הקונסרבטוריון הוירטואלי

[holst]

ב-27 לינואר לפני 249 שנים נולד וולפגאנג אמדאוס מוצארט. הגאון האוליטימטיבי.
כאמור, כשמוצארט נולד העולם נוטה להתחדש (אז אתם יכולים לחשוב שאני משוגע, אבל אני מאמין בזה...).
בכל אופן,
למה אתם חושבים שמוצארט הוא גאון? מה יש בו בעצם? ואם אתם לא חושבים כך הסבירו גם כן...

[Ave maria]

מאמין שהעולם מתחדש?..
וואט?..

[מדהימאיה]

שאלה קשה על הבוקר...

קודם נאמר את המובן מאליו:
הבנאדם הפנים את שפת המוסיקה הטונלית על בוריה בגיל מגוחך.
הוא יצר מוסיקה מושלמת מכל הבחינות: מלודיה, הרמוניה, קצב ארכיטקטורה ותזמור.
כתב אופרות בשילוב של גאונות מוסיקלית ודרמטית (מותר להשתמש במילה גאונות בתשובה? )
עשה כל זאת ב"מגבלות" סגנון הדיברטמנטו שכולם רצו לשמוע.

ובנוסף לדברים הנ"ל היה בעל חוש הומור.

אבל מעבר לדברים הנ"ל כשאני שומע מוצרט ישנם רגעים של הברקות של גאונות-על, אם אפשר להגדיר אותם כך. לדוגמא: איזושהי וריאציה מלודית קטנה, שממש לא היתה ממעיטה מערכו (וגאונותו) אם לא היה מחליט לעשות אותה. (בשבילי יש כזה מקום מיוחד בפרק הסיום של הקונצ'רטו לקלרינט שלו, שפשוט גורם לעיני לדמוע מהתרגשות. במקום לעשות סקוונציה פשוטה, הוא משנה צליל אחד ופשוט מוציא אותי מדעתי, מהשתאות).

[yonatan]

איי עידן עידן...
מתי תבין שמוצארט לא מגיע לקרסוליים של בראהמס בטהובן ובאך? בכל מקרה אני חושב שרוב המוזיקה של מוצארט מייגעת. לעומת זאת הרבה מהמוזיקה הקאמרית שלו שיצא לי לשמוע אהבתי עד השמיים (כדוגמת הקלרינט קווינטט שלטעמי היא היצירה היפה ביותר שמוצארט כתב מבין כל אלו ששמעתי). לעומת זאת לטעמי הקונצ'רטי שלו (ברובם) וכך גם הסימפוניות שלו די סתמיות. את המוזיקה הווקאלית שלו לעומת זאת אני נוטה לאהוב וכמובן את הרקוויאם המדהים בו בערך בפעם הראשונה שומעים בגרות ממשית.

[God]

*בהלם*


*זורק משהוא כבד על יונתן*

מה קרה לך?!

המוסיקה של מוצארט מייגעת בניגוד למוסיקה של בראהמס ובטהובן?!? איפה אתה חי?!

המוסיקה של מוצארט היא בדיוק ההפך! היא קצרה, היא לעניין. היא אומרת את מה שהיא רוצה להגיד ובצורה הטובה ביותר.

זה בראהמס שמייגע... מסתובב שעות בלי להגיע לשום מקום...
ובטהובן, שלמרות שהוא המלחין האהוב עליי, אני מודה שיש לו קטעים מייגעים לפעמים... ואני מכיר אנשים שלא אוהבים אותו בגלל זה...

מוצארט מייגע?!

[~vick~]

דניאל ויונתן לא לריב

המוסיקה של מוצארט בהחלט לא מייגעת- היא קליטה לאוזן וקלילה.
לעומת זאת המוסיקה של ברהמס היא קשה להאזנה ופחות קליטה מזו של מוצארט. מה שכן אי אפשר להגיד שהיא מייגעת! בשום פנים ואופן לא!
(אגב- ברהמס הוא המלחין האהוב עליי=) אז אל תטעה יונתן..)

[maestro]

עידן לא פירטת מה זה "העולם נוטה להתחדש"
הכוונה היא לתאוריה שלפיה העולם נוצר ביום שבו מוצארט נולד, מתקיים, נוצר שוב וחוזר חלילה?

[holst]

תחזיקו אותי.......................

קודם אשיב ליונתן: טוב... אני כרגע דיי עייף, ולא חשבתי על תגובה מספיק זדונית, עוקצנית ואכזרית. אבל אתה תחכה... אתה לא תדע מאיפה זה יגיע. אבל זו תהיה קטילת המאה, אכזריות שלא ראו כמוה באתר. חכה...

וליוגב: זה אמונה טפלה שאימצתי לעצמי, מאחר שאני בתקופה דיי קריטית... תחשוב על מה שאתה רוצה לחשוב בקשר לזה, זה לא משהו קונקרטי. בכל אופן אפשר לשמוח ולעלוז על שאלוהים שלח לנו משיח בדמותו של מוצארט לפני 249 שנים, שבלעדיו חיינו אינם חיים...

[God]

אגב, עם כבר מדברים, היה בחדשות לא מזמן על מישהוא שחי היום באמריקה - איזשהוא ילד, שמאמינים ומצפים לו כמו למוצארט... הוא בן איזה 12, וכתב כבר כמה וכמה סמפונייות... ואי אלו עוד יצירות... הוא אמר שם שהוא רואה את היצירה בראש, ומוציא אותה בצורה מושלמת לתווים - בלי עבודה מאמץ או חשיבה מיוחדת...

[~vick~]

דניאל נראה לי שכבר היה על זה שירשור פה... שכחתי את שמו של הילד..

[holst]

שמו הוא ג'יי גרינברג, ויש אשכול עליו בפורום מוסיקה מודרנית.

[טל כץ]

מוצארט... מה יש לי להגיד על מוצארט.... הממממ.....

גם אני לא נהנה תמיד מלהקשיב ליצירות של מוצארט.
לא תמיד מתחבר לזה.

אבל אני אוהב את הסונטות שלו לפסנתר

והרקוויאם המדהים כמובן.

חוץ מזה... אי אפשר להטיל ספק בכך שהוא היה גאון.
אכן תרם רבות לעולם המוסיקה.

[holst]

טוב,
חשבתי וחשבתי,
ולמען האמת לא מצאתי יותר מדיי מה להגיד לך, יונתן. זה כנראה משהו שמגיע עם הזמן, כמו אצל מרבית האנשים.

אבל בכל זאת:
נתחיל מכך שמוצארט מצלצל נפלא, בכל מצב שהוא. גם אם זו תזמורת קטנה, או רביעיה, או דיברטימנטו, או פסנתר, תמיד יהיה ברק וניצוץ. ואפילו לא צריך בשביל זה תזמורת-ענק ושמאלץ שנוטף מכל פינה.
מוצארט יודע להשתמש במלודיה שהיא בעצם משפט ארוך ומתמשך, אבל הוא בנוי בצורה כל כך מוצלחת, שפשוט לא שמים לב לזה. זה סוחף... נראה כאילו הכל מוקדש למלודיה, וההרמוניה היא פשטנית מאוד, ראשונה-חמישית כל הזמן... אבל אז, מגיחה לה הדרגה השישית, משום מקום כמעט, וזה כל כך יפה שאפשר לבכות. לא צריך את כל הפאתוס שיש ברקוויאם בשביל זה...
אמנם הוא נשמע כל כך מסודר ונקי, אבל הוא היה פורץ דרך בכל קנה מידה. למשל רבעית הדיסוננסים הגאונית, או הסונטות המאוחרות לפסנתר. ואפילו כשהוא משתעשע, זה נשמע פשוט נפלא (למשל הבדיחה המוסיקלית, שהעליתי לפני כן). אגב, הבדיחה המוסיקלית כתובה רע לפי אמות המידה של זמנו. יש שם שגיאות הרמוניות חמורות, קווינטות מקבילות, ומה לא. אבל זה מצלצל טוב, אין מה לעשות.
מוצארט, למרות שאני מאמין שהוא לא-אנושי, הוא הקומפוזיטור הכי אנושי שיש. יש בו הכל. גם הומור, וגם כאב ויאוש. מאוד מופנם, אבל מאוד אנושי ועדין. על בראהמס אגיד שהוא היה ככל האדם, אבל המוסיקה שלו לא-אנושית, אך הפעם לא במובן הטוב של המושג... החוויה האנושית כוללת יותר מכאב ופאתוס אין-סופי.

וכמו שטל (המבוגר יותר) אמר, מוצארט הפנים את המוסיקה כבר בגיל אפס. שמעת את הסימפוניה הראשונה שלו? ואתה יודע מתי הוא כתב אותה?
ובוא נודה... מוצארט התחיל את הקריירה שלו בארמונות, באולמות של אצילים.
בראהמס התחיל את הקריירה... כן כן, בבית זונות...

באהבה רבה,
עידן

[טל כץ]

אממממ... לא אמרתי שום דבר רע על מוצארט...
אבל אני ללא שום ספק אוהב גם את ברהמס.
ואני אוהב עוד הרבה מלחינים.
אבל מה זה משנה ? אנחנו לא מדברים פה עכשיו על מוצארט ?

את הסימפוניות של מוצארט ד"א אני לא כל כך אוהב.

[EmmanuelOboe]

קודם כל, לא אשווה את מוצארט לבטהובן ברהמס ובאך ולא אעשה ביניהם תחרות איגרוף. אני לא חושב שאפשר להשוות אחד מהם לשני, מסיבה פשוטה שזה סוג מוסיקה אחר לגמרי. בשבילי, אין אחד מהם גדול יותר מהשני בצורה משמעותית, את כל אחד מהם אני מעריץ באופן אחר. אי אפשר להשוות את המוסיקה שלהם. זה כמו לומר "מתי תבינו שרוק'נ'רול לא מגיע לקרסול של שאנסונים!?" - זה שני דברים שונים לחלוטין.

באשר להכרזה ש"מוצארט לא מגיע לקרסול של xyz", אני לא יודע מאיפה להתחיל להגיב על זה אז אנסה מהפן האישי שלי. מהרגע שהתחלתי באמת להקשיב למוסיקה קלאסית (על סוגיה), שמעתי את מוצארט ומיד החלטתי שזו מוסיקה שאני צריך לשמוע מאוחר יותר, ושאני לא מספיק בשל כרגע. גם לי - היא נשמעה משעממת, חוזרת על עצמה, קצת חסרת תוכן. אבל אם כל העולם מתייחס אליו כאל גאון המוסיקאים, כנראה שיש ביצירה שלו משהו הנסתר מאזני. בלהט הצעיר שלי (לא שאני אשה זקנה ומתפוררת עכשיו), טחנתי את הבארוק, והתאהבתי בלהט של הרומנטיקה. בטהובן שבה את ליבי לעד. ואל מוצארט עדיין חשבתי שאגש כשאהיה בן 60.

לקח 4 שנים (ולא 40) עד שנתקלתי במוצארט שוב. אבל הפעם, הייתי מצויד בקצת יותר הבנה של המוסיקה וההרמוניה, והיכולת של מוצארט לשחק איתם בצורה כל כך פשוטה ולא עמוסה פתאום פגעה בי כמו ברק. מאז, אני שומע את המוסיקה של מוצארט וקורא אותה כאילו היתה ספר הזוהר, מלא נסתר. אני משוכנע שאני שומע רק את קצה הקרחון, ושאת הקסם האמיתי באמת אשמע רק בגיל 60. אבל הבנתי סוף סוף על מה כולם מדברים.


אחרי הסיפור האישי המרגש, הגיע זמנה של התגובה אליך, יונתן.
אני חושב שהאמרה שלך מפגינה חיפזון ובורות, אם לא יהירות ויומרנות. "מתי תבינו ש-!?"??? אההה... כי כמובן, אתה מבין יותר מכל שאר המוסיקאים בעולם שטוענים שמוצארט היה גאון ושהמוסיקה שלו היא פלא היצירה. אני גם חשבתי שהמוסיקה של מוצארט לא משהו, אבל לפחות היה לי את היכולת להודות שזה בגלל שאני עדיין לא מסוגל להבין אותה, לא כי מוצארט היה דביל. פעם הבאה, במקום לצאת בהכרזה כה מטופשת, תחשוב קצת אם אולי בעצם הבעיה היא בך, ושאולי אתה עדיין לא בשל מספיק.


אני ממליץ למי שרוצה להתקרב למוצארט להתחיל ממוסיקה קאמרית שלו. הסימפוניות זה באמת חומר אחר... אני חושב שאת הקסם אפשר למצוא בצורה מרוכזת במוסיקה הקאמרית שלו. הסרנדות (במיוחד גרנד פרטיטה), והקוארטט לאבוב הם שעשו לי את זה. ושימו לב לתזמורים, לשימוש שלו בכלים...



דבר אחרון, יונתן. למרות הטון החזק של התגובה שלי, אני לא רוצה בשום צורה שתיעלב ממנה... אז עשית גליץ' קטן... ביג דיל. זה קרה לכולנו
שבוע טוב!

[טל כץ]

אבל עמנואל... מוצארט כן היה קצת דביל.

בדיוק הקשבתי מספר פעמים לקוורטט אבוב שלו לקראת הבחינה בהאזנה. יצירה ממש יפה.