הקונסרבטוריון הוירטואלי

holst · נשלח: 29/04/2004 ב- 21:09:44 כותרת הודעה: דודקפוניה

יש כאן מישהו ששומע מוסיקה א-טונאלית...?
סתם בשביל הסקרנות.

לדעתי ההתפתחות הדודקפונית הייתה נדרשת:
היא נתנה מסגרת חדשה, שבה אפשר היה להשתמש בכלים מוסיקלים שהיו פחות נפוצים במוסיקה שקדמה לה. למשל: תראו בכמה אמצעים מוסיקלים לא-הרמוניים משתמש ווברן בסוויטה הראשונה לפסנתר... זה מאוד מיוחד ומאוד יפה.
חוץ מזה, לאלה שלא מסוגלים עדיין לשמוע מוסיקה דודקפונית - כך אתם יכולים להעריך יותר את המוסיקה הטונאלית, וגם זה משהו... מחייך

Dombi · נשלח: 02/05/2004 ב- 22:16:24 כותרת הודעה:

אני לא בטוח שהבנתי עד הסוף מה זה דדקופוניה...
אתה מדבר על היצירות האלה שכל שנייה צץ לו איזה צליל מוזר שאתה לא מבין מה הוא קשור בכלל???
ושבסוף היצירה אתה לא יודע האם למחוא כפים או שפשוט לברוח כי הוא הולך לנגן יצירה אחרת??
או שזה משהו אחר??

אבל תשמע אני לא נגד לנגן על כלים חדשים.. זה מרענן.. כל הזמן לראות כינורות וכלי נשיפה שאני כבר מכיר אותם בע"פ!!! חלאס...
לדוגמא ראיתי לפני כמה ימים במצו איזושהי יצירה הכתובה ל... מים!!!
לא באמת!!! יהנו היו לפני הנגנית המון קערות של מים בגדלים שונים (מה שיוצר צלילים שונים והיא הכתה עליהם חזק, חלש, עשתה גלים...
היה מצחיק לראות אותה בסוף ספוגה לגמרי... צוחק

אבל דוגרי... יש גבול למה שהמוח יכול לסבול במוזיקה...
בדר"כ הוא לא בנוי לשמוע מוזיקה מוזרה שבסוף עושה לו רק סיוטים... קורץ

Tsviki · נשלח: 04/05/2004 ב- 10:29:40 כותרת הודעה:

עד כמה שאני יודע, דודקפוניה זה סוג של מוסיקה שלא ממש הצליח.
בשיטה זו מופיעים כל 12 הצלילים(דו, דו דיאז,רה, רה דיאז וכו') והם מופיעים בסדר שחוזר על עצמו, לדוגמא, תמיד לה יבוא אחרי רה דיאז. אך אין הגבלה באיזו אוקטבה ואין הגבלה במקצב.

holst · נשלח: 04/05/2004 ב- 20:17:24 כותרת הודעה:

זה נכון לומר שזה לא הצליח

לאחר מלחמת העולם השניה הדודקפוניה פרחה, בעיקר בארצות המזרח הרחוק. אם היית בא לקונסרבטוריון בטוקיו באותה תקופה, מיד הייתה שומע מוסיקה דודקופנית. היא התקיימה כזרם חזק מאוד על שנות השבעים בערך, ואז זה כבר הפך להיות "מיושן" בשביל תלמידי הקומפוזיציה ובשביל הקומפוזיטורים...
המלחינים החשובים שכתבו בשיטה זו, פרט לחברי האסכולה הוינאית השניה (שינברג ושות'), היו איגור סטרווינסקי (בתקופה השלישית בחייו, הוא למעשה חיכה עד ששינברג ימות כדי שיוכל לכתוב מוסיקה דודקפונית לא תחרות איתו...), סמואל ברבר (עשה נסיונות דודקפוניים מעניינים) ושנקר.

עוגי · נשלח: 08/05/2004 ב- 01:08:03 כותרת הודעה:

עידן אני רוצה להתייחס למה שכתבת בהתחלה.

למרות שמוסיקה דודקפונית היא אטונלית במהותה, לא כל מוסיקה אטונלית היא דודקפונית.

זתומרת שזה שאורה מתייחסת לשני המונחים כאילו הם מילים נרדפות זה לא אומר שזה ככה. יש הרבה דרכים לכתוב מוסיקה אטונלית ודודקפוניה היא רק דרך אחת, ולא מאוד מוצלחת לדעתי.

אני דרך אגב כן נהנה לפעמים ממוסיקה אטונלית, למרות שכבר כמה זמן שאני לא מתעסק עם זה. כשלמדתי קומפוזיציה הלחנתי מוסיקה אטונלית, ואני שמח שבחרתי דווקא בזה ולא להלחין מוסיקה טונלית.

holst · נשלח: 08/05/2004 ב- 07:18:41 כותרת הודעה:

אתה צודק, הייתי צריך להדגיש את העניין הזה (אני לא הולך כמו עיזה אחרי אורה תודה לאל).

אבל בעתם ההגדרה של מוסיקה א-טונאלית יש בעיה... כי זו מוסיקה שהיא לא מוסיקה טונאלית, אז מה היא כן בעצם?
רמו הגדיר את הטונאליות (זה בתמציתיות מרובה) כ"חזרה לטוניקה" - ומכאן כל מערכת החוקים והיחסים הטונאליים. אז אפשר (אולי) לומר שמוסיקה אטונאלית היא כל מוסיקה שאין בה העיקרון הזה, אבל גם זה לא מדויק מספיק, כי עדיין זו הגדרה על דרך השלילה.

אוררר

זאת מוסיקה שכל צליל לא מושפע מהקודם לא.. בדומה לדודאקפון אין היררכיה בין הצלילים א-טונאלי זה גם בלי טוניקה- הצליל הראשי של הסולם שתי השיטות דומות מאוד פשוט לשיטה הסרייאלית(דודאקפון) יש חוקים מאוד מאוד נוקשים ומובנים.... השיטה מתאפיינת בסדרות(כמה, לפי בחירת המלחין) סדרות של 12 הצלילים.... בסדרה שום צליל לא יכול לחזות על עצמו לאחר שהוא נשמע או נכתב. כן זה נשמע די דל.. וחסר ענין אבל אני אפרט כמה דוגמאות של מה אפשר לעשות כדאי להעשיר את המוסיקה לדוגמא התחילו על ההיפוכים היפוך סרטן-לקחו את הסדרה מהסוף להתחלה היפון ראי- בעצם אם ישימו ראי ב90 מעלות מול התוים אז אנחנו נראה את התמונה ההפוכה ופשוט מנגנים את זה ככה.. יש גם שילוב שן סרטן וראי.. האקורדים (כמה שהשתמשו בהם) היו בנויים מהצלילים של הסדרה נגיד אם הסדרה שלי היא מי סול# מי#לה דו#פה#סי פה לה#דו רה#סול רה אז האקורד יהייה עם בדיוק אותם צלילים...כמובן זה תלוי איפה אנחנו בסדרה