הקונסרבטוריון הוירטואלי

[Julius Ceaser]

אלכסנדר סקריבין, שחי בין השנים: 1872-1915.

אני לא יודע אם זה נכון... מוזיקולוגית אחת סיפרה לי שסקריבין התאבד, אני מאמין לה.
מי ששמע את 9 האיטיודים ואת הפואמה אופוס 32 מספר 1 שלו יכול להבין את עומק הכאב שהיה שרוי בו, ויכול להבין את סיבת ההתאבדות.
סקריבין היה אדם מאמין. אך ביצירות אלה לא הרגשתי אמונה או תקווה כלשהי, אם בטהובן מרמז על כאב ביצירותיו אז כאן בא סקיבין 170 שנה אחרי ומדגיש את הכאב בכל הכלים האפשריים.
ילדותו הייתה קשה, הוריו מתו בעודו ילד רך ולכן נשלח אל דודותיו שגידלו אותו. שם צמח גאון, שנים יעברו עד שיקח את תפקיד האלוהים בידיו. אמרו שזה מעשה שנבע מתוך פחד, וייאוש... וכד'.
אני אומר לכם שה היה מעשה אצילי, אמיץ ולא מטורף כלל וכלל...


אשמח אם תגיבו על מלחים כה נוגה זה...



עבדכם הנאמן,
J.C

[טל כץ]

האמת היא שלא. סקרייבין ממש לא התאבד. הוא גם לא נראה לי התכוון להתאבד.
הוא רצה לכתוב איזו יצירה גרנדיוזית בהשפעת רעיון האופרות של ווגנר שנקרא Gesamtkunstwerk -
שימוש של מוסיקה, תאטרון, ספרות ומחול ובכך ליצור את השילוב האולטימטיבי של האמנויות.
היצירה שסקרייבין עבד עליה נקראה Mysterium שהייתה אמורה לקרות במן חצי מקדש בהודו, עם זמרים, רקדנים ואפקטים של תאורה.
לצערו ולצערינו הוא מת לפני שהספיק לעשות מזה יותר מדי. הוא הספיק לעשות מעט מאוד
ומישהו בשם אלכסנדר נמטין הוציא וסיים סקיצה אחת.
האמת היא, שסקרייבין מת מהתפתחות של זיהום בדם. אינפקציה בשפה שלא טופלה.

בקשר לילדותו. אני לא בטוח אם הייתה כל כך קשה. הוריו אכן נפטרו אך הוא הלך ללמוד פסנתר
במוסקבה בבית ספר טוב אצל מורה שבתלמידיו היה גם סרגיי רחמנינוב באותה העת.
לאחר מכן סקרייבין הפך להיות ילד פלא והופיע ברסיטלים.
בשלב מסויים יכולת הנגינה שלו נפגעה כתוצאה מפגיעה ביד ימין כשהתאמן על 'פנטזיית דון חואן' של ליסט וכתוצאה מכך התחיל את עיסוקיו בהלחנה.
למרות שבסופו של דבר חזר לבמת הקונצרטים, ידו הימנית לא חזרה להיות כפי שהייתה
ולכן זה מסביר למה בכל כך הרבה מיצירותיו הכתיבה ליד שמאל שווה ליד ימין ולפעים אפילו עוברת
את הקושי של לנגן ביד ימין.

היצירות שלו גם לא בהכרח מביעות רק כאב ואובדן.
סקרייבין היה מושפע במיוחד משופן וואגנר. הוא גם הושפע מהפילוסוף הידוע, ניטשה.
יצירותיו מביעות כל מיני דברים, הן מכילות מגוון של טקסטורות וצבעים שונים.
ניתן לעקוב אחר התפתחות ההרמוניה המיוחדת אצלו מהסונטה הראשון עד לאחרונה.

[Julius Ceaser]

תודה על שהארת את עיני... בעיקר....
ואת אותה מוזיקולוגית לא אזכיר לעולם!
עכשיו מעט לגבי הפילוסוף הנודע פרדריך ניטשה( 1844-1900).
פילוסוף ומשורר, בהיותו בן 45 התמוטט בשעת הליכה ברחוב בעיר טורינו ולקה במחלת נפש.
ידידותו עם המוסיקאי הגרמני ריכרד וגנר היתה אמיצה והוא ראה במוסיקה שלו דוגמא לגאוניות וגדולה. אולם לאחר שפיתח את הפילוסופיה שלו, מצא אותה מנוגדת לרוח האנטישמית והלאומנית של וגנר ויחסיהם נותקו.
ניטשה מתח ביקורת על כל המבנה התרבותי של העולם המערבי.
טען כי, התרבות היא מערכת של שקרים מוסכמים המבוססים על דיכוי הדחפים החיתיים שבאדם, וכל מטרתם להשיג שלווה ובטחון. כך נוצרה בחברה האנושית הערכה לאדם בעל התבונה, שאינו נכנע לדחפים הטבעיים, המניעים אותו לדאוג לתועלתו הפרטית בלא התחשבות בזולתו. המוסר- לרבות באהבה, הרחמים והעזרה לזולת- מביא לדיכוי החזקים ומעניק כוח לחלשים. דבר זה הופך את החזקים לבינוניים ולעושי רצונם של החלשים בחברה. הדת לטענתו, מגבשת בתוכה את כל המערכת המדאכאת הזו ונותנת לה הצדקה כאילו באה מכוחות עליוניים.
ניטשה חזה עולם אוטופי, המתאם ליופיו היסודי של האדם: עולם שבו אדם החזק בז למוסר ואינו מתחשב ברע ובטוב, מתנסה בכל ואינו נרתע ממגבלות של כוח ומוסר: אדם המחוקק חוקים לעצמו ומשוחרר מכל כבלי התרבות.

הנה כמה ספרים שכתב: "מעבר לטוב ולרע", "דמדומי האלים".....


ומה אתם חושבים על הרעיונות ה"מטורפים" שלו...?

עבדכם הנאמן,
J.C

[holst]

באמת מאוד חבל שסקריאבין לא סיים את היצירה המדוברת. אני משוכנע שאיתה הוא היה יכול להגיע לתודעה הרחבה של מרבית שומעי המוסיקה, וכך הם גם היו מכירים יצירות אחרות שלו.

יש מלחינים רבים שיצירה אחת "הקפיצה" אותם מדרגה בפופולאריות שלהם.
אחד מהם הוא זה שעל שמו הכינוי שלי.

[Mistyusic]

התרבות המערבית אכן בנויה מרצף של שקרים מוסכמים. מוסכמות חברתיות מיותרות בעייני שטוב היה אם היינו מתנתקים מהם.
אבל אדם העושה כל אשר על רוחו, זו לא אוטופיה!
אתם יכולים לדמיין מה היה קורה כאן אם האוטופיה שלו הייתה מתקיימת? היה הרבה רצח, הרס, הרג, כאב. זו אוטופיה?!

אני חושב שכל דבר נוצר עם מטרה, ואם לנו יש את היכולת לחשוב, ז"א - שאנחנו צריכים להשתמש ביכולת הזו, לפתח את העולם.
וחלק מהכוח שלנו הוא היכולת לרסן את עצמינו ולדחות סיפוקים.
מה שטוב עכשיו זה לא מה שטוב לטווח ארוך.
ואני אתן דוגמא,
אדם שמאוד אוהב שוקולד, אבל הוא חולה סוכרת, לפי ניטשה צריך ללכת לפי הדחפים שלו ולא לרסן את עצמו, לאכול שוקולד בכמויות, כמה שבא לו.
אבל זה באמת טוב לו? אולי בשביל הרגע, אבל לטווח הרחוק - לא!
זה בעייני כבר איזו פירצה בדברים שלו, כי תיאוריה לא יכולה להתקיים אם לא כולה נכונה.
ולכן - יש דברים מסויימים נכונים בדעות שלו, בעייני, אבל כתיאוריה שלמה, אני לא מסכים איתה.

[טל כץ]

הכל תלוי באיך אתה מסתכל על הדברים. אתה יכול לבחור מגוון רחב של סוגי אוטופייה. ישנן הרבה הגדרות לכך, ולכן אוטופייה לא תתקיים לעולם.

[Dombi]

מיסטי.... דווקא זה שהוכחת שיש פירצה בתיאוריה של ניטשה....
זה מוכיח שהיא נכונה.
אני בטוח ששמעת פעם שכדי להוכיח תיאוריות במתמטיקה צריך להצליח להפריך אותם.
כן זה נשמע מוזר... אבל ככה כנראה זה עובד שמה.
לך תבין אותם

[Mistyusic]

מממ... דומבי...
אם יש פירצה בתיאוריה זה אומר שהיא נכונה?
האמת לא שמעתי על זה אף פעם... אבל זה נשמע לי ממש מוזר...
סכום זוויות במשולש תמיד יהיה 180 מעלות, יש בזה פירצה? לא חושב... אבל זה נכון.
אני רוצה לחשוב שמוסיקה ופילוסופיה הם הפכים מהמתמטיקה, כי הם יותר רוחניות ואמיתיות מאשר מתמטיקה יבשה. למרות שאני לא לגמריי חושב ככה.
אני חושב שהכל הוא חלק ממערכת אחת שפועלת בעצם דיי דומה...
בכל אופן, זו פילוסופיה, מותר לכל אחד לחשוב מה שהוא רוצה, זה לגיטימי, ואני לא מסכים עם התיאוריה שלו...
חוץ מזה, קשה לי להאמין שאדם יכול להמציא תיאוריה שכולה נכונה, זה פשוט בלתי אפשרי.
עם השנים, הפילוסופיה בונה עוד שלב ועוד שלב בסולם, אחד בנוי על גבי השני ומגיעים לאמיתוןת מסויימיות, אבל זו לעולם לא תהיה אמת מושלמת בעייני, וזה בסדר.
אמת מושלמת חייבת להיות משהו אלוהי... וזה כבר דיון אחר (:

ד"א - אהבתי איך זה פתאום קצת גלש לפילוסופיה...

[Julius Ceaser]

אני עוסק במתמטיקה כבר 14 שנה ולא שמעתי אף פעם על שכדי להוכיח תאוריה יש להפריך אותה... אך שמעתי את זה:
תאוריה היא הנחה ואם מפריכים הנחה, התאוריה הופכת לדבר שגוי ב"מימד" אחד, אך יכולה להתקיים עדיין ב"מימד" אחר...

דוגמא לכך היא... איך לא, סכום הזויות במשולש....
בגיאומטריה אוקלידית סכום זויות במשולש שווה ל 180 מעלות, אך אם ניקח ונצייר משולש על כדור, סכום הזווית במשולש כבר יהיה יותר מ 180 מעלות. זוהי הגיאומטריה של המרחב העקום שמייסדה היו לובצ'ובסקי ורימן.
(אני לא יודע למה זה קשור... )


קשה לנו בני האדם לוותר על רכושנו, על כספנו, על כל דבר מוחשי בחיינו, קשה אך עדיין אפשרי.
ומה שאותו פילוסוף מבקש מאיתנו זה לוותר על השכלתנו, היכולת ללמוד ולהסיק מסקנות. הרי זה בלתי אפשרי!!!
פילוסוף ומתמטיקאי אחר בשם דקארט אמר "cogito ergo sum" מלטינית: "אני חושב משמע אני קיים".
לא צריך להוסיף...


עבדכם הנאמן,
J.C

[טל כץ]

*POOF* (נעלמתי )