הקונסרבטוריון הוירטואלי

natik

סתם בא לי לדעת...

אם הייתה לכם את האפשרות לבחור תקופה בה הייתם יכולים להלחין, מה הייתם בוחרים?

עמוד תווים

holst · נשלח: 07/02/2005 ב- 23:28:46 כותרת הודעה:

מבחינה מאוד מאוד שיטחית, הייתי רוצה להלחין בבארוק המוקדם.
במאה ה-20 הייתי מתקשה למצוא את עצמי, בתקופה הרומנטית לא הייתי מצליח לחיות עם עצמי, בתקופה הקלאסית הסיכוי שהיו זוכרים אותי הוא זעיר (מוצארט היידן ובטהובן תופסים המווון מקום...), בבארוק המאוחר תמיד היו משווים אותי לבאך, וברנסאנס צריך להיות גם דתי אדוק, ולהתחשב בחבורת בישופים שהיו מערימים מכשלות וכופים את דעתם בצורה שקשה להתמודד עמה (מי שחי שם והלחין, הוא גיבור בעיניי). לכן - בארוק מוקדם!

natik · נשלח: 08/02/2005 ב- 07:38:10 כותרת הודעה:

אתה בהחלט צודק!

הבארוק המוקדם היא תקופה שפחות מיצתה את עצמה מאשר הקלאסית למשל.
אני תוהה למה כולם משתוקקים לכתוב ברומנטי- זה ישמע מאד קיצ'י כל יצירה רומנטית נוספת.
מה גם, שבתקופה הרומנטית לא נוספו הרבה חוקי כתיבה שמאפשרים לכתוב עוד ועוד כמו חוקי
הקונטרפונקט.

המשיכו להצביע...

טל כץ · נשלח: 08/02/2005 ב- 13:00:59 כותרת הודעה:

למי אכפת אם מישהו היה זוכר אותי !
לפחות אולי היה לי סיכוי לפגוש את גוסטב מאהלר,
להיות תלמיד שלו וללמוד מגאון אמיתי מה זו מוסיקה !
אז אני הייתי רוצה להלחין בתקופה הפוסט-רומנטית שלא הוספת לרשימך הצנועה ולכן סימנתי
את התקופה הרומנטית, ניחא !

ועידן... מי יודע, אולי אם אתה היית מלחין בתקופה הקלאסית, היו ארבעה מלחינים חשובים
מרכזיים צוחק

גאון

Dombi · נשלח: 08/02/2005 ב- 13:16:53 כותרת הודעה:

תכלס יש לי רק בעיה אחת עם להלחין בתקופה הרומנטית-מודרנית: צריך לכתוב סימפוניות קונצ'רטים וכו' בגודל אינסופי...
אני מעדיף יצירות קצרות וקולעות ולא לכתוב קונצ'רטו לפסנתר שהפרק הראשון נמשך 20 דקות.

לכן בארוק או קלאסי.
אבל אני בוחר קלאסי... כי אז הקלרינט התחיל להתפתח! קורץ

~vick~ · נשלח: 08/02/2005 ב- 13:43:49 כותרת הודעה:

אני בוחרת בתקופה הרומנטית.. כמובן בגלל המלחין ברהמס.. שכ"כ הייתי רוצה לפגוש! ובגלל שזו תקופה לא כ"כ קפדנית ו"מרובעת" כמו התקופה הקלאסית.. אשר בה אפשר לצאת קצת מהחוקיות ומהמסגרות המקובלות ולהלחין בצורה שונה.. זו תקופה שקראה לחופש ולחירות.. קורץ

natik · נשלח: 08/02/2005 ב- 20:56:50 כותרת הודעה:

עצרו לשנייה ותחשבו...

מה יתן לכם לפגוש מלחין נערץ? הרי להיפך, אתם תהיו המתחרים של אותו מלחין,
אתם תצטרכו להפגין את היחודיות שבכם ולא להתחקות אחר מישהו...

נסו למצוא נימוקים אחרים כמו צורות הכתיבה או כלים להם אפשר לכתוב...

Dombi · נשלח: 09/02/2005 ב- 09:37:06 כותרת הודעה:

חוץ מזה שבקרוב גיא ימציא את מכונת הזמן האולטימטיבית
ואז נוכל כולנו לנסוע לפגוש את מוצרט/ברהמס/בטהובן/היידן... צוחק

natik · נשלח: 09/02/2005 ב- 11:09:20 כותרת הודעה:

תגיד גדיאל,

לא מתחשק לך להיות מלחין צעיר, בסוף המאה ה-20, שכותב יצירה לתזמורת כלי קשות וקלרינט, בסגנון יהודי, שנקראת: "אחרי הגשם תזרח השמש"?

(יש גם רקיעות רגליים האמצע)

well-tempered · נשלח: 09/02/2005 ב- 12:10:30 כותרת הודעה:

מה קורה, שכולם כותבים פה נימוקים פתאום?
צוחק

אם כבר נראה לי שבתקופה הקלאסית אין מקום לחדש כל כך. אחרי מאה סימפוניות של היידן... השטאנץ הזה לא מתאים לי. או ללכת על החוקים החמורים של הבארוק, או לנפש המשוחררת של הרומנטיקה. אז אני מעדיף, כמובן, את התקופה הזו, שאפשר להלחין מתוך הלך רוח גם. (הרומנטית, אם זה לא היה ברור...) ודווקא סימפוניה, לא יודע אם הייתי כותב. שומאן, שוברט, לא מת על הסימפוניות שלהם. ומאהלר... ויסלחו לי המאלהריסטים המושבעים, זה מדהים מה שמאהלר כתב, רק שקשה לי לחשוב על זה כעל סימפוניה. אני קצת מקובע מגלגל עיניים

טל כץ · נשלח: 09/02/2005 ב- 13:53:35 כותרת הודעה:

נתיק ידידי,
ציינתי כי הייתי רוצה ללמוד עם גוסטב מאהלר !
ללמוד מגאון ברמה שלו מה היא מוסיקה אמיתית זו הייתה יכולה להיות
חוויה "רוחנית" לא נורמלית בשבילי !
בהחלט גם לא היה אכפת לי לכתוב כמוהו !
מלחינים העתיקו אחד מהשני דורות על גבי דורות.
ציירים מפורסמים שהיו להם תלמידים לימדו את התלמידים שלהם כל כך טוב
עד שהם יכלו להעתיק ציורים ברמה מושלמת ואף הרבה מן היצירות שנמצאו
לאחר מכן התגלו אחר כך כציורים לא של האמנים עצמם אלא כציורים של תלמידים
שלהם... חיקויים או העתקות.
בכלל להעתיק, זו אמנות בפני עצמה מאוד שמח

וכמו שאמר מוסיקאי דגול:
Do not be afraid to copy someone style, it is through this process that we begin to develop our own
Philip Smith -