי מתח הרמוניים.

מומלץ מאוד לשמוע.

holst · נשלח: 02/09/2004 ב- 19:48:53 כותרת הודעה:

זה היה כמה שנים אחרי הופעת הבכורה הראשונה, שלא הייתה מוצלחת כל כך.

כמו פולחין האביב של סטווינסקי: הבכורה הייתה אסון, אך ההופעה הבאה הייתה מוצלחת מאוד.

אוררר

סמפוניה 5 של שוסטוקוביץ' היא יצירה מדהימה והיא פשוט גאונית... ואני בחיים שלי לא ראיתי כתיבה כל כך מדוייקת הכל במקום!! הכל מדויק איך שהוא שאני שומע אותה.. אין דרך לכתוב סמפוניה יותר טוב ממה שהוא כתב! כל הסמפוניה פשוט אדירה... לדעתי במיוחד הפרק הראשון..