הקונסרבטוריון הוירטואלי

[YossiF89]

טוב אז קודם כל זה לא מה שאתם חושבים
כאן זה המקום לספר איך התחלתם לנגן, מה הביא אותכם אל המוזיקה??
אני אתחיל

טוב.. אז אחותי התחילה לנגן בקלרינט כי באו אליהם לבצפר ושכנעו אותם..
ואני הייתי הולך עם אמא שלי לקחת אותה מהחוג..
כשחיכינו לה היינו יושבים ליד הכיתה של המורה לכינור, ואז בעצם נחשפתי לזה..
האמת שהחלטתי שאני רוצה כינור בגלל שראיתי מישהו שם שרף ורציתי לדעת מה הוא עושה חח כן, קצת מוזר...
בכל מקרה, לפעמים אני מרגיש שהייתי צריך לבחור משהו אחר.. אבל הכל לטובה

טוב, אז עכשיו אתם!!

[Mico]

אמממ, אני מקווה שהנושא הזה כולל בתוכו גם נגנים בכלים אחרים, כי משום מה שמת את זה פורום כלי קשת, אז דבר ראשון כדאי שתבקש שיזיזו את זה לפורום כללי יותר, אחרת זה נראה כאילו זו שאלה רק לקשתנים...
אבל במקרה וזה לא, אז אני אספר עליי קצת:
טוב, אז כשהייתי קטנה, ההורים שלי הרדימו אותי בעזרת מוסיקה קלאסית. כן, אני יודעת שזה נשמע כאילו זו מוסיקה שאמורים להירדם ממנה, אבל אישית זה הרגיע אותי, ולאו דווקא סבלתי מזה, ממש לא: אני עד עכשיו זוכרת את הפרק השני של הסימפוניה השביעית של בטהובן (אחד הדברים האהובים עליי, אגב), וכמובן "מוסיקת לילה זעירה" של מוצרט (וואלה, כי זה כל כך מתאים לילדים), ואולי גם קצת קטעים מאופרות של ביזה, מוצרט, רוסיני, ואני עד עכשיו מנסה להיזכר אם ווגנר היה איכשהו מעורב שם, אבל אני לא ממש מצליחה להיזכר (מממ... אולי כי הייתי בת 0? ), אבל בטהובן, אה כן, דבוז'ק!!!!! הסימפוניה מהעולם החדש!!!! את זה אני גם 100% זוכרת, אפילו מהיותי בת 0!!!!!!!
מאחר ושמעתי למוסיקה קלאסית בבית, (טוב, גם ביטלס, אבל זה גם נחשב למשהו קלאסי), אז מאחר וגרנו במוסקבה, היה לנו ידיד שעבד כמזכיר בקונסרבטוריון של מוסקבה (וזה נחשב כמו אקדמיה שם) וכמובן שסידר לנו כרטיסים לאולם של צ'ייקובסקי, ששם אגב הופיעו ועד עכשיו מופיעים גדולי המבצעים של כל העולם. כך למשל שמעתי את ספיבקוב ועוד כל מיני מבצעים גדולים, שאני לא ממש זוכרת כרגע. אבל כמובן שהיה שווה!....
לשכנים שלנו שגרו שתי קומות יותר למעלה, היה פסנתר. מן הסתם ניגנתי עליו, או יותר נכון ניסיתי, כי הייתי בת שנתיים.... הייתה לי גם אורגנית צעצוע, אבל ממש מעוררת רחמים (רוסיה..), בצבע אדום-כתום כזה....
כאשר ניסיתי לנגן על אורגנית יותר נורמלית, ניסיתי לנגן בשתי ידיים כמו הפסנתרן ההוא בטלוויזיה. אבל איכשהו שכשהוא מנגן עם שתי ידיים, יוצא לו יותר טוב, הרבה יותר טוב ממני. מה שיצא לי כמובן זה משהו בסגנון המוסיקה שכותבים המלחינים האוונגרדיסטים, אלא שאני איכשהו הבנתי כעבור 5 שניות ששזה לא נשמע טוב (בהשוואה לפסנתרן שבטלוויזיה), ואילו המלחינים לא הצליחו להבין זאת כעבור חצי שעה ואף יותר....
בגיל 4 התקבלתי לבית ספר למוסיקה (בישראל קונסרבטוריון), וכמובן כששאלו אותי איזה כלי רציתי ללמוד, עניתי פסנתר, אעפ"י שאבא שלי גם קנה לי כינור קטן (כמובן שגם הכנר שהופיע בטלוויזיה "משום מה" ניגן הרבה יותר טוב, אפילו על מיתר אחד), אבל עדיין, רציתי פסנתר. איכשהו אהבתי אותו יותר, במיוחד בגלל הכפתורים (בהמשך גיליתי שזה בעצם קלידים, ויש הרבה יותר מסתם קלידים שאפשר ללחוץ עליהם). רק בהמשך גיליתי שהמשמעות שם הרבה יותר עמוקה מסתם "כפתורים", ושזה בעצם גם כלי מגניב (וגם חוסך את כל הבעיות של פסנתר משנה!.)
את הליווי הראשון שלי ביד שמאל (לפני כן אם ניגנתי בשתי ידיים, אז זה רק באוניסון) למדתי מ... השכנים שלי (ולא מהמורה שלי, כמה אירוני), אבל שכנים כבר במקום אחר, אבל גם להם היה פסנתר. זה היה אומפה אומפה אומפה אומפה (יענו דו וטרצה של מי+סול, סי ומי+סול, לה ומי+סול, סול ומי+סול ושוב וכו'). זה היה רגע היסטורי....
אני זוכרת שבקונצרט הראשון שלי (בגיל 4) היו ממש קצת אנשים, לא ממש הבנתי למה, אבל כנראה שהייתי קטנה מדי להבין את הרמז אז (לא שחלילה אני אעזוב את זה)....
וכמובן שעליתי לארץ בגיל 6 וחצי ולמדתי אצל 3 מורים. ואעפ"י ששתיים מהם היו מעצבנות ואחת אפילו כמעט גרמה לי לשנוא מוסיקה בכלל, לא הפסקתי, למרות שהיו כמה סיבות, אבל זה לא משנה כרגע.
בכל מקרה זה מה שיש לי לספר לעכשיו.

[maayan]

גם לי בא לכתותב
מאז שאני זוכרת את עצמי ילדה קטנה (וחמודה) אני ומור היינו הולכות לקונצרטים עם סבא וסבתא... תמיד חלמתי לנגן בכינור...אבל, אבי החליט שאני חייבת קודם כל ללמוד לנגן פסנתר. אז ניגנתי מכיתה ב' פסנתר עד כיתה ו', וגם שרתי ב"מקהלת קולות במשרת" מכיתה ב' עד כיתה ט'. כשהגעתי לכיתה ה' ההורים שלי לקחו אותי למורה לכינור, דבורה גרוסמן ז"ל, ואז עברתי ל"יד חריף" (שזה מעין קונסרוטוריון) והצטרפתי שם למקהלה ולמדתי שם כינור אצל המורה מאיה(לא זוכרת מה השם משפחה...) וגם ניגנתי באנסמבל כלי קשת שהיה שם. אח"כ התחלתי ללמוד בתיכון האקדמיה ועברתי ללמוד כינור בקונסרוטוריון עם המורה הנהדרת,סטלה רטוש ז"ל, אחרי שהיא נפטרה עברתי ללמוד כינור אצל דמיטרי רטוש(נגן ויאולה בקמרטה). ומפה החלה ההתדרדרות בגדולה... שבסופה החלטתי שאני לא רוצה להמשיך לנגן בכינור(מה שאני קצת מצטערת היום...). ואז בכיתה ט' החלטתי שאני רוצה ללמוד לנגן בטובה(כן, זו החלטה ממש מוזרה), וההורים שלי לקוחו אותי לכל מיני אנשים. בייניהם יבגני קליימן, ברק יבין ואלי אהרוני- ההחלטה של כולם הייתה אני קטנה מידיי כדי לנגן בטובה(_מה שהיה מאוד מעצבן... כי כשאחי רצה לנגן בטובה, הוא בן 9 נתנו לו לפחות לנסות... עלי אף אחד לא ניסה אפילו לראות אם אני מסוגלת...). בכל אופן, ברק יבין הביא לי כמה דיסקים של כלי מתכת לשמוע, ואז החלטתי(- במיוחד אחרי שאלי אהרוני כבר נתן לי טרומבון ליד, יש לציין שסתם לנשוף בו כשאתה עוד לא יודע איך זה הדבר הכי כיפי שיש!) לנגן בטרומבון. ומאז ועד היום אני מנגנת בטרומבון...

[sariela]

אני תמיד רציתי לנגן על נבל, והתחלתי לנגן בפסנתר בגיל 5 כי אחי הגדול ניגן על הכלי הזה, באיזה שהוא שלב גם ניגנתי בקלרינט אבל לא משהו רציני. כשהייתי בת 10 אחי נסע למשלחת לספרד (הוא גם ניגן סקסופון בתזמורת) ואני זוכרת ששאלתי אותו מה זה נבל והוא אמר שזה כלי נורא קשה ומתחילים לנגן בו מגיל מאוד צעיר, ואני הייתי בטוחה שאני גדולה מדי ולכן לא אמרתי כלום.
אחרי 4 שני בערך אמא שלי לקחה אותי לראות את האופרה שמשון ודלילה (שאגב מחודש הבא תוצג באופרה שנית...) ואז כניראה נדלק לי העניין לראשונה ואמרתי משהו כמו "חבל שאני גדולה מדי להתחיל לנגן על נבל" והתגובה של אימי הייתה "מה פתאום גדולה מדי??? אין כזה דבר" וכבר באותו שבוע היה לי שיעור ראשון ואחרי חודש כבר היה לי נבל בבית ומאז אני מנגנת...
וראו איך המעגל נסגר - המורה שלי היום היא מי שניגנה אז בנבל באופרה...

[מור]

אוי גם אני רוצה! אוקי-
אז בפעם הראשונה ששמעתי נבל היה בקונצרט של עדינה.. ומה שהדליק אותי היה המעיין של הסלמנס(זאת יצירה שפשוט אי אפשר לא לאהוב..) ואז התחלטי בתהליך ארוך של ניג'וסים לאבא.. ובסוף הוא החליט לקחת אותי לשיעור... וזה היה כ"כ כיף! ומפה.....
חוץ מזה דווקא נבל תמיד לא נראה לי מסוג הכלים שמתחילים בו כ"כ מוקדם..
ז"א אני זוכרת שהבת של המורה הקודמת שלי התחילה לנגן באיזה גיל שלוש וגם יש את כל הקטנטנות הביזאריות בתחרות הנבל שנולדו עם נבל ביד.. אבל חוץ מהן דווקא רוב הניבלאים מתחילים בגיל מאוחר יחסית(או יותר נכון יחסית לכינור וכו'.)
אחד הדברים שאני זוכרת שהיו יותר מדכאים בנגינה שלי זה שעד כיתה ח' בערך עוד הייתי נמוכה מידי כדי להגיע לפדלים(כן אני אדם נכון מה לעשות..) אז עד אז ניגנתי על נבל בלי פדלים.. וזה סוגר המון אפשרויות.. ואין יותר בשלב מסוים יותר מידי לאן להתקדם כי בכל היצירות יש איזה פדל באמצע שהיה הופך אותן ללא אפשריות..
חוץ מזה- זה מוזר בערך כל ניבלאי שאני מכירה התחיל עם פסנתר אני לא מכירה אף ניבלאי שהתחיל ישר מנבל..

[izhak]

טוב, אצלנו זה התחיל ככה:
אחותי הבכורה נגנה בכינור והפסיקה.
השניה נגנה בחליל צד,
השלישית נגנה בכינור ועברה לפסנתר והפסיקה,
ואני - בכינור!

[userFish]

היי,שכחתי שהנושא הזה קיים..
טוב,לא נורא..אז הנה מה שהביא אותי למוזיקה: מאז ומתמיד,אהבתי מאוד את משפחת סימפסון,והיה שם תזמורת של הבצפר שם,ואז נורא נורא רציתי להתחיל לנגן סקסופון..אז יום אחד,נסעתי עם ההורים לקונסבטוריון,שם אדם חביב (חה חה חה) ששמו סם וידר,בחן אותי לאיזה כלי נגינה מתאים לי לנגן ולהפתעתי הוא אמר שמתאים לי חצוצרה....אז החתלתי ללמוד חצוצרה אצל נתן בירמן,ולאחר שנה,בחן אותי אלברט פיאמנטה,שאמר לי שהפיה קטנה לי מידי,ורצוי שאני אעבור או לטרומבון או לבריטון....אז הלכתי למורה הקודם שלי,שאמר לי שמתאים לי בריטון(כי הייתי נמוך מידי בשביל טרומבון),אז התחלתי לנגן בריטון,והנה אני כאן היום..

[Dombi]

חחח אלברט וסם.... זוג לנצח!

טוב אני חושב שאני גם אכתוב איך התחלתי:
אז לפני שהתחלתי לנגן קלרינט למדתי איזה שנתיים אצל מורה לפסנתר שגרה לידנו כשהייתי בן 7, אבל מאוד מהר זה נמאס לי והפסקתי.
אז ההורים שלי קצת דחפו אותי לכיוון ורשמו אותי באיזה קונסרבטוריון של הרובע. (בניין מאוד יפה כך זכור לי ואחלה אולם הופעות חחח)
בכל מקרה כדי להתחיל לנגן צריך ללמוד קודם כל שנה רק של סולפג' ותיאוריה וכו'...
אז זה מה שעשיתי. שנה שלמה בימי שישי בצהריים כמה שעות סולפג' ותיאוריה הכתבות וכו'. (ובשנתיים לאחר מכן גם קצת תולדות אבל אני ממש לא זוכר כלום)
ובסוף השנה הביאו לנו רשימה כזאת של כל הכלים....
ואני דווקא נורא רציתי או צ'לו או בסון. לא יודע למה. השמות נראו לי מגניבים
אז הראו לי איך זה נראה ודווקא נגנבתי יותר מהקלרינט. וזהו... כל השאר היסטוריה.

[gallilit]

אם אני לא קשטנית אני גם יכולה להגיב...?
לא נורא אני אגיב בכל זאת...

מגיל שנתיים רציתי לנגן בחליל-צד (לפחות זה מה שאמא שלי אומרת לי) הסיפור הוא שישבתי על עדן החלון ואמרתי שאני רוצה לנגן בחליל.
ואז בגיל 4 הלכתי לשיעורי טרום כלי- ריתמיקה, בשטריקר למשך המון זמן, אחרי ניג'וסים ,לא פוסקים מצידי, נתנו לי לנגן בחלילית (זה היה כשהייתי בב'), ואמרו לי שאני קטנה מידי בכדי לנגן בחליל-צד, אז המשכתי עם החליליות עד כתה ו'... ורק אז נתנו לי לעבור/להוסיף את החליל-צד ... (שהיה קצת מעצבן - כי ממש רציתי לנגן בו המון זמן... ואח"כ ראיתי ילדים בכתה ד' שהתחילו וממש קינאתי-אני עדיין מקנאת...) והמשכתי...
בין לבין הייתי גם במקהלה, ובעוד מלא דברים בשטריקר...

[hagar]

11