הקונסרבטוריון הוירטואלי

[holst]

ביום התחרות התקיים קונצרט של תזמורת האקדמיה בירושלים.
הלכתי אליו בלא צפיות מיוחדות או תחזית כלשהי...

האשכול הזה הוא התרשמות בלבד, אני לא מתיימר להיות מבקר או משהו.
אני הופתעתי לטובה מאוד. מעולם לא שמעתי את התזמורת הזו כך. למרות שיורדים עליה ומגחכים כששומעים עליה, היא נשמעת כמו תזמורת סימפונית לכל דבר. יש לה צליל מגובש ויפה (בקטעי הטוטי לפחות), כלי הקשת נקיים ונשמעים טוב. כלי הנשיפה מתחלפים באופן תדיר והם אינם קבועים, עד כמה שהבנתי, ולמרות זאת הם נשמעים טוב. לא כמו הקשתנים, אך זה מכובד בהתייחס לכך שהחזרה הראשונה התקיימה כשבוע לפני הקונצרט ששמעתי.
יתכן שאפשר לייחס זאת לגודל של התזמורת, שהוא פשוט קומפקטי ויעיל.
שלא כמו הפילהרמונית, מנגנים כאן מוצארט עם 10-12 כינורות, 4 ויולות, 4 צ'לי ו-3 באסים. זה בהחלט הולם יצירה מתקופה זו. לנגן מוצארט עם סקציית קשת של כ-50 קשתנים לפחות זה מגוחך.
בקונצרט ניגנו את "ההיברידים" של מנדלסון, ניגנו מאוד יפה, קצת מתלהם או נוקשה לעיתים, אבל טוב בהחלט (במנצח אגב, היה מנדי רודן).
ניגנו את הקונצ'רטו ה-20 של מוצארט - הפרק הראשון לא זרם ולא היה בנוי יפה לטעמי, אך ככל שהתקדמו המצב השתפר. הפרק השלישי נשמע מצויין, שוטף, וכלי הנשיפה נגנו בצורה מבריקה (ויש להם שם תפקיד רציני ביותר...).
בנוסף, ניגנו קונצ'רטו לחלילית של מיכאל וולפה (בכורה).
אני אתייחס כעץ ליצירה:
מיכאל וולפה הוא מהמלחינים הישראלים המוכשרים ביותר כיום, לדעתי לפחות. מהשרשמויות על יצירותיו הבנתי שיש דפוס שחוזר על עצמו.
תזמור מעניין שמצלצל טוב, מקוריות, נושאים בעלי אופי ים-תיכוני-מזרחי, שילוב בין "מזרח למערב" (אם אפשר לגדיר את זה כך). בנוסף, היצירה הייתה ארוכה למדי, חד-גונית, כל הפרקים היו בנויים פחות או יותר אותו הדבר, הנושאים היו דומים, אופיים היה זהה יותר מדיי. החלילתנית נגנה לעיתים על שתי חליליות, אבל בשבל מסוים זה הפך להיות משהו מאוד לא-אסתטי, ממוצה, ופשוט לא צלצל טוב (כמו נגינת התזמורת או שאר היצירה).
בכל אופן, יצירה מעניינת.

אני מקווה שהתזמורת תתפתח ותמשיך לנגן כך, כי זה היה קונצרט מוצלח.
עידן.

[God]

תודה עידן על הביקורת החיובית!

כמה דברים: א) מנדי הוא כלי. הוא מפחיד לפעמים, והוא יכול להיות...בוא נגיד טיפה ציני עם ההערות שלו, אבל הוא באמת ממש טוב בלהוציא את מה שהוא רוצה מתזמורת.

ב) ההופעה בשדה בוקר, (במסגרת פסטיבל 'צלילים במדבר' הידוע בכינויו 'פסטיוולפה', או 'מיכאליאדה') הייתה הרבה יותר טובה - מבחינת המוצארט והמנדלסון (אני לא מנגן בוולפה - כתב רק בסון 1.... אבל מהקהל היה קשה לדעת מה היה יותר טוב, כי האקוסטיקה שם הייתה נוראית... ניגנו בתוך אולם ספורט כזה....).

ג) ההופעה בשדה בוקר הייתה מצולמת לטלויזיה - לאיזה ערוץ תרבות המתוכנן להחליף את מצו (?), כך שכשאני אדע יותר (אם) אני אודיע.

ד) עידן, אני לא מסכים איתך לחלוטין לגבי הוולפה - נכון, הוא ממחזר מוטיבים, אבל אני אישית מצאתי שבכל פרק יש כמה רגעים שממש היו יפים לדעתי - כלומר הצגת הנושאים שלו נורא יפה... מה שלא אהבתי זה את איך שהוא מפתח אותם - זה כזה... לא מעניין מדי, אבל אני לא מסכים איתך שהיצירה משעממת. ובקשר לחלילתנית, אני חושב שהיא הייתה מהממת - היא ניגנה מדהים - ואולי אתה לא שמעת, אבל בנוסף לנגינה בשתי חליליות בו זמנית, היא גם שרה - יעני נגינה ב3 'ולות... לדעתי היא מדהימה.

[holst]

תשמע דניאל,
ביצירות רב פרקיות יש בד"כ הבדל משמעותי בין הפרקים. אחרת עדיף היה לאחד את היצירה ולקצר אותה.
ביצירה קלאסית מדובר במקצב שונה, ברעיונות שונים (בד"כ, ואם לא אז יש פיתוח חומר שונה לחלוטין), בצורה שונה וכד'.
ההבדל המהותי היחיד בין הפרקים היה לדעתי בתזמור (משמיעה ראשונה). חוץ מהשימוש בחליליות שונות כמובן. הצורה הייתה זהה פחות או יותר (ABA), הנושאים היו דיי דומים, בעיקר מבחינה הרמונית, ונשמר מעין טמפו אחיד לאורך כל היצירה (למעט הקטעים של הסולו, שלעיתים היו ליריים ולעיתים וירטואוזיים).
אתה צודק שהיו רגעים יפים בכל פרק (אפילו רוסיני חשב כך על ואגנר...), ושהנושאים כשלעצמם היו מלודיות יפות ומעניינות.
אני לא אמרתי שום דבר רע על הסולנית... תשמע, זה שכתוב לה לנגן עם שתי חליליות בפה ולשיר בו זמנית, וזה לא מצלצל מי יודע מה זה לא אשמתה... בשבל מסוים זה מאבד את המשמעות שלו, לפי דעתי.