הקונסרבטוריון הוירטואלי

[Mico]

אני מכירה אנשים שהמורה שלהם אוסר להם לטעות יותר מ-3 פעמים בשיעור, אין לי מושג מה קורה שם כאשר חלילה הם טועים בפעם הרביעית. דהיינו הולך שם משטר קשוח.

מן הסתם ברור שרצוי לטעות כמה שיותר פחות, אבל כאשר מגיעים לפעם השלישית, יש חשש ללחץ שעלול, מן הסתם, ממש לדפוק את הכל.

עכשיו, האם אתם מעדיפים משטר של "לא יותר משלוש פעמים", אף על פי הסיכוי שזה מלחיץ, או שאתם מעדיפים משטר ליברלי יותר, או במילים אחרות - באיזה "משטר" אתם מעדיפים לעבוד, או שזה לא משנה לכם כל כך?

[מדהימאיה]

אצלי בדיוק ההפך. אבל לא רק בשיעור אלא כשיטת אימון.
לפחות 3 פעמים נכון, ברגע שמצליחים.

לטעמי שיטה "טרוריסטית" יוצרת יותר בעיות ממה שהיא פותרת.

[מור]

אוי זה נשמע מוכר... בכל מקרה, מי שמכיר אותי יודע שאני ממש לא מסתדרת עם השיטה המלחיצה הזאת היא גורמת לי להכנס להיסטריה אבל לא גורמת לי לעבוד יותר מידי כי אני פשוט לא נהנת מהנגינה.. ואכן- מהניסיון שלי השיטה ה"טרוריסטית" בהחלט יוצרת יותר בעיות..
אגב, אני גם לא חושבת שהשיטה הזאת גורמת לטעות פחות היא סתם מוסיפה המון המון לחץ ונראה לי שאנחנו באים לשיעורים כדי ללמוד ואחרי הכל מטעויות לומדים(?!) (אגב טל- גם השיטה שלך מוכרת לי.. זאת השיטה שפחות או יותר עברתי אליה... ועליי לציין שהיא הרבה יותר מועילה בשבילי..)

[ניצן_גפן]

מה????????
ממתי מלמדים ככה?
מזה אנחנו בימי הקומוניסטים?
זה עושה פעולה הפוכה....
אני אישית לא מסוגלת ללמוד שצורחים עלי ומכריחים אותי לא לטעות ...
משטר דבילי למדי...

[Senior Ding-Dong]

אין כאן שום היגיון. אני לא רואה איפה נכנס כאן תהליך הלמידה.
למרות זאת, אם התלמיד התבקש ללמוד קטע, אז ראוי שאכן יעשה כפי שנתבקש על ידי המורה שלו. ואם אמנם למד התלמיד את הקטע כמו שצריך אז הגיוני שיופיעו אצלו מעט טעויות נגינה.

[Dombi]

נשמע לי ממש סבל לא נורמלי ללמוד עם מורים כאלה.... אלכס זכריה הוא כזה?!

אבל עם כל הכבוד למורים האלה,
אני חושב שהם היו צריכים להעיף את רובינשטיין מכל המדרגות עם הגישה הזאת.
הבן אדם לא עושה פחות מ10 טעויות בהקלטת דיסק אחת שאפשר לשמוע בבירור.
(למי שרוצה אני יכול להשמיע לו הוכחות בנידון...)
אז הוא טועה אז מה? זה לא משנה.... הנגינה שלו מחפה על כל הטעויות.
בן אדם שלא עושה טעויות, הוא מכונה. לא בן אדם.

לעומת זאת מה שאמר מדהימאיה נשמע לי גישה הרבה יותר נכונה,
ניגנת את זה נכון? יאללה עוד כמה פעמים!

[ניצן_גפן]

התכוונת לזכריה פלווין??

[Mico]

ה' ישמור חס וחלילה שזכריה פלווין יהיה כזה!!!! הוא המורה הכי טוב שהיה לי אי פעם, והוא בדיוק האנטיתזה המוחלטת של השיטה הזו!!!!!! למה אתם ישר מתחילים להאשים את המורה שלי?! הוא מורה מדהים!!!!! וגם פסנתרן מדהים לא פחות! המורה הקודמת שלי אהבה מאוד להתעלל באנשים למרות זאת....

המורה שדיברתי עליו הוא מורה אחר באקדמיה, שאת שמו אני לא אגיד כי כאן זה לא המקום לרדת על מורים ספציפיים, אני בטוחה שעידן יסכים איתי עם זה. כך שכדי להבהיר לכם - זה לא המורה שלי!!!!!

והשיטה של 3 טעויות היא בהחלט שיטה סובייטית. ובואו נאמר ככה - אני בהחלט מסכימה עם כל הדברים שנאמרו כאן, מן הסתם. הרגשתי שמשהו לא בסדר עם איך שהשיעור נערך לפני שהתקבלתי לאקדמיה, וכאשר עברתי לזכריה, הבנתי מה לא בסדר. נגינה מולחצת תוך כדי פחד ופניקה והיסטריה שכל הזמן שוררים באווירת השיעור רק מקשים על הכל; אי אפשר להתרכז במוסיקה, אי אפשרות לבטא שום דבר באופן נורמלי, כי הגוף כולו לחץ מהפחד התמיד הזה. יש הרגשה שלא באים ללמוד משהו חדש, אלא מהרגע שנכנסים לחדר של השיעור, מתחילים להתפלל "הלוואי שהשעה ורבע או כמה שזה לא יהיה יעברו בסדר...." במקום לרכוש ידע. המוח נלחץ - כך גם כל הגוף נלחץ. כך הכל נחסם בפנים- הידיים לחוצות, אי אפשר לנגן בכלל. במצב כזה המוסיקה תשמע סתומה ולא מוסיקלית - מי צריך ביצוע כזה בכלל?... בכלל, אפילו אם יש דד ליין מסוים להופעה או בחינה, ככל שיותר רגועים, מספיקים יותר והאיכות היא הרבה יותר גבוהה.

אם כבר בשיטות אנטי אנושיות עסקינן - יש גם מורים ששורטים ומכים את תלמידיהם.... ממש ככה.

אגב - אם כבר מדברים על הבדלים בין מוים בקונסרבטוריון לבין האלה שבאקדמיה, המורים באקדמיה הרבה פחות לחוצים (ולפי כך פחות מלחיצים, הרוב לדעתי לפחות).

[shaked_shammah]

המורה שלי סיפר לי שהמורה שלו בילדות נהג לשים מול פיו נר בוער, כדי לוודא שאוויר יגיע בצורה מושלמת לפיה ,ולא יבוזבז. הוא מספר שאם הנר היה נכבה- אבוי היה לו...

[טל כץ]

זה ההבדל בין מוסיקאי אמיתי שמבין את המהות שלו ואת התרומה שלו לאמנות לעומת מישהו שמתרכז יותר מדי חזק בנסיונות למן מושלמות לא קיימת בנגינה הטכנית של הכלי.

[punto]

אני מאמין שבאומנות, כמו בכל דבר אחר בחיים, אין מקום לקיצוניות.
גישה נוקשה ויבשה עלולה להוביל לשבר. אך עם זאת גם שיטה יותר גמישה וקלילה עלולה גם היא להוביל לאווירת "חפיף" ו"יהיה בסדר". במקרה הזה מענין לפנות למשל העץ.

שני עצים עמדו בשדה בעת סערה. עץ אחד נוקשה ויבש, השני גמיש וקליל. בזמן הסערה, שני העצים נעקרו. הכיצד? העץ הנוקשה נשבר לחצי, בגלל שלא יכל להתאים את עצמו לתנועת רוחות הסערה. העץ הגמיש נעקר ממקומו מפני שהיה חסר שורשים.

אם כן, עלינו למצוא את "שביל הזהב" בין נוקשות לגמישות בכל אשר נעשה. "כי האדם עץ השדה".

[holst]

אחד ממיודענו שלא נזכיר את שמו, סיפר לי סיפור מצחיק:

באחד השיעורים שלו, עם אחד המורים הטובים בארץ לכינור המורה שלו הזהיר אותו: "אם גם בשיעור הבא זה יהיה ככה, אני אדבר עם המנהלת (של הקונסרבטוריון) שתעביר אותך לויולה!!"

[nitznutz5]

לי יש עבר של מורים, עברתי כמה וכמה מורים לחליל בשנים האחרונות .
והגעתי למסקנה הבאה :
הכל תלוי בתלמיד .
יש תלמידים שמסוגלים להתמודד עם הלחץ שהמורה מפעיל ועם הצעקות שלו ..
הדוגמא הכי טובה היא המורה לחליל מהקונס שלנו -אני אישית לא יכולתי להתמודד איתו, העלבות הצעקות ושאר הירקות היו פשוט פוגעים ומעליבים והם רק גרמו לי לא לנגן ולא לרצות בכלל להגיע לשיעורים..
אבל מנגד הוא הוציא קבוצה יפה ומכובדת של חלילנים מעולים ,לפחות 5 שאני מכירה
אז אותו עזבתי , אחריו "בורכתי" רק במורים נחמדים , היו לי 2 מורות ,האחת לא ממש דרשה ממני אבל היתה נחמדה , השנייה דרשה אבל לא לחצה , והמורה הנוכחי שלי היום , אין עליו..
לא לוחץ אבל דורש ומתעקש על דברים שזה משהו שהמורים האחרים לא עשו איתי , מבחינתי הוא המורה המושלם ואני לא רוצה לאכזב אותו אז אני מתאמנת , ועוד איך מתאמנת ..


אז שוב כל אחד ומה שמתאים לו ..