הקונסרבטוריון הוירטואלי

Julius Ceaser

אשמח אם תגיבו לזה...

הייתי בעשרות קונצרטים בארץ ובחו"ל (בעיקר בגרמניה ורוסיה) ונתקלתי בתופעה די מדהימה בארץ. בארץ שלא כמו בחו"ל, הישראלים המתורבתים אוהבים לסיים קונצרטים לפני הפינלה אני כמובן מתכוון לזה שהם מוחאים כפים ומודים למנצח ולתזמורתו עוד בטרם שהיצירה הגיעה לסיומה.
הייתי בעשרות(12 ליתר הדיוק) קונצרטים בגרמניה, מאורע מביש שכזה שתיארתי זה עתה למעלה לא קרה. אותו הסיפור עם רוסיה אם זיכרוני לא מטעני-זה לא קרה.
בארץ שהייתי ביותר מדי קונצרטים, כ 30 או 40... ( אולי זה מעט) עם הפקות דלות תקציב והפקות מושקעות כאחד, היו "טעויות של הקהל" והנה כמה מקרים...
לפני כשנה הגיעה ארצה הכנר המפורסם ולדימיר ספיבקוב הוא ניגן שם את היצירה האהובה עליי של מוצארט סימפוניה קונצ'רטנטה לכינור, ויולה ותזמורת KV 364 "וירטואוזים של מוסקווה". ונחשו מה קרה בפרק בסוף פרק האנדנטה.... כן אתם צודקים..... הקהל מחא כפיים...
עוד מקרה היה כשבארנבויים ניגן את הקונצ'רטו הראשון של צ'ייקובסקי. אחרי הפרק השני(שכחתי מהו) הקהל מחא כף... אולי זה יאמר לזכותם של בארנבויים והמנצח רודן, שהוליכו את הקהל לנקודה שבה סוף נראה קרוב מתמיד...
בורות או מחווה יפה?

ושוב אשמח אם תגידו משהו....

עבדכם הנאמן,
J.C

shaked_shammah · נשלח: 05/08/2005 ב- 01:33:42 כותרת הודעה:

הבעיה לדעתי אינה הבורות. גם אני לא מכיר כל יצירה שבקונצרטים שאני הולך, ולא תמיד יודע בדיוק מתי הפינלה. אבל אני, בניגוד לאנשים שאותם ציינת, לעולם לא אמחא כף עד שאהיה בטוח במיליון אחוז שנגמרה היצירה. כלומר לדעתי הבעיה של הישראלים היא שהם פשוט לא מיחסים לענין חשיבות, כמו שלדברים רבים הם לא מיחסים חשיבות, ולכן לא מענין אותם אם הם בטוחים או לא..."למי אכפת?"..."מה כבר קרה?"...וכו'.
נו, מזל שעוד יש קונצרטים בחו"ל...

Mico · נשלח: 05/08/2005 ב- 10:59:45 כותרת הודעה:

לדעתי זו היא לא מחווה יפה בכלל, אלא באמת יותר בורות. אני בחיים לא הייתי מוחאת כף לפני הסוף, אפילו אם הייתי מרגישה שאוטוטו זה הולך להיגמר, או שהיצירה היא איפשהו לקראת הסוף. אפילו אם אני ממש לא מכירה את היצירה ולא בדיוק יודעת איפה זה ממש הסוף ואיך הוא נשמע, אני דבר ראשון מסתכלת על המנצח, כאשר הוא מסמן את הסוף וקד קידה לקהל ולא לפי מה שהקהל פתאום מתחיל לחשוב, זה לא תפקיד הקהל לקבוע מה הסוף של היצירה!.... מבולבל

נעם טמיר · נשלח: 05/08/2005 ב- 11:27:28 כותרת הודעה:

זה מעצבן וזה לפי דעתי נובע מבורות, אבל זה לא קורה כל קונצרט. תופעה עוד יותר מעצבנת שקוראת בין כל פרק ופרק היא השתעלות פראית של הקהל... כל הזקנים המתפוררים האלו כאילו "שמרו" את ההשתעלות שלהם ועכשיו הם חייבים להשתעל כאילו אחרת הם יתפוצצו... כמו שהם שמרו במשך כל הפרק כך הם יכולים להמשיך לשמור עד סוף היצירה כשמוחאים כפיים וגם ככה לא ישמעו אותם משתעלים....
שלא לדבר על אנשים שמשתעלים או מדברים בזמן הנגינה עצמה....

הבנתי מאנשים שזו תופעה מאוד ישראלית ושזה לא קורה כמעט בחו"ל... האם זה נכון?

holst · נשלח: 05/08/2005 ב- 12:17:02 כותרת הודעה:

פעם הייתי בקונצרט של הקאמרטה שבו קרה המקרה ההפוך.

בקונצרט ניגנו את המיסה לסנטה צ'ציליה מאת היידן, יצירה שאורכת בערך שעה וכמה דקות. לאחר שהיצירה נגמרה ומחאו כפיים וכו', הקהל המשיך לשבת. חלק חשבו שיש הפסקה, וחלק חשבו שהקונצרט ממשיך, כי למען האמת הקונצרט היה קצר למדיי. גם אני לא ממש הבנתי שיש רק יצירה אחת לא ארוכה כל כך בקונצרט, אבל אחרי שתי דקות הלכתי הבייתה. ואני דיי בטוח שהיו הרבה אנשים שחיכו "עד שתגמר ההפסקה". צוחק

Dombi · נשלח: 05/08/2005 ב- 14:46:59 כותרת הודעה:

יש לי הרבה הקלטות בבית מקונצרטים חיים,
וגם שמה אפשר לשמוע בבירור אנשים משתעלים באמצע הנגינה בלי סוף.
כך שלדעתי זה קורה גם בחו"ל,
אבל בארץ יש בהחלט עניין של הגזמה. או חיפוש צומי ממש מפותח.

לדעתי הקהל הישראלי לא יודע איפוק מהו.
גם בקטע של מחיאות הכפיים, וגם בעניין ההשתעלות.
זה ממש ממש מעצבן כשמוחאים כפיים באמצע היצירה. ובמיוחד כשזה קולקטיבי.
לדעתי זה יכול להוציא את הנגנים מהשוונג, ואם הם מנגנים בע"פ זה יכול לעשות בלאק אאוט לדעתי.

טל כץ · נשלח: 05/08/2005 ב- 15:00:03 כותרת הודעה:

לי יצא לנגן בקונצרטים באירופה ושם בהחלט אין דברים כאלה. כלומר, יותר שקט. בכל מקום יש איזה בן-אדם שיכול להחנק ולהשתעל באמצע הקונצרט.
אפילו כשניגנתי בפסטיבל הפרומס בלונדון והיו 5,000 איש באולם, היה שקט ביותר והקהל נראה נלהב ביותר.
למען האמת... כשהייתי במרוקו... שם מחאו כפיים בין כל פרק לפרק אבל זה בגלל שנראה לי שלא יוצא
להם להחשף למוסיקה קלאסית יותר מדי צוחק

לאחרונה, יצא לי לנגן בתור נגן נוסף בפילהרמונית וככה גם יצא לי לשמוע ולראות מה הולך
מצד הבמה. האמת שכל קונצרט היה דיי רועש מדי לטעמי. היצירה שנוגנה הייתה הרקוויאם של ורדי,
והיא מתחילה בפיאניסיסימו ואני חושב שזה איבד קצת מהאפקט כששמעתי יותר מדי רחשים מהקהל.
לוקח להם המון זמן להבין שהקונצרט התחיל כבר והם יכולים לשבת ולהיות בשקט.
באחד מהקונצרטים בכלל באמצע היצירה שמעתי מישהו צועק בקול מלמעלה: "אני לא רוצה !"
נראה כי הוא צעק על איש אחר או משהו כזה ברוב חוצפתו.
מעבר לזה היו את צלצולי הפלאפונים הרגילים, אבל סה"כ לא היו יותר מדי השתעלויות.

בעניין מחיאות הכפיים בין הפרקים, לא יצא לי לראות כזה דבר בארץ יותר מדי.
בעיקר רק בקונצרטים של אנשים שלא היו בחייהם בקונצרטים של מוסיקה קלאסית ולא מודעים
כל כך שהמחווה לאמן מגיעה רק אחרי שהיצירה המלאה הסתיימה.
לפעמים נתקלתי במחווה מסוג אחר, כשיש ביצוע מדהים ביותר בקונצרט חי והקהל לא יכול
להתאפק ולמחוא כפיים בשמחה. כשזה קורה, זה דבר שכולם מרגישים ויודעים שזה לא היה מתוך
בורות אלא מצורך בלתי נשלט להראות למבצע כי הקהל אוהב אותו.

בסה"כ זה לא כזה נורא בכל אופן.
בארץ לא יצא לי לראות יותר מדי אנשים מוחאים כפיים בין פרקים.
בקונצרטים של הפילהרמונית בכל אופן אף פעם לא ראיתי כזה דבר.

בשנים שניגנתי בפילהרמונית הצעירה אני חושב שזה קרה אולי פעם, פעמיים ואולי לפעמים
המנצח היה נותן התראה לקהל שתנוגן יצירה בעלת מספר פרקים.
והשנה כשניגנתי בתזמורת האקדמיה אני חייב לציין שזה היה תענוג לנגן בקונצרטים מבחינת
הקהל. קהל חם ביותר. לא שמעתי פלאפונים, לא רחשים, לא סוכריות ורק הרבה מחיאות כפיים בסוף הקונצרט.

וכשהייתי בניו-יורק בפברואר, הלכתי לשמוע שני קונצרטים של הפילהרמונית של ניו-יורק.
גם שם יש המון כבוד מצד הקהל לתזמורת. אפילו ראיתי איזה איש אחד שהיה חייב להשתעל,
אז הוא קם בשקט ויצא מהדלת בשביל ללכת להשתעל בחוץ.

shaked_shammah · נשלח: 05/08/2005 ב- 17:03:37 כותרת הודעה:

עובדה מעניינת: בהופעות ג'אז מוחאים כפיים אחרי סולואים.
מעניין איך זה התפתח שבמוסיקה קלאסית, שנראה לי שבהתחלה היתה גם מן מוסיקת רקע אצל המלכים והרוזנים, וגם נדמה לי שהיה מקובל לדבר באופרות, ואפילו להמר וכו', איך התפתח הקטע של שקט מוחלט המקובל כיום, אפילו בלי מחיאות כפים אחרי "סולואים" למיניהם וכו'...

holst · נשלח: 05/08/2005 ב- 17:58:44 כותרת הודעה:

יש מקום אחד שעדיין נהוג למחוא בו כפיים:

בבתי אופרה באירופה נהוג למחוא כפיים אחרי אריות וקטעים מרשימים כאלו ואחרים. אפשר לראות את זה במצו בכל הזדמנות.

טל כץ · נשלח: 05/08/2005 ב- 18:46:37 כותרת הודעה:

שכחתי מעניין האופרות בכלל למען האמת.
העניין של מחיאות הכפיים באופרות גם מקובל בארץ אם אני לא טועה.
כשהייתי באופרה קונצרטנטית בפילהרמונית לפני כמה שנים אני זוכר שמחאו כפיים אחרי האריות.
האופרה הייתה "כרמן" של ביזה.

Julius Ceaser

באופרה זה שונה, מנהג שהחל בהצגתן של האופרות הראשונות.
תפאורה והפריטים החזותיים אחרי כל מערכה או תמונה באופרה כגון, חפצים, וה"אווירה" היו צריכים להתחלף. פרט מהלבוש (שמהווה תפקיד חשוב בעיצוב הדמות, והחלפת הליבוש תפגע בהבנת הדמות). באופרות שונות לעיתים המבצעים היו אלה שעמלו על התפאורה. ובין כל תמונה לתמונה או פרק לפרק כיבד הקהל את המבצעים החרוצים שלא רק שרו ושיחקו אלא גם היו סבלים....

עבדכם הנאמן...
J.C

אורח · נשלח: 08/08/2005 ב- 17:21:43 כותרת הודעה:

hi!

before going to idyllwild, i had the fortune to catch a concert of the LA phil. they did beethoven's violin concerto (gil shaham playing) and the 7th symphonie.
the audiance was a few thousand people, and they (we all) applauded betwen the concertos movements - it as THAT good.

holst · נשלח: 08/08/2005 ב- 17:32:37 כותרת הודעה:

טוב, למה כבר אפשר לצפות מקהל קליפורני... ועוד אתה לקחת בזה חלק!!!

עם כל הכבוד, זה ממש מגוחך. גם כשיש אטאקה מוחאים כפיים, או שרק שורקים שריקות עידוד? לשון

EmmanuelOboe · נשלח: 13/08/2005 ב- 20:18:23 כותרת הודעה:

לא לקחתי את הזמן לקרוא את כל השרשור כי יש לי קונצרט עוד איזה שעה וקצת, אבל רציתי לומר שזה ממש לא משהו שקורה רק בארץ. באמת חשבתי שזה הבורות הישראלית בשיאה, אבל לפני שבועיים, כשהלכנו לקונצרט של הפילהרמונית של לוס אנג'לס, ממש הופתעתי: מחאו כפיים בין כל פרק ופרק! וכשהסתיים הקונצ'רטו לכינור של בטהובן (אופ 61), הקהל מחא כפיים עוד לפני שנגמר האקורד האחרון! אני חשבתי שזה ממש בושה.

זהו. רק שתדעו שזה קורה גם בתזמורות ההכי טובות.

stockhausen · נשלח: 14/08/2005 ב- 00:45:20 כותרת הודעה:

הסיפור שלך מאוד דומה לזה של דניאל. איזו מקריות! צוחק

ומוזר שנאמר כאן שזה לא קורה הרבה בפילהרמונית. מתוך 10 או אולי 15 קונצרטים שלהם ששמעתי, היה מספר לא מבוטל של פעמים בהם מחאו כפיים בין הפרקים.
לדעתי קרה פעמים שהייתי בקונצרט בניצוח זובין מהטה ובמהלך נגינת הקונצ'רטו הקהל מחא כפיים, אז לפני תחילת הסימפוניה זובין פנה לקהל ואמר:
"this symphony has 3 parts".

האמת שזה עדיף שיהיו מחיאות כפיים שיימשכו כמה שניות בין הפרקים, עד שהמוחאים יבינו את טעותם ופנימו, אם בכל מקרה יש הפסקה של דקה בין פרק לפרק שבה הקהל משתעל כולו במרקם פוליפוני סבוך ובדינמיקה חזקה (ברגעים כאלו נדמה שטועים אלו שמתלוננים על מחסור בהדהוד בהיכל התרבות)...