הקונסרבטוריון הוירטואלי

God

הי! אני מניח שאתם יכולים לנחש במה זה הולך לגעת.... אבל אולי לא בצורה שחשבתם... לאיודע.

טוב, מי שמכיר אותי יודע, אבל מי שלא אני אגיד לו: אני מופיע המון... יש לי הרבה מאוד נסיון הופעות מאחורי: הרכבים, תזמורות, סולו עם פסנתר, חלטורות למיניהן, וכו.

עכשיו, ביום רביעי הייתה לי החזרה הראשונה שלי עם התזמורת על הקונצ'רטו לבסון של מוצארט, ובסביבות10 דקות לפני שעליתי לנגן, ועד איזה חצי שעה אחרי, הבטן שלי הרגישה כאילו היא עולה באש בגלל לחץ\חרדה\פחד\ לא יודע מה, וכמובן זה פגם בצורה ניקרת בנגינה שלי ובגורם ההנאה שלי מכל העסק...

אני יודע שהייתם אולי אומרים שזה עניין של נסיון, אבל כפי שכבר ציינתי, אני מוםיע ממש הרבה... אז זה לא זה... (למרות שזו פעם ראשונה שאני עומד סולם מול תזמורת סמפונית).

אז מה אתם אומרים? לכל אלו שניגנו כסולנים: קרה לכם משהוא כזה? ומה עושים? זה כואב כל כך...

yonatan · נשלח: 17/02/2005 ב- 19:47:56 כותרת הודעה:

אם איזה תזמורת אתה מנגן?

God · נשלח: 17/02/2005 ב- 20:22:41 כותרת הודעה:

עם תזמורת הקמפוס

holst · נשלח: 17/02/2005 ב- 22:09:54 כותרת הודעה:

אתה פשוט צריך לדעת למה אתה הגעת לנגן את הסולו, והם - את הליווי. ואז הכל יסתדר לך...

כוח, דניאל! תראה להם שאתה יותר טוב מהם. מי הם?

במקרה הזה (ורק במקרה הזה), שחצנות והתנשאות הם חיוניים ועוזרים מאוד.

Dombi · נשלח: 18/02/2005 ב- 10:54:50 כותרת הודעה:

דניאל אל חשש...
כמו שאמר עידן, באמת תחשוב שהם לא כאלה טובים וזאת סה"כ תזמורת חובבנים. סימפונית אבל חובבנים.
אז אתה יכול קצת להשתחצן אם זה עוזר לך...

חוץ מזה כדאי לפעמים גם לתת לזה פשוט לזרום... הואיל וזה מוצרט אני בטוח שזה יוצא לך כבר מכל החורים. אז האצבעות יכולות לפעול לבד..
זה כבר אוטומטי.

מדהימאיה · נשלח: 18/02/2005 ב- 11:02:06 כותרת הודעה:

כמה דברים:
ראשית, אני מניח שאתה מנגן את הקונצ'רטו בסדר קורץ

אז אין לך מה לדאוג.
גם אמרת שיש לך נסיון במה למכביר. הכל טוב.

אני ניגנתי סולו עם התזמורת הזאת פעמיים (פעם לפני כעשור, ופעם לפני כשנה-שנתיים). הם מאוד מעריכים כל סולן שמגיע, הם לא מחפשים אף אחד בפינה...

ודבר אחרון, אני בהחלט לא בעד השתחצנות. צניעות הרבה יותר מרשימה!!!

בהצלחה. יהיה אחלה!

EmmanuelOboe · נשלח: 18/02/2005 ב- 14:11:51 כותרת הודעה:

תסלחו לי, אבל ההערה הזאת על שחצנות היא ממש מטומטמת. "אני יותר טוב מהם נהנהנה". אתם חושבים שזה יעזור? ומה עם הוא היה מופיעה בליווי הפילהרמונית?
הפתרון הוא לא בעזרת המעטת הערך של האחר.

להיפך. דניאל תקרא את זה טוב, כי יש בזה הרבה מאוד. תתקשר, תבוא לראות אותי (אני בירושלים)... אני חושב על העניין הזה הרבה לאחרונה, וגם הספר the inner game of tennis נתן לי הרבה נקודות למחשבה.

אל תנסה להתנשא. אל תנסה להרגיש שאתה יותר טוב מכולם. זה לכאורה טוב כי זה מגדיל את האגו וזה ההיפך מלומר לעצמך שאתה גרוע, אבל בסופו של דבר - שניהם צדדים שונים של אותו מטבע: בשניהם אתה מערב את האגו שלך. וזה אחד ממקורות הלחץ שלך.

כשאתה מגיע לנגן, פתאום מלא דברים קורים של בפנים - האגו שלך יוצר בך רצון להרשים את כולם, את עצמך, ויוצר בך פחד גדול מן הטעות. כי הרי כל טעות שתעשה תוריד את ערכך, נכון? פתאום, אתה מוצא את עצמך חושב על האטקה שלא יצאה לפני שתי תיבות, ואז אתה חושב "אני תמיד גרוע באטק במי במול שלישי" וקובר את עצמך עוד יותר, ואז אתה תתחיל לפחד מכל האטקים שעתידים לבוא בהמשך היצירה... אני יכול להמשיך המון. המוח והאגו שלך עושים את זה.
בסופו של דבר, אתה מוצא את עצמך חושב על העבר, העתיד, הערך שלך, מה חושבים ומה יחשבו עליך... הכל - חוץ מלהתרכז במה שקורה בהווה, בעכשיו. זה מה שמונע ממך לנגן במלוא היכולת שלך ולהינות.

זה ממש קצה של קרחון, אבל אם אתה רוצה יותר, פשוט תפנה אלי... אני אסביר לך מה הכוונה "לנתק את האגו מהנגינה", ואיך אמורים לעשות את זה. אני לא אומר שזה קל, אבל זה מתחיל ונגמר במסע אישי לתוך עצמך.

בהצלחה מחייך

holst · נשלח: 18/02/2005 ב- 17:20:36 כותרת הודעה:

היא מטומטמת - לדעתך. אני חושב שיש אנשים עם פחד קהל\במה שהפחד שלהם מונע ע"י כך שהם לא מרגישים טוב עם עצם עמידתם בקדמת הבמה. הסיבות הן לרוב חשש מפישול כללי או הקטנת ערך ה"עצמי", או פשוט חוסר ביטחון עצמי.

חלילה לא אמרתי לחשוב ככה באופן רציונלי עיוור, ולא ציפיתי שזה יגיע לתת מודע של הנגן, אחרת הוא באמת ובתמים יתחיל לחשוב שהוא יותר טוב מכולם.
זה לא בא להחליף מאמץ פסיכוללוגי לטפל בבעיה לטווח הארוך, אלא לתת מעין רעיון, למקרה שמרגישים שהעולם הולך להתמוטט.
ולעוד נקודה שנגעת בה: על הנגן לדעת שגם טעויות קורות, וזה לא מה שימוטט לו ההופעה. זה לא יפחית מן האגו או צריך לגרום לטעות. אלו דברים שונים.

יתכן שהתנסחתי קודם בצורה קיצונית מדיי, אז אני ממתן את עצמי ואומר שנית:
תתאזר בביטחון עצמי. עבדת קשה, אתה יודע הכל, אתה נגן מצוין. ככה תעלה לבמה.

yonatan · נשלח: 18/02/2005 ב- 17:38:28 כותרת הודעה:

דניאל, אני מסכים עם עמנואל. מה שדרוש לך זה שקט של ביטחון עצמי. ממה שאני מבין אתה סובל מבעיה שאני סובל ממנה לעיתים תכופות. אני יודע שבאמת אין לי אף טיפת פחד במה וממה שאני מבין גם לך אין. אתה צריך להיות בטוח אבל לא ע"י זה שאתה רואה את עצמך מעל התזמורת, אלא להיפך - כחלק מהמוזיקה בדיוק כמו שכל אחד מהם הוא חלק מהמוזיקה. זו היא דעתי ודעתי בלבד.

איילתהשחר · נשלח: 19/02/2005 ב- 20:33:49 כותרת הודעה:

דניאל,
א.אתה מעולה ו...יודע מה? אתה יודע את זה... אני בטוחה.
ב.כשאני עולה לבמה, לא משנה עד כמה הקונצרט נראה לי רציני ומפחיד, אני חושבת על זה ככה: אין אותי ואת מה שיחשבו עלי, לא אותי אני באה להציג, אני באה להציג לכולם את הפלא שבמוזיקה, שביצירה הנפלאה המנוגנת, באיך שהיא חיה בתוכי ובאיך שהיא מתגלמת בעולם, אני באה לנסות להפעים את האנשים במה שמפעים אותי... מעין שליחות כלפי היצירה, המלחין, האמנות ואצלי, בעיקר, האמונה. ממילא על הבמה אני מרגישה חופשיה להכנס אל תוך היצירה ולחיות אותה, כמו שאני חיה אותה בחזרות ובעבודה והקהל מבחינתי "שם" באופן אחר לגמרי. (כמובן ש"שיטה" זו ממש לא עובדת אם היצירה לא מוכנה...)
אתה עבדת? אתה אוהב את היצירה? לך עם זה... לא עם עצמך...
ג.האמת שאין לי נסיון בנגינה עם תזמורת... אולי זה שונה אבל קשה לי להאמין...
ד.בכ"א, בהצלחה! קרא לנו להופעה... קורץ

EmmanuelOboe · נשלח: 20/02/2005 ב- 13:01:20 כותרת הודעה:

יונתן אמר את מה שרציתי לומר.
עידן - באמת הניסוח לא היה משהו, אבל עיקר הטעות היה של גדיאל, כי הוא באמת דחף את זה רחוק מדי "הם חובבנים..."

Mico · נשלח: 20/02/2005 ב- 15:57:24 כותרת הודעה:

או.קיי... אעפ"י שלי בעצמי יש פחד במה עצום שבאמת לא עושה לי טוב, בכל מקרה מה שאנשים אמרו פה זה נכון:
א. תראה את המוסיקה ולא רק את עצמך ו"תפליא" אותם עם המוסיקה.

ב. מה זה השטויות האלה של האגו הנפוח? בלי התזמורת לא היה ת'קונצרט! זו עבודת צוות למען ה'!

ג. מממ..... מה עוד?.... תשתמש בנסיונך ואל תדכא את עצמך עם כל מיני מחשבות שעלולות להרוס לך.

טוב, אלה דברים שאני בעצם אמורה להגיד לעצמי גם, כי מן הסתם לי יש פחד במה הרבה יותר עצום משלך, אבל בכל מקרה בהצלחה ויהיה טוב! קורץ

God · נשלח: 24/02/2005 ב- 11:44:50 כותרת הודעה:

שלום כולם! רציתי להודות לכם על הטיפים שלכם, ובאמת הם עזרו לי - מה שבאמת עזר לי זה המחשבה לא של סולן מול תזמורת אלא שאני צריך להיות כלי של המוסיקה לבטא את עצמה... להיות המוליך בין מוצארט לקהל, ולא להיות מה שחשוב...

אז תודה רבה לכולם, ובתקווה זה יישאר גם בקונצרט!

עוגי · נשלח: 26/02/2005 ב- 19:00:22 כותרת הודעה:

אני יכול להעיד על עצמי שיש לי די הרבה פחד במה. גם כשהייתי צריך לנגן בהשמעות של הקונסרבטוריון (ואפילו בקונצרטים של יום שני) הייתי ממש נלחץ. כך שאני מכיר את הנושא ממש טוב אבל בינתיים אין לי ממש עצה טובה איך להתמודד עם זה... מגלגל עיניים

אבל לאחרונה מצאתי איזה דרך שקצת עזרה לי.

אני לאחרונה מופיע עם "ירוק עד" ומוסיקאים מהפילהרמונית בתכנית של שירים אירים-סקוטיים בעיבוד בטהובן ומוסיקה עממית. מה שכל-כך מלחיץ בקונצרטים האלה זה גם העובדה שאני מנגן סולו עם החמת חלילים, ולא פחות מזה העובדה שאנשים משלמים די הרבה כסף בשביל לשמוע אותנו.
וזה ממש מלחיץ. כלומר ההרגשה שעכשיו ממש אסור לי לפשל כי אנשים שילמו כדי לשמוע אותנו, וגם אותי, ואם אני אפשל אז כל החוויה שלהם תיהרס והם ביזבזו את כספם לשווא. טוב אני לא בטוח שזה נכון אבל זאת ההרגשה שלי בכל מקרה וזה ממש מלחיץ. תוסיפו את זה שכל כרטיס עלה בסביבות 100 שקל, ותקבלו לחץ מטורף! דופק את הראש בקיר

אז בכל מקרה, מצאתי איזה דרך שעזרה לי להפחית קצת את החרדה. זה אולי לא רלוונטי לכל סוגי הקונצרטים, אבל בכל זאת..
אז נגיד שכל בנאדם שילם 100 שקל כדי לשמוע אותנו. יש 27 קטעים בקונצרט, מתוכם 3 סולואים שלי. זה אומר שנגינה שלי שווה בסך הכל 11 שקל. וכל קטע שווה משהו כמו 3.5 שקל.

שזה פחות ממחיר של שקית במבה. מאוד שמח

במילים אחרות, כל קטע שלי שווה קצת פחות משקית שלמה של במבה.
עוד דרך להסתכל על העניין...

איתן · נשלח: 26/02/2005 ב- 23:18:58 כותרת הודעה:

נכון מאד עוגי,

ואם בקטע ששווה בערך 3.5 שקלים יש שניים -שלשה צלילים מזוייפים הרי שהנזק הוא אגורות ספורות בלבד...

ד"ש מאיתן