הקונסרבטוריון הוירטואלי

[Mistyusic]

אז הרבה זמן אני תוהה מה הגבול של המוסיקה ולאן היא תתפתח והחלטתי להתנסות קצת בדברים מוזרים.
אז הנה אחד הדברים הכי קיצוניים שעשיתי עד עכשיו, קוראים לזה "המהפכן של המאה ה22", הוא קטע ששיך לזרם המודרני, והשתמשתי בו באלקטרוניקה.

עד שיאשרו באמת "במה" העלתי לשרת אחר...
_____________________________________

http://rapidshare.de/files/4460424/Final_ShprechZang.mp3.html

המהפכן של המאה העשרים ושתיים
שובר כוס ומקליט
מלחין דגול.

אנחנו כה מתקדמים, כה מתקדמים
שהמוסיקה שלנו נשמעת כמו דיבור
קוראים לזה שפראך-זאנג
אינטלקטואלי.

הכל התפתח מדיבור.

ועכשיו, קוראים לעצמנו מודרנים
ובעצם הולכים אחורה.

[holst]

אתה בטוח שאתה לא מתכוון לשפראכגזנג? בכל מקרה זה אמור להיכתב עם S.

אחד הדברים המנחים רבים מן המוסיקאים המודרניים הם התרחקות מן האלגנטיות הקלאסית, והתחברות לדברים הפרמיטיביים והפשטניים.

אם תחשוב על זה, המוסיקה הקלאסית של המאה ה-18 היא הכי מזויפת שיש.
היידן מתאר "עפרוני" בעזרת רביעית מיתרים, באופן שהוא מאוד רחוק מן המציאות בכל הנוגע לציפורים. יש שם חיקויים קלים של חלק מן המחוות הציפוריות.
לעומת זאת מלחין בן ימינו ישתמש בכל מיני אמצעים מגוונים, צ'יפים, אלקטרודות וכו' על מנת ליצור חיקוי כמעט מושלם של ציפור ע"י אמצעים שיוצרים צלילים וקולות.
ובכל מקרה אני חושב שהאמנות האמיתית כאן היא של היידן.

החיים עצמם רחוקים שנות אור מן הדרך שבה מוצארט כותב מוסיקה. הם לא נקיים כל כך, לא אלגנטיים ביותר, יש בהם כאב וצער. אפילו אריה מינורית קורעת לב של מוצארט לא מתקרבת לתיאור החיים כמו שמלחינים בני ימינו יכולים לתאר אותם.
לפיכך יש כאן זיוף, התרחקות מהמציאות. הרומנטיים התקרבו למציאות מעט יותר, והמודרניסטים תיארו אותה בצורה שהיא כביכול הקרובה ביותר למציאות. ובכל זאת הדרך להעביר אותה היא לאו דווקא לחקות אותה באופן מדוקדק וקפדני.

כך ש:
המוסיקה חוזרת אחורה באמת, לדרך שבה הדברים באמת נראו ללא המוסיקה, או תיאור של דברים מאוד אלמנטריים בעזרת המוסיקה. המוסיקה של המאה ה-18 היא בעצם תיאור מושכל ואינטלקטואלי יותר, ובעצם אומנותי יותר, מכמה בחינות.
ולכל תקופה וזרם שמור מקום בליבי... מקווה שהבנתם את הקשקשת.

[shaked_shammah]

מדבריך יוצא כאילו אתה טוען שבמוסיקה של המאה ה 20 אין שום מרכיב אומנותי, כפי שיש אצל היידן, אלא רק תיאור פרימיטיבי של הטבע. ולא ממש כך, כי גם במוסיקה המודרנית ישנם מרכיבים אומנותיים לגמרי.

[holst]

לא דיברתי על מלחיני המאה ה-20, וגם לא אמרתי שאין מרכיב אומנותי.

כאשר מוסיקאי בא לתאר נושא, והוא מתאר זאת פשוטו כמשמעו, אז אני רואה בזה חסר אומנותי מסוים. וזה מאפיין מעט מאוד מלחינים אוואנגרדיים... קראמב לדוגמא.
השורה התחתונה של דברי היא, שבתקופות המוקדמות חלק ממקור האומנות הוא עיוות של המציאות, בעוד שהאומנות בבימינו היא הצגת המציאות באופן מדויק. בתקופות מוקדמות השתמשו בכלים המוגבלים לתאר דברים שהם התעלות אל מעבר למציאות, ובימינו יש מוסיקאים שמשתמשים באמצעים מכניים מדוייקים ומתוחכמים על מנת לתאר את המצוי ואת הפרמיטיבי.

זה שאני מעדיף את הגישה של האומנות המוקדמת זה בגלל שאני מכיר אותה טוב יותר ומתחבר אליה יותר.

[Mistyusic]

Zה היה סתם שעשוע....
יותר תהיה פילוסופית בראש שלי שהחלטתי להקליט.

[Mistyusic]

קראתי שוב את תחילת הדיון שנעלם כאן, וחשבתי על העניין הזה מאספקט קצת שונה.

האומנות המודרנית לא תמיד מספקת את התמונה כפי שהיא באמת, ננסה לקחת למשל את תחום הציור (אני חושב שהתפתחות בתחום הציור זהה להתפתחות בתחום המוסיקה כי האומנות הולכת ביחד)
אם בעבר ציירו תמונות הרמוניות ושלוות כמו שהיה במוסיקה, בתקופה מאוחרת יותר כבר התחילו לצייר את המציאות כפי שהיא, גם אנשים עם פגמים וגם נוף תשייתי שלא בהכרח פסטורלי.
אך ככל שזה מתקדם - יוצרים מודרנים מנסים להעביר את התחושות שלהם דרך עיוות של המציאות, ז"א - יצירת משהו סוריאליסטי שמביע את האמת שלהם והוא לא בהכרח העתק של המציאות.

תסתכל על הציורים של פיקאסו למשל, הוא לא מתאר את המציאות כפי שהיא אלא מתאר את המחשבות שלו והתחושות שלו בצורה כביכול "מציאותית" עבורו, אבל היא הכי רחוקה ממה שיכול להיות בכלל קיים בטבע.

כך גם במוסיקה, מלחינים מתרחקים לפעמים מהפשטות הטבעית, מהתמונות הברורות ומנסים להעביר את האמת שלהם והתחושות בצורה שמעוותת את המציאות