צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא |
מחבר |
הודעה |
shaked_shammah משתמש עם עתיד
הצטרף בתאריך: 22/04/2005 ב- 12:07:28 הודעות: 303 מיקום: בבית
|
נשלח: 28/07/2005 ב- 01:58:37 כותרת הודעה: המינימליזם הנורא |
|
|
לפני יומיים אני עודני מנומנם במיטתי. השעה 10 לפנות בוקר. קול המוסיקה מתנגנת לה בשלווה. ופתאום מתחילה יצירתו של ויל אולדהם מתוך "אני רואה חשכה". מיד כשנאמר שהיצירה היא משנת 1999 נדרכתי קלות, עקב חיבתי למוסיקה מודרנית. והנה מתחילה היצירה. מלודיה נעימה, טונאלית לחלוטין, המתפרשת לרוחב שתי תיבות, ומלווה באקורדים נעימים, אחד לכל תיבה. וכך חוזר חלילה. אני מחכה לי בנמנום לאחר כשתי דקות, אולי יהיה פיתוח כלשהו. אך לשווא. לאחר עוד כשתי דקות, אפילו המלודיה הקבועה החוזרת על עצמה, שינתה את הרושם הנעים ונהיתה חסרת כל חן, חשבתי. אחרי כעשר דקות של ציפיה כבר התחלתי להתרגז. למה הבחור ויל אולדהם מקבל במה נרחבת שכזו על חשבוני? מדוע לא אכתוב אני שתי תיבות ואושמע בראש חוצות כאילו אני אחד האמנים הדגולים והמבטיחים? אבל אמרתי לעצמי: המתן, שקד, אולי בכל זאת מצפה לך הפתעה. יש לציין גם שלאורך כל היצירה עד עכשיו, לפחות, לא היו שינויי דינמיקה או אווירה, פשוט שום דבר. לאחר כרבע שעה הגיע הרגע המיוחל: הפינאלה. לאחר קדנצה קצרצרה בדמות שתי התיבות המדוברות (בעצם קדנצה ארוכה בהתחשב בכך שאפשר לומר שהיא החלה לפני זמן כה רב), נשמע מרמקולי הסטריאו שלי אקורד הטוניקה, והוא חגיגי, רם ונישא. אך שוד ושבר: בעוד כל מלחין נורמלי היה מחליט למשוך אקורד זה מספר שניות ולא יותר, ידידנו החליט שלא נמאס לו והאקורד ממשיך להתנגן עוד כארבע דקות!!! ואני תוהה: האם תקלה בדיסק היא? לכל הרוחות, האקורד לא נגמר!! ואני ברוגזי מכבה את המערכת, אך באותו רגע מדליק שוב כדי שאוכל לתקוף את היצירה, בלי שאקבל תגובות כמו "כן אבל מיד אח"כ מגיע הקטע היפה ביותר ששמעתי מזה שנים רבות". בכל אופן בהנחה שלא היה שום דבר מיוחד בשניות שאותן לא שמעתי, היצירה הוכתרה אצלי ככישלון, לא פחות ולא יותר. רבותי, אפילו לא הושג האפקט שעליו קראתי בספרים, אותו אפקט מהפנט המיוחס למינימליזם. האפקט היחיד שהושג הוא לגרום לי להתעצבן (על בזבוז הזמן), לכעוס (על הבמה שניתנה) ולכבות את המערכת בזעם בלי להדליק אותה שוב. אולי מישהו מוכן לנסות לשנות את דעתי כדי שאבין על מה המהומה? למה לאהוב מינימליזם (ואני עוד אוהב מודרני!)? למה לעשות לי את זה? |
|
חזור למעלה |
|
|
טל כץ מנהל
הצטרף בתאריך: 09/07/2004 ב- 23:33:57 הודעות: 1272 מיקום: גבעתיים
|
נשלח: 28/07/2005 ב- 08:52:51 כותרת הודעה: |
|
|
האמת שהייתה לי תקופה שחיפשתי והתעניינתי במוסיקה מינימליסטית. והקשבתי לזה ואפילו נהניתי ממספר דברים.
אני לא מכיר את המלחין שאתה ציינת ואת היצירה הספציפית.
בהתחלה זה באמת מעצבן. זה יכול להיות גם ממש מעצבן בהמשך.
אבל תלוי למה מקשיבים וצריך להקדיש לזה מספר פעמים של הקשבה.
צריך לפתח סבלנות למוסיקה שכזו וכשלומדים להקשיב לזה כמו שלמדת לתת קצת סבלנות למוסיקה
"הקלאסית" מקבלים את האפקט המהפנט הזה של המוסיקה המינימליסטית.
לי יש דיסק של ג'ון אדמס שהוא מינימליסט ויש לו כמה דברים יפים שנהניתי מהם בזמנו כשעוד הייתי מקשיב לזה.
ויש מספר יצירות של ג'ון קייג' שאני אוהב. בד"כ זה תלוי בצליל בו המלחין המינימליסט משתמש.
אם זה משהו שצורם לי לאוזן כמו מסור שחוזר על עצמו במשך 10 דקות אז אני כמובן אשתגע ואתעצבן
אבל אם זה נעשה בטעם עם כלים או תזמור נעים לאוזן לעומת מסור אז יש לזה איזה אפקט.
אם יצא לך אז תקשיב ל Short Ride in a Fast Machine של John Adams. _________________ You are what you practice |
|
חזור למעלה |
|
|
holst מנהל אתר
הצטרף בתאריך: 09/04/2004 ב- 14:39:03 הודעות: 2869 מיקום: המבורג
|
נשלח: 28/07/2005 ב- 18:21:22 כותרת הודעה: |
|
|
לפי דעתי שני האומנים הגדולים באמת של ז'אנר זה הם סטיב רייך, ואדגר וארז. וסטיב רייך גם מצוי באופן תדיר במרבית החנויות. המוסיקה שלו קלה מאוד לתפישה, והיא לא משעממת, אם אפשר לומר כך על מוסיקה מינימליסטית. הוא לא נכנס לספקולציות מוסיקליות שמטרתן להפנט מאזינים, או השד יודע מה, אלא הוא עושה מוסיקה שהיא גם לשם המוסיקה. זו כבר מעלה שמוסיקאים טובים ניחנים בה, ושאחרים שוכחים ממנה... |
|
חזור למעלה |
|
|
טל כץ מנהל
הצטרף בתאריך: 09/07/2004 ב- 23:33:57 הודעות: 1272 מיקום: גבעתיים
|
נשלח: 28/07/2005 ב- 19:51:53 כותרת הודעה: |
|
|
סטיב רייך ! כן ! שכחתי לציין את השם שלו גם.
גם לו יש מספר דברים נחמדים שאני אוהב.
אז אני גם מצביע בשבילו _________________ You are what you practice |
|
חזור למעלה |
|
|
חלילניתוש משתמש עם עתיד
הצטרף בתאריך: 16/04/2004 ב- 13:09:35 הודעות: 301 מיקום: עיר החודש
|
נשלח: 31/07/2005 ב- 21:53:36 כותרת הודעה: |
|
|
אני מאוד אוהבת מינימליזם אבל לא מהסוג שאתה תארת, שקד. אני אוהבת יצירות שמתפתחות אבל נורא נורא לאט. שפעם באיזה 20 תיבות משתנה משהו אחד קטן. זה נורא כיף לי. לא מיזמן שמעתי באוטובוס איזה סןג של מוסיקת טראנסים (כמו כאלו מעצבנות בדיסקוטק) והיה לה את ההתפתחות האיטית הזאת שאני אוהבת. היא נמשכה כ10 דקות ונורא נהנתי.
בנוסף אני אוהבת יצירות שמשתמשות באלמנטים מינימליסטיים אבל הן לא מכילות רק מינימליזם אלא כם לפעמים דברים אחרים. למשל ללוקאס פוס (שהוא מלחין שאני אוהבת בלי קשר).
חוצ מיזה אני גם אוהבת יצירות של פיליפ גלאס, לא יודעת למה... _________________ אולי זה הגיוני... כי חוכמה לא מתחלקת בשתיים אבל טימטום כן! |
|
חזור למעלה |
|
|
shaked_shammah משתמש עם עתיד
הצטרף בתאריך: 22/04/2005 ב- 12:07:28 הודעות: 303 מיקום: בבית
|
נשלח: 31/07/2005 ב- 22:59:11 כותרת הודעה: |
|
|
אין ספק שזה משהו אחר! אם יש פיתוח אז זה באמת מגניב כי מה שקורה זה שאתה מקשיב ובלי לשים לב אתה כבר במקום אחר...אתה "מתעורר" אחרי חמש דקות ואומר "וואוו, איך הגעתי לפה?!?" כי השינוי לא מורגש כל הזמן, רק אחרי שהוא מצטבר מספיק ויש מודעות שעולה בראש... |
|
חזור למעלה |
|
|
אלכס משתמש מתחיל
הצטרף בתאריך: 24/10/2005 ב- 19:21:48 הודעות: 2
|
נשלח: 24/10/2005 ב- 20:19:23 כותרת הודעה: |
|
|
אתה צודק מבחינה אחת, יש מוזיקה מינימליסטית חסרת פואנטה, אווריה או רגש.
אבל אל תשכח שהרבה יותר מסובך ליצור מוזיקה מינימליסטית עם אותם מרכיבים מאשר מוזיקה "מורכבת" .
כלומר,אישית, כול מוזיקה מינמליסטית שבאמת נוגעת ללבי נחשבת בשבילי למוזיקה עם מעמד גבוה יותר ממוזיקה מסובכת יותר אשר מובילה לאותו רגש.
אפשר ליצור מוזיקה חזקה בהרבה אשר מורכבת ממלודיה אחת פשוטה מאשר מוזיקה בעלת 124124 מלודיות. |
|
חזור למעלה |
|
|
אהוביה משתמש מתחיל
הצטרף בתאריך: 14/11/2005 ב- 19:05:13 הודעות: 5 מיקום: עיר
|
נשלח: 14/11/2005 ב- 22:55:36 כותרת הודעה: |
|
|
תחשבו כמה המינימליזם קשור ומושפע מהמוזיקה של המזרח. גם מהפילוסופיה והמיתולגיה שלה: לא הולכת לשום מקום אלא מיסתובבת סביב עצמה. המתח זה כל הענין של בטהובן, עד היום אפילו הפופ נובע ממנו, וזה התגלמות המערב. ההתקדמות קדימה, המשיכה של הטוניקה עד שכבר אי אפשר, ואז הפורקן. ז את המסורת היהודו-נוצרית של "גשר צר מאוד", מכאן ישירות לגן עדן (בתיקווה) המזרח אדיש לזה. אצלו יש גילגול נשמות, לא דרך עם התחלה אמצע וסוף. זה מה שדביוסי כול כך אהב בו. תקשיבו ל"עננים". אז ככה גם המינימלזם, לפחות של רייך כפי שנאמר כאן נכון, ולפחות עד תקופה מסויימת שלו. הוא לא מתכתב עם המסורת בכלל, אלא עם השפעות אחרות, וגם הן מוסיקה. או מסיאן הצרפתי לפניוף לא קראו לו מינימליסט, אבל הציפורים שלו זה לא מינימליזם? והיצירות הענקיות שלו לפסנתר שלא מתקדמות אלא סטטיות במעגלים, לא מינימליזם? אחת האפשרויות להבין מינימליזם היא להכנס לכללי משחק תרבותיים אחרים. נכון שזה קשה. _________________ "O King" |
|
חזור למעלה |
|
|
Mistyusic משתמש באימונים
הצטרף בתאריך: 15/06/2004 ב- 11:27:19 הודעות: 170 מיקום: צור הדסה
|
נשלח: 17/09/2006 ב- 19:01:46 כותרת הודעה: |
|
|
בהתחלה מוסיקה מינימליסטית נשמעה לי טפשית וישר הייתי מעביר לסוף. ועכשיו?
התמכרתי!
בייחוד יצירות של סטיב רייך. 6 מרימבות למשל.
יש דגש גם לא על הצד ההרמוני אלא על הצד הריתמי שנוגע בך לאט לאט וכמו שאמרו לפני משתנה בלי שתשים לב בכלל.
זה פשוט מעולה!
אני גם התחלתי לכתוב עכשיו יצירות מינימליסיטיות...
אפילו טרחתי להשמיע להורים שלי יצירה מינימליסטית במיוחד והם רק תהו מה זה. אני מתפלא מהסבלנות שלהם.
אבל הטלויזיה היתה דלוקה במקביל ונדמה לי שהם דווקא פזלו אליה, נו טוב.
בכל אופן - יש במוסיקה הזו משהו פשוט סוחף. מסחרר. נוגע. |
|
חזור למעלה |
|
|
|