הקונסרבטוריון הוירטואלי

[T 4 2]

בעקבות שיחה שהיתה לי לא מזמן עם אחת החברות הכי טובות שלי, חשבתי אולי אני צריכה לשמוע מה אתם חושבים על כל העניין של השילוב בין - סמים למוסיקה.

לא אומר עכשיו את דעתי בנושא, למרות שהיא מאוד מגובשת.

אך היתי רוצה לדעת את דעתכם בעיניין...
האם לאדם העוסק באומנות יש לגיטימציה כלשהי להשתמש בסמים, ולו לפעם אחת?

[Dombi]

אני לא רואה מוזיקאים בתור אנשים שונים כל כך שאותם אפשר להבין למה הם משתמשים בסמים.
אנחנו אנשים כמו כולם,
ומי שמשתמש בזה כנראה מצבו יילך וידרדר ויסיים כדוגמאות צ'רלי פרקר ואלביס.
אז לא... מבחינתי הסם לא יעזור לך להיפך... הוא יהרוס לך את החיים.

מי שראה פעם את הסרט בלוז בפריז,
עם ניומן ופואטייה בצעירותם שמגלמים נגני ג'ז מוצלחים,
הסרט דן גם בבעיה הזאת שמרמז על ההידרדרות הגדולה שיש לנגנים שצורכים סמים.

נכון... זה מעניין לדעת ולהתנסות בהכל,
אבל יש להתנסות ויש להתנסות.
"ונשמרתם לנפשותיכם מאוד"... כל מילה נוספת מיותרת.

[shaked_shammah]

אני מסכים שאין הבדל בין מוסיקאים לאחרים.
אבל נגיד בעניין שהוא לא בדיוק קשור, סיגריות. אני ממש ממעט בזה בגלל שאני לא רוצה להפוך את הנגינה שלי בחליל לבעיתית. יש אנשים שתחום העיסוק שלהם לא יושפע אם יעשו זאת. וחוץ מזה: נדפקנו, הנשיפיסטים. אנחנו צריכים ידיים וריאות תקינות...אבל ברנשטיין הפסנתרן יכל לעשן בשרשרת....

[Dombi]

המממממ יש כמה יוצאי מהכלל
גרש גלר אם אתה מכיר אותו, נגן ומורה לסקסופון באקדמיה,
הוא גם מעשן כבד במיוחד. והוא מנגן עם ריאות בריאות לחלוטין.
התופעה לא מובנת לי במיוחד אבל הבחור אשכרה קיים.

טוב כמובן שסיגריות זה סמים, כמו קפאין...
אבל ההשפעה שלהם על המוח הרבה יותר קטנה מאשר סמים שנזכרו בכותרת.
חוץ מזה... אני לא מבין איך אנשים יכולים לבזבז כזסף כדי להרוס לעצם את הבריאות.
ממש פרדוקס.

[well-tempered]

היה לי חבר בצבא שרצה להיות נגן ג'אז, וזה באמת מאוד הטריד אותו, שכל הנגנים הגדולים של הג'אז השתמשו בסמים.
דווקא במוזיקה הקלאסית זה לא נפוץ (למיטב ידיעתי). דוגמא מענינת היא גלן גולד. שאמנם לא השתמש בסמים שהזכרתם, אך היה מכור לתרופות מרשם. בסרט "32 סרטים קצרים על גלן גולד" ידידה שלו אמרה שהיא נדהמה לראות כמה תרופות היו לו והיא שאלה אותו:"אתה לא באמת לוקח את כל זה?" וגלן ענה:"ובכן, לא את כולן ביחד...". עוד היא אמרה שלא היה ניתן להבחין בכך שהוא תחת השפעת סמים כלל ושאת החלק הזה בו היא לא הבינה לחלוטין.

לגוף העניין, אני לא רואה סיבה להבדיל בין אמנים שמשתמשים בסמים לבין אנשים רגילים, כולנו מכורים לדברים מסוימים ברמה מסוימת, וזה עוזר לנו לפעול. נגיד, סוכר, עוזר לנו להתקיים, קפאין, עוזר לנו לשמור על עירנות ולהמריץ את מחזור הדם, אז המקסימום שאפשר להגיד על אמנים הוא שסמים עוזרים להם לפעול בצורה אמנותית ומשוחררת. כמו כל דבר בעולם, יש לזה מחיר. גם לשמירה מוחלטת על הבריאות יש מחיר. השאלה היא מה חשוב לך יותר; הבריאות או להוציא את המקסימום מהחיים שלך.

[Mico]

או קיי, דבר ראשון גם אני רציתי לשאול: איך זה בדיוק אפשרי לעשן ולנגן על כלי נשיפה בבת אחת? אני באמת רואה את העובדה שגרש ותלמידיו מעשנים, ואני בטוחה שלא רק גרש, בתור פרדוקס מאוד גדול. כאילו - הריאות צריכות להיות בריאות ותקינות כל הזמן (WELL DUH), והקטע של העישון דופק אותן (בלשון המעטה)....

זה דבר אחד, עכשיו על סמים: כל האקסטזה וההיי שמקבלים מהסים ותוך כדי מתחילים ליצור ומה שנוצר זה "כל כך מגניב" - קחו בחשבון שהדרך להגיע למצב הזה היא מלאכותית! לא מגיעים לזה תוך כדי התעלות רוחנית כלשהי ו/או מדיטציה, אלא באמצעות סמים, שבסופו של דבר דופקים לך את הבריאות והחיים ומה לא. אמנם כולנו אנשים, אבל לזייף משהו חי כמו אמנות ומסיקה שהיא חלק מאמנות - זה דבר רע.

מה שעוד יש לי לומר בקשר לסמים, זה שקראתי פעם כתבה באנגלית על תרופה (סם) שקוראים לו פרופרנולול. התרופה הזאת היא בעצם כמו תרופות ללב, להרגעת קצב הלב וכל מיני דברים כאלה.
איזו מורה לחליל לקחה תרופה זו לעצמה וגם נתנה לתלמידיה. בשביל מה? בשביל להתגבר על פחד במה עצום שלא יכלה לשלוט עליו בשום אופן.
כתוצאה מלקיחת התרופה הזאת האנשים שלקחו תרופה זו סיפרו שהם הרגישו שינוי עצום לטובה (שוב, זה הצד שלהם על העניין, תכף אגיד שוב מה אני חושבת, אלא אם כן כבר ניחשתם), הרגישו מאוד נינוחים ורגועים עם עצמם, אמרו שלא רעדו להם הידיים וכל דבר אחר שיכול לרעוד בזמן בחינה/קונצרט. אגב, בכתבה צויין שיש די הרבה נגנים אסייתים שמשתמשים בתרופות מסוג הנ"ל.

כשגילו על מעוללותיה של המורה הזו - מן הסתם פיטרו אותה.

מה שאני חושבת (כאשר אני חייבת להודות גם לי יש פחד במה לא קטן), זה שוב מה שנאמר לפני כן: דרך מלאכותית שמזייפת והורסת בצורה כזאת את האמנות שבה אנו מתעסקים. הסם הנ"ל הוא בעצם מדכא באיזשהו אופן את מערכת החושים, מה שמגביל מאוד את הרגש, מה שבסופו של דבר מגביל את האינטונציה המוסיקלית, כך במקום המקסימום שאמורים להוציא על הבמה תוך כדי הנגינה, מצטמצם בחצי ואולי אף יותר, תלוי בכמה מרבים להשתמש בתרופות מסוג זה.

בסופו של דבר אני רוצה הלהגיד שאפילו אם כולנו אנשים ובני אנוש, זה עדיין לא מצדיק סמים בשום אופן, כאשר נוצרת אשליה שבאמצעותם יכולים להגיע לדברים "מגניבים" במוסיקה, כאשר בעצם זוהי דרך מזוייפת, מלאכותית ובסופו של דבר הרסנית.

[Amiel Gal]

[Mico]

אז זהו, שהכוונה הייתה שרצוי שאנשים יגיעו למצב הזה באמצעות מדיטציה ולא באמצעות סמים.

[well-tempered]

אז את רוצה לומר שהאמנות של מי שלוקח סמים או תרופות מזוייפת?
צ'ארלי פארקר, ביל אוונס, מיילס דייויס, גלן גולד, הביטלס, ג'ימי הנדריקס?

ואני ממש לא מבין למה אם מישהו לוקח תרופות כדי שהוא לא ישקשק על הבמה, זה פוגע באמנות שלו אולי הוא פוגע בבריאות לצורך האמנות, אולי הוא מתמודד עם משוכה אחת פחות משאר המוזיקאים, אבל למה שזה יפגום באמנות שלו? זה לא ספורט הישגי, והדרך בכלל לא חשובה.
ואני בכלל לא מבין את מה שאמרת. אולי גם לשתות קפה זה "קיצור דרך". זה לא בריא וממכר וממריץ ולא טבעי וכו' ואם לא היית שותה את זה לא היית מצליחה להתעורר בבוקר ולהתאמן.

העניין הוא שהכל כלים להשגת מטרה. במקרה של סמים ואלכוהול אין ויכוח שזה הרסני וממכר. אבל למה את חושבת שזה גורם לאמנות להיות מזוייפת? זיוף זה משהו לא אמיתי, ומי שמשתמש בסם כדי לשחרר את עצמו, עושה בדיוק את ההיפך, הוא מוריד את המחסומים כדי להוציא את מה שיש בו באמת. (לא שיש לי ניסיון בתחום, אבל זה מה שקורה עם אלכוהול... ואני מניח שההבדל הוא רק בעוצמה)

[Dombi]

לדעתי זה שטות להגיד שבשיכרות מתגלה האדם האמיתי.
זה לא האדם האמיתי, אלא זה הצד המכוער שיוצא ממנו.
אותו צד מכוער שנמצא אצל כולם אבל יש שמרסנים אותו יותר טוב ויש שלא.

זה בדיוק העניין, כל המחסומים נפתחים.
ואפילו הדברים שהוא לא היה מעלה בדעתו לעשות הוא עושה בכלז את.
זה שאנשים שיכורים יכולים להתחיל להיות אלימים פתאום, זה לא אומר שהם באמת אנשים אלימים.

[Amiel Gal]

[Ylock]

לא יודע, במצבי הרגיש אני נהיה חולה מחצי כוס בירה, ככה שלא יצא לי להשתכר ולבדוק את העניין אני מבין את שני הצדדים (מצד אחד "הצד המכוער" ומצד שני "הבן אדם האמיתי") מה שכן רציתי להגיד, הוא שתרופות בהרבה מהמקרים לא עוזרות בכלל. לדוגמה (זה טיפה יוצא מהנושא אולי, אבל בכל זאת) אני משתדל עד כמה שאני יכול לא לקחת אקמול אף פעם... כי מה שאני עושה זה בעצם לדחות את הכאב, ואח"כ הוא פשוט יהיה יותר גרוע. אותו דבר עם תרופה "נגד פחד במה" או מה שדובר פה. ומה קורה אם שכחתי לקחת את התרופה?! עדיף לא לסמוך על דבר כזה.

[Mico]

זה יכול להיות בלי מחסומים, אולי רק לזמן מה. כן, ברור שיש ממריצים כמו קפה, ואלכוהול זה גם סם, ואם יש אנשים שרוצים לשתות קפה בבוקר כדי להתעורר, אז סבבה. עדיין זה לא מצדיק את הסמים ואת התרופות.

אתם חייבים להסכים איתי שלנגן עם מערכת חושים שמורגעת בכוח, זה לא הדבר הטוב לעשות, שלא נדבר על זה שאם אין לך בעיות עם הלב, אז למה בכלל לגעת בתרופה הזאת. כמו שאמרתי: אם זה מגביל את מערכת החושים, זה מגביל את ההופעה שלך, האינטונציה המוסיקלית ואותך, וזה חבל. זה יוצר אשליה של שחרור, אולי זה באמת משחרר לזמן מסוים, אבל בסופו של דבר זה מגביל והורס - לטווח הארוך. תמיד יש לקחת בחשבון דווקא את הטווח הזה. אולי באמת יש אנשים שזה דווקא עוזר או יותר נכון עזר להם, ובסופו של דבר הם נדפקו מה"עזרה" הזאת. יש גם לקחת בחשבון שיש הבדל בין קפה לתרופות הרגעה כאלה למיניהן. רק בגלל שכול החומרים האלה משתייכים לקטגוריית "סמים", זה לא אומר שאין הבדל ביניהם.

עוד בקשר לסמים: רק בגלל שכל מיני מוסיקאים מוכשרים, כמו הנדריקס, פארקר, קולטריין וכד' לקחו סמים, לא אומר שאני לא מחשיבה אותם למוסיקאים אמיתיים. יכול להיות שלא הסברתי את עצמי קודם בצורה נכונה יותר. הדרך שבאמצעותה הם הגיעו למצב ההוא היא מה שמטריד. הם נדפקו בסופו של דבר: מתו מוקדם ולקראת מותם לא יכלו אפילו לנגן (כמו הנדריקס). מי צריך את זה? במקום לחשוב על יצירה חדשה, להיות כל הזמן עסוק בלמצוא מנה. האמנות פשוט מתפוגגת בעצמה.

זוהי לא דרך טבעית, אולי בגלל שהיא מהירה.... אני בטוחה שבדרך טבעית זה הרמות של האקסטזה הן הרבה יותר גבוהות.

עדיף דרך יותר ארוכה והרבה יותר בטוחה.

אני מקווה שאף אחד לא יעשה פה השוואה לויאגרה...

[ניצן_גפן]

אנשים שפויים שבאמת רוצים לעשות מוסיקה ורוצים להנות ממנה בחיים שלהם ולהנות מהחיים עצמם, לא יקחו סמים, אלא ם כן הם עדיין נוער וכו'...או שהם מושפעים[סליחה על הבוטות, אבל זה עניינים של חיים ומוות, פשוט ככה...תלכו למקום הזה של הנגמלים מסמים ואז לא תחשבו על זה בחיים ... אני לא מבינה, יש לכולם הוכחות מול העיניים איך זה דופק לבן אדם את החיים- ממש כמו שלוקחים דף נייר ו"מקבצ'צ'ים" אותו....חבל]

עכשיו בנוגע לרעיון הכללי של תרופות למינהם וסמים כדי לברוח מבעיות כמו פחד במה או כדי לנגן יותר בהתלהבות או מה שזה לא יהיה, זאת בריחה מהתמודדות מול אתגר שלך... מי שיש לו בעיה והוא מחפש דרך מלאכותית כדי לפתור אותה -מה אני אגיד לכם, הוא לוזר..

[Mico]

[Amiel Gal]

טוב, אז בואו ונציג את זה ככה( נתקיל אתכם פה), אז אמרנו שסמים למיניהם מוציאים את החתול השחור מהשק, עד לפה יש, נכון?
ואמרנו( מיקו) שאת לא מחשיבה את הנדריקס ועוד מיני אחרים למוסיקאים( סבבה, גם אני לא כזה מת על הנדריקס, למען האמת שמעתי אולי קטע או שניים שלו וגם זה בהשפעת חבר שמאוד רצה לשמוע אותו), אז מה נגיד על רחמנינוב?
הוא מוסיקאי, ופה אין אפס, פה את לא יכולה לומר משהו על רחמנינוב( נו מה, זה רחמנינוב), אז את רוצה לומר לי שהוא לא נגע בשום דבר( וודקה לדוגמא ) כשהיה ברוסיה או אפילו כשהגיע לארה"ב?
סמים זה דבר לא בריא, על זה אין אפס, אבל זה לא אומר שהסמים יוציאו זיוף מהבן אדם שלוקח אותם, זה רק ייקח אותו למחוזות אחרים ולגמרי רחוקים ממה שנקרא "הנורמל" אז...
רחמנינוב, זיוף או גאוניות מטורפת?( כי המוסיקה שלו היא מעבר לגאוניות).


עמיאל.

[Ylock]

רחמנינוב?? רגע, עם כל הכבוד לסרגיי, היה מוסיקאי רוסי שהושפע מהטיפה המרה הרבה יותר - מודסט מוסורסקי (או איך שלא אומרים/כותבים את זה). חלק מהמוסיקה שלו נכתבה בהשפעת השתייה האובססיבית שלו וככה יש לנו יצירות מופת כמו תמונות בתערוכה וכל מיני מחזורי שירים פשוט נפלאים! אהה, אבל בסופו של דבר הוא נפטר בגיל 42, בעיקר כתוצאה מאותה שתיית יתר. אז רגע, מה היה קורה אילו ( איזה משפט מעצבן) הווא לא היה משתכר ומתמכר? אולי הוא לא היה כותב מוסיקה כזאת טובה, אבל גם אולי הוא היה חי עוד זמן ומלחין עוד יצירות מופת?! הדיון בשאלה הוא די אידיוטי (בכל מקרה הוא כבר נהיה פילוסופי יותר מידי...). אבל אם כל החומר והידע הרפואי שאנו יודעים היום - למה צריך להשמר מ"לשתות", למה להמנע מסמים, למה לא מעשן - ני חושב שצריך להמנע מזה כמה שאפשר ואפשר להיות מוסיקאים מאוד מוצלחים בלי כל הזבל הזה.

בקיצור, אני עם הבנות.. .(!!Go Mico!! Go Nizan)

[Mico]

[quote="Mico"]

רק בגלל שכל מיני מוסיקאים מוכשרים, כמו הנדריקס, פארקר, קולטריין וכד' לקחו סמים, לא אומר שאני לא מחשיבה אותם למוסיקאים אמיתיים.
:l:[/quote

לפי הציטוט הנ"ל אני כן מחשיבה אותם למוסיקאים עדיין.

בקשר לשתייה של רחמנינוב (במידה והייתה כזו), אי לא חושבת שהוא שתה כדי לכתוב יותר טוב. בדר"כ אנשים שותים למטרות אחרות, לפחות כל מיני שאני מכירה.
אחרי הכל - גאוניות היא משהו שהוא מתת אל, ולא מתת אלכוהול ו/או סמים... רחמנינוב נולד גאון, וברור שהוא לא שתה כשהיה תינוק הגאונות, מן הסתם, באה קודם.

אפרופו מלחינים ששתו: מוסורגסקי שתה המון, ובשביל שימשיך להלחין, אנשים היו צריכים להוציא אותו משלוליות (לשם הוא הגיע אחרי שתייה...), כדי שלא יטבע שם ולא ייחנק מהמים של השלולית. פה מן הסתם הוא שתה לא כדי להלחין....

מיכלאנג'לי, לצערנו, גם הוא שתה.... כן, הוא היה גאון, אך אילולא השתייה, היה מספיק הרבה יותר. היו תקופות שהוא ממש לא יצא מהשכרון, ולפיכך לא ניגן בקונצרטים... באסה....

[shaked_shammah]

גם סיבליוס שתה שנים ארוכות...והוא מת באיזה גיל 90+...
אז השתיה לא קיצרה את ימיו...ואולי בלעדיה חלק מיצירותיו לא היו נכתבות! אין מה לומר, לפעמים שכרות ומסטול קל הם נותני השראה...

[Amiel Gal]

אז מיקו, יצרת פה פרדוקס, כלומר, אם הוא שתה( לא משנה מאיזה סיבות) השתייה שלו שיחררה את מה שהיה בפנים, כלומר, היא שיחררה עוד יותר את הגאוניות שלו ולא יצרה זיוף.
מכאן נובע שכל הסמים למיניהם לא יוצרים גאונים אלא מוציאים את מה שיש בפנים- ופה הדגש- חבל, פשוט חבל שהעולם לא רואה את זה ככה.
אנשים נזרקים לסמים כי חושבים שיהיה להם יותר טוב, מה שעוד יותר מסוכן בזה זה האשליה שהכל בסדר- דבר שמתנפץ כשחוזרים למציאות עצמה.
ואם כבר אמנים אז כנ"ל אמן נוסף שמאוד מוערך אצלי( אמנם לא בתחום המוסיקה אבל עדיין) זה סלבדור דאלי.
הידעתם שהוא היה נשאר ער במשך 3 לילות רצוף, היה שותה ומיד לאחר שינה מסיבית היה מצייר את הציורים שלו?


עמיאל.

[Dombi]

חבר'ה אתם יכולים להביא את כל הדוגמאות שבעולם על מי שתרצו,
זה לא ישנה את העובדה הזאת:

סמים יהרגו אותך!!
זה לא משנה מאיזו סיבה אתה לוקח את זה, בין אם זה כי אתה רוצה להלחין משהו מטורף,
או בין אם זה כי אתה רוצה לשכוח מהצרות שלך,
מוסיקאי שיתחיל להשתמש בסמים מובטחים לו חיים קצרים עלי כדוה"א שלנו,
ואם עד אז הוא יצליח להתפרסם,
כולנו נזכור אותו בתור מסומם כבד ואלכוהוליסט חסר תקנה. (ע"ע השרשורים האחרונים)

אז עם כל הכבוד למחוזות הנפלאים ולהתעופפויות הפתאומיות ברחבי הרקיע,
אם בא לך להמשיך לחיות ולהמשיך ליצור מוזיקה, מוטב להתרחק מהחומרים הללו.
האם זה באמת היה שווה לקחת את החומרים האלה, לסכן את עצמך....
רק בכדי לכתוב/לצייר/להלחין יצירה עלובה ולנטוש מתנה שלא תקבל פעמיים?

באמת שזה מתחיל להישמע כאילו אתם מעודדים מוזיקאים לצרוך אלכוהול או סמים.
מוזיקה אומנם חשובה, אבל היא לא יותר חשובה מלדאוג לעצמך.

[Amiel Gal]

[well-tempered]

א.לא ראיתי כאן אף אחד שמעודד לצרוך סמים

ב.ממה שאמרת, גדיאל, משתמע כאילו אנשים גאונים הם אלוהים או סופרמנים ומפני שהם לקחו סמים אז גם לי כדאי. כל בר דעת יודע שלא החלק הראשון ולא החלק האחרון של המשפט נכון. היו הרבה מאוד גאונים אומללים, עם או בלי סמים. ונכון שהיו להם פרצי השראה וכשאנחנו מקשיבים למוזיקה שלהם אנחנו בעננים וחושבים שאם היינו גאונים כמוהם בטח היינו מאושרים. אבל המציאות היא אחרת לגמרי. היו להם הרבה בעיות, כמו לכל אחד או אולי יותר. ויש הרבה דברים הרסניים באישיות שלהם. מי שחושב שצריך ללמוד מבטהובן להיות חרא של בנאדם ולהתנשא על אחרים, או ללמוד ממוצרט להיות ילדותי ואגוצנטרי...הרי ברור שזה אבסורד, אבל לא תגיד שבגלל התכונות האלו האמנות שלהם פגומה, וגם ברור שהתכונות האלו משתקפות במוזיקה שלהם וייתכן מאוד שאם הם היו "נורמלים" אז האמנות שלהם גם היתה נורמלית (ולא הרבה מעל לנורמלית, כפי שהיא). מה שאני אומר הוא שרק מפני שאיזה גאון הוא קצת דפוק לא אומר שגם אתה צריך להיות דפוק. למרות שייתכן מאוד שאם הוא לא היה דפוק הוא לא היה גאון.

מובן?

[Dombi]

לא ממש לא...
לא הבנתי איך הגעת למסקנה שזה מה שהתכוונתי לומר.
קח את הדברים כפשוטם ואל תנסה להוציא כלל ופרט ובניין אב ממה שכתבתי,
הכל פשוטו כמשמעו.
מי שצורך סמים, סופו לדיראון עולם, ולא משנה מה הסיבה.
בסופו של דבר האנשים זוכרים אך ורק את התוצאה. ואז... איך הוא ימשיך לכתוב מוזיקה?

[punto]

חשוב לציין כאן כי חומרים ממכרים/ מכהיי חושים/ משפרי ביצועים/ משכיי כאבים לא מוגבלים אך ורק ל"ז'אנר" החומרים הכימיים. הגזע האנושי חיפש מאז ומתמיד "שיטות" להרחבת התודעה. בין אם זה בחיפוש אחרי שיקויי קסם למיניהם ובין אם זה בחיפוש אחרי נגיעה באלוהי- השמימי. הרי בסופו של עניין האם אין זה נסיון לגעת באל?

אם כן, כמו שכבר צוין כאן, האין זה ליגיטימי לנו האמנים, המנסים להגיע לשלמות- לגעת בשמימי, להשתמש בחומרים הללו כאמצעי עזר, כטכינקה נוספת במסע החיפוש שלנו אחר השלמות?
האין זה הוא עוד מקור השראה? ממש כשם שבאך מצא השראה בישו הנוצרי, בטהובן בטבע ודבוז'ק בפולקלור של עמו. כלומר, ליגיטימי באותה מידה?
ואם כן אז האין גם דת היא סוג של סם? "אופיום להמונים"?

התשובה , וכאן אני חווה את דעתי האישית, לכל השאלות היא לא. הבעיה בחומרים הכימיים, בניגוד לשאר הדברים שציינתי, היא שהם ממכרים. וכאן ישנה פגיעה במה שהוא לפי דעתי אחד הדברים הנפלאים ביותר בקיומינו האנושי הטראגי וזו זכות הבחירה. הזכות להבדיל בין טוב לרע.


וסמים- הם רוע. הם למעשה מכירה של נפשינו, זכות בכירתינו לשטן.

[אורח]

And what if I don't believe in God and Satan and Good and Evil ?

[T 4 2]

יערה הזו...

טוב, למעשה, הדיעה שלי כאן לא תיהיה שונה כל כך מרוב הדיעות.
ואני אוחזת בעמדת הנגד, מסיבת "קדושת החיים".

קדושת החיים...מושג שנקבע בתקופת השואה, כל כך מתקשר לנושא הזה.
לדעתי, אדם שמשתמש בסמים לא הפנים באמת את אותו מונח.
ואני לא חושבת שיש טעם להרחיב בדיבור.

מעבר לכך, זה פשוט דפוק בעיני שאנשים צריכים לפטם את עצמם בכימיקליים כדי להרגיש עילוי, שכן יש בזה מין הזיוף.
עילוי אמיתי יהיה רק אם האדם יגיע לזה בזכות עצמו, ולא בעזרת חומרים.
מבחינה מדעית, הסמים הם לאו דוקא מראים לאדם את תת המודע שלו או את "הנפש", אלא הם גורמים לו להזות. לדמיין דברים שלא קיימים, ולחשוב שזה אמיתי.
כלומר: החומר הוא זה ששולט בגוף, ולא הגוף הוא ששולט בתהליכים הכימיים המתרחשים במוח.

כל גדולתם של המוסיקאים, היא תלויה ישירות בפרי הדמיון שלהם.
אך אם הדמיון הזה קיים בזכות משהו כימי, משהו לא טבעי - זה כבר לא הדמיון של המלחין, אלא - הצגה של בובת מריונטה, שאת חוטיה מחזיק הסם.

ופונטו...לא היתי מכניסה כאן כל כך את הרעיון של "זכות הבחירה"...יש לי בעיה סמנתית עם זה, אבל זה כבר לדיון אחר.