עמוד ראשי הקונסרבטוריון הוירטואלי
The Virtual Conservatory
 
 ביתבית   שאלות נפוצותשאלות נפוצות   חיפושחיפוש   רשימת חבריםרשימת חברים   קבוצות משתמשיםקבוצות משתמשים   StatisticsStatistics   הרשמההרשמה 
 כרטיס אישיכרטיס אישי   התחבר כדי לבדוק מסרים אישייםהתחבר כדי לבדוק מסרים אישיים   התחברהתחבר 

שאליתא

 
שליחת הודעה חדשה   תגובה להודעה    עמוד ראשי -> אוף טופיק מוסיקלי
צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
T 4 2
משתמש עם עתיד
משתמש עם עתיד


הצטרף בתאריך: 25/07/2004 ב- 10:30:34
הודעות: 445

הודעהנשלח: 10/07/2006 ב- 15:48:16    כותרת הודעה: שאליתא תגובה עם ציטוט

מתי הבנתם שעתידכם הוא במוסיקה (או לחילופין - שהוא לא..)?
באיזה גיל, והאם כתוצאה מאירוע ספציפי או שפשוט מאז ומתמיד היתה נקודת האור הפנימית ( מאוד שמח )?
והאם יש פה חבר'ה שלומדים (או למדו) באקדמיה, אבל לא מתכוונים באמת להקדיש את חייהם למקצוע?

סימן שאלה

_________________
מוזיקה היא חוק מוסרי - היא נותנת כנפיים לשכל, נפש ליקום, מעוף לדמיון, קסם לעצבות, חיים להכל.
- אפלטון -
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי
well-tempered
משתמש מתקדם
משתמש מתקדם


הצטרף בתאריך: 30/05/2004 ב- 21:57:30
הודעות: 649

הודעהנשלח: 10/07/2006 ב- 21:31:22    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

בדיוק היום חשבתי לכתוב כאן משהו כזה (יש לנו טלפאתיה, יערה... זו כבר לא פעם ראשונה צוחק )

אני יותר חשבתי על השאלה בצורת "האם" ולא "מתי"

יש שתי גישות לכל העניין לדעתי. (אם יורשה לי להביע תיאוריה משלי)

האחת, תפיסה רומנטית, שאומרת שהמוזיקה היא הכל בשבילי, ואני רוצה להקדיש את חיי לאמנות, ולהגיע להישגים הכי טובים ומשמעותיים שאפשר. זה לא משנה אם מדובר באהבה ממבט ראשון או שלישי, במקרה הזה, כי התשובה היא טוטאלית. המוזיקה היא האחת בשבילי, ואין משהו אחר.

השניה, היא תפיסה זורמת יותר, שאומרת: נכסתי למסלול מסויים בתחום המוזיקה, דרך החלטה שאני רוצה ללמוד כלי מסוים, כי זה מושך אותי ודיבר אליי וקינאתי באנשים שיודעים לנגן בכלי הזה או כי ההורים שלי שלחו אותי לשיעורים בגיל צעיר והיום אני ברמה טובה, ולכן אני לומד מוזיקה. לאן אני אגיע? נראה, ננסה. מה שיצא יצא. ואם לא יהיה לי טוב, אני אעשה משהו אחר.

אני מקווה שאף אחד לא יסקול אותי כאן אם אומר שהגישה הראשונה יותר מתאימה לבנים, שיש להם מן יעד אחד גדול שהם מציבים לעצמם וזהו, והגישה השניה יותר מתאימה לבנות שמנסות לזרום עם החיים ולא ללכת בכוח לאיזו מטרה שהן הציבו לעצמן מראש.

בעבר, הגישה שלי היתה הראשונה. העיסוק במוזיקה נראה לי כמו חלום. הוא באמת היה חלום, כי ההורים שלי התנגדו מאוד ולא היה לי אומץ לעמוד על שלי ולעשות משהו שנוגד את הציפיות שלהם ממני. ואולי בלי הרצון החזק שהחשיבה הרומנטית נתנה לי, לא הייתי מגיע לאקדמיה או ללימודי מוזיקה בכלל. ככל שהזמן עובר, הגישה שלי משתנה להיות יותר זורמת. עדיין יש לי מטרות שאני מציב לעצמי, אבל אני מרשה לעצמי להיות יותר גמיש ולשמור על ראש פתוח.

_________________
"Ford, you are turning into a penguin. Stop it"
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי בקר באתר הבית של המשתמש
Chuka
מנהל
מנהל


הצטרף בתאריך: 04/01/2005 ב- 15:08:15
הודעות: 180

הודעהנשלח: 11/07/2006 ב- 09:55:39    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

אני בת, ואכן אני מצדדת בגישה השניה (בלי לעודד הכללות...מחייך). אני לא ממהרת לקבוע לעצמי מסלול מראש..
כרגע אני יותר נהנית מהאפשרויות, מי יודע מה יקרה איתי בעתיד... מגלגל עיניים
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי MSN Messenger
T 4 2
משתמש עם עתיד
משתמש עם עתיד


הצטרף בתאריך: 25/07/2004 ב- 10:30:34
הודעות: 445

הודעהנשלח: 11/07/2006 ב- 14:01:26    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

סיימתי לקרוא לא מזמן ספר, שבו יש התייחסות לכאורה לדבריו של לביא.
קוראים לספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע", כתב אותו רוברט מ.פירסיג, ואני ממליצה עליו מאוד.

ציטוט מהספר: "אופן ההבנה הרומאנטי יש בו בראש ובראשונה מיסוד ההשראה והדמיון, היצירה והאינטואיציה. המכריע כאן הוא הרגש ולא העובדות. "אמנות" היוצאת חוצץ כנגד ה"מדע" היא לעיתים קרובות רומאנטית. אין היא עושה את דרכה על פי השכל או החוקים; היא עושה את דרכה על-פי הרגש, האינטואציה והמצפון האסתטי. בתרבויות של צפון-אירופה מקושר בדרך כלל אופן ההבנה הרומאנטי עם נשיות, אולם אין ספק כי קשר כזה אינו בגדר הכרח.
"אופן ההבנה הקלאסי, לעומת זאת, מפלס את נתיבתו באמצעות השכל והחוקים - שהם כשלעצמם צורות העומדות בתשתיתן של המחשבה וההתנהגות. בתרבויות אירופה זהו אופן-הבנה גברי בעיקר, וזו הסיבה העיקרית לכך שתחומי המדע, החוק והרפואה אינם מושכים את הנשים. אף כי רכיבה על אופנוע היא רומאנטית באופיה, אחזקת האופנוע היא משהו קלאסי טהור. הלכלוך, השמן, השליטה הנדרשת בצורה העומדת בתשתית - כל אלה מקנים לדבר רושם רומאנטי כה שלילי, עד כי הנשים מדירות את רגלן מקירבתו."

אני חושבת שמבחינת מינוח פירסיג מציג את פני הדברים בצורה מדוייקת או נכונה יותר. (כמובן, שמדובר פה בשתי תאוריות, וכל אחד יכול להזדהות יותר עם התאוריה של לביא או עם התאוריה של פירסיג. אין פה נכון או לא נכון מוחלטים, מה גם, למצוא דוגמאות טהורות לאופני ההבנה הללו זה יהיה קשה, ולרוב נמצא אנשים שמנסים לשלב בין שתי הגישות).
מעבר לזה, קשה לי עם זה שאנשים עושים את ההכללות על "נשיות" ו"גבריות". זאת חשיבה מקובעת, אולי קלאסית. וגם, אם זיכרוני אינו מטעני, התקיימו על דפי הפורום הזה לא מעט "דיונים" בנושא, וזה יהיה מיותר לחזור על זה עכשיו.

את השאלות ששאלתי בראש האשכול, שאלתי כי זה באמת מעניין אותי לדעת איך העסק הזה הולך אצל חברי הפורום. בנימה אישית, אני יכולה לומר, שלי אין מושג מה הייתי עונה על השאלות ששאלתי, ואולי בגלל זה, שאלתי אותן בפורום הזה.

_________________
מוזיקה היא חוק מוסרי - היא נותנת כנפיים לשכל, נפש ליקום, מעוף לדמיון, קסם לעצבות, חיים להכל.
- אפלטון -
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי
עוגי
משתמש עם עתיד
משתמש עם עתיד


הצטרף בתאריך: 10/04/2004 ב- 04:13:19
הודעות: 439

הודעהנשלח: 11/07/2006 ב- 14:43:42    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

בשבילי, השאלה הזאת של תפקיד המוסיקה בחיי היא אחד מהדברים הכי מייסרים שעוברים עליי בשנים האחרונות, ומאוד קשה לי לדבר על זה.

מתוך שתי הגישות אני תמיד הרגשתי שאני מייצג מובהק של הגישה הראשונה. פעם לא רק שהיה ברור לי שהמוסיקה תהיה העיסוק שלי בחיים, היה לי די ברור שזה יהיה בתחום הקלאסי בכלל ובמשהו שקשור לכינור ו/או קומפוזיציה בפרט. במהלך השנים, בתהליך שהתחיל לקראת סיום התיכון, היכרתי תחומי מוסיקה חדשים, כמו מוסיקה עתיקה ומוסיקה עממית, שמצאו חן בעיני מאוד. למרות זאת המשכתי לאקדמיה במסלול שכולו כינור וקומפוזיציה, והיה לי מאוד קשה כי הרגשתי שאני בעצם "מתחתן" עם משהו. זה בדיוק אחד הקשיים של הגישה הראשונה, ה"רומנטית". הקשר עם המוסיקה מקבל הילה של "חתונה", של משהו שמקיף אותך כל הזמן, ולפעמים אי אפשר (לפחות לא בשבילי) שלא להרגיש שהדבר הזה ממש חונק. לגישה הזאת קשה מאוד עם חוסר ודאות וחוסר ידיעה, שהם דברים שמגיעים לפעמים, מה לעשות.

אותי הרגשת המחנק הנוראית הזאת הובילה לניסיון להתנתק מהכל ולשים את המוסיקה בצד לתקופה מסוימת. זה לא קרה עד הסוף, ובמשך הזמן ראיתי שכן חשוב לי לעשות במוסיקה ולשאוף לרמה גבוהה. כרגע אני עוד לא יודע לאן פניי מועדות (ותאמינו לי שזה יכול להיות לפעמים פשוט עינוי), ואני באמת מנסה לאמץ את הגישה השניה. הגישה של "זה מוצא חן בעיניי, ננסה ונראה מה יקרה". בשבילי הגישה הזאת, מבחינה רגשית, היא בדרך כלל פשוט חילול הקודש. לא רק בגלל שאני "רומנטיקן חסר תקנה" (בכל מיני תחומים), אלא גם בגלל שפשוט לא גדלתי עם הגישה הזאת. בתור מישהו שגדל במשפחה של מוסיקאים, משפחה שבה יש נעליים גדולות מאוד למלא (ואני מקבל תזכורות כואבות על כך כל שני וחמישי), אף פעם לא התייחסתי למוסיקה כאל דבר שאפשר לנסות ולהתנסות בלי להחליט מראש שמתחתנים איתו. וזה חבל, כי זה יכול לעשות את זה לדבר כל כך הרבה יותר כיף.

בקיצור, אני מאוד מקנא באנשים שיש להם את הגישה השניה, למרות שמבחינה רגשית קשה לי מאוד להסכים איתה. ותמיד יש לי צביטה חזקה בלב כשאני רואה מישהו שכל כך אוהב את הכלי שלו עד שזה נראה לפעמים כמו קשר רומנטי.
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי שלח דואל MSN Messenger
well-tempered
משתמש מתקדם
משתמש מתקדם


הצטרף בתאריך: 30/05/2004 ב- 21:57:30
הודעות: 649

הודעהנשלח: 11/07/2006 ב- 15:44:29    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

זה ממש מעניין מה שאמרת, אורי, כי זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשכתבתי את ההודעה, שבעצם מדובר במערכת יחסים.
בעצם גם במוזיקה יכולה להיות "התאהבות" בעלת עצמה חזקה וגם "משיכה" לסוגי מוזיקה מסוימים, או בכלל לתחום המוזיקה מתוך האמנויות כולן (כמו שבני זוג בעלי אישיות ומראה מסוים הם בעלי "פוטנציאל משיכה" שלנו אליהם).
אך זה עלול להיות מכשול גדול אם מחליטים "להתחתן" עם זה מוקדם מדי. עצם המחשבה על חתונה, יכולה לחסום אותנו בגלל האבסולוטיות שהיא כופה עלינו. וזה מכניס אותנו למצב רגשי שלא מאפשר התפתחות "בריאה" של היחסים.

לא היתה לי שום כוונה לעשות הכללות, יערה. מדובר בתכונות, שמנסיוני, מצאתי יותר אצל כל אחד מהמינים. כמו שציינתי, כבר, אני נוטה היום לכיוון התפיסה השניה (ה"נשית", ושוב, מדובר כאן על מבנה תיאורטי שאמור לעזור לנו להבין על מה מדובר, לא על סטיגמות, כל אדם הוא אחר).
לא עלה במוחי הדימוי שהבאת כאן של פירסינג, למען האמת. ואני חושב שהוא באמת מסיט את זה לכיוונים קצת פשטניים ואולי שוביניסטיים.
אני יותר חשבתי על מוזיקאים מהתקופה הרומנטית, דוגמת בטהובן (הלא זורם), לעומת מוזיקאים מתקופות קודמות, דוגמת מוצרט ובאך. (ושוב, שלא יצא שאובן לא נכון, איני עושה הכללות, אלא נסיון להבהיר את עצמי).

_________________
"Ford, you are turning into a penguin. Stop it"
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי בקר באתר הבית של המשתמש
מור
מנהל אתר
מנהל אתר


הצטרף בתאריך: 09/04/2004 ב- 11:32:26
הודעות: 1524
מיקום: מבשרת ציון

הודעהנשלח: 11/07/2006 ב- 17:41:37    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

לגבי שאלתך יערה, האמת היא שאני עוד לא החלטתי אם המוזיקה היא ה"עתיד"(איזה מילה מפחידה..) שלי, למרות שאני טורחת לציין כל 5 שניות בממוצע שלא. בנוגע ללביא- האמת היא שאני מתחברת הרבה יותר לגישה השניה שלך ז"א מאז ומתמיד מוזיקה בשבילי הייתה משהו שפשוט זרמתי איתו לא התחלתי במטרה להפוך את המוזיקה למקצוע וגם לא במטרה להגיע לרמה של מצוינות אלא פשוט בשביל הכיף, מבחינתי מוזיקה,גם היום, היא חד וחלק קודם כל- הנאה. מה הלאה? אין לי מושג..הלוואי וידעתי מגלגל עיניים
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי שלח דואל MSN Messenger
Ylock
פותר חידון המלחין השבועי
פותר חידון המלחין השבועי


הצטרף בתאריך: 11/07/2005 ב- 17:04:00
הודעות: 676
מיקום: נ"צ 59

הודעהנשלח: 11/07/2006 ב- 20:01:53    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

היי!
קודם כל - חזרתי! אחרי שלא הייתי כאן בערך שבוע וחצי... (והיו בערך 170 הודעות...)
אני, כמו מה שהבנתי מחלק מהאנשים פה, הייתי בגישה הראשונה ועכשיו אני יותר בשנייה.
נראה לי זה קשור בגיל יותר מאשר במין שלך... כי כל אחד שהוא צעיר רוצה להיות הכנר/פסנתרן/קלרניטן/ מלחין הכי טוב בעולם ולהופיע עם התזמורות הכי טובות, לנגן את הקונצ'רטים הכי מסובכים ולזכות בתהילת עולם. אבל כשאתה מתגבר אתה מגלה שאין דבר כזה הX הכי טוב בעולם, אבל עם קצת מזל יצא לך לנגן באיזה תזמורת, או באיזה הרכב, או ללמד או כל דבר אחר. ואז, אם אתה באמת אוהב את זה, אתה עדיין נשאר בעולם המוסיקה (גם בידיעה שלא תהיה הכי טוב) ואם לא, אתה הולך ללמוד משהו אחר ומוסיקה נשארת בגדר תחביב
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי שלח דואל
T 4 2
משתמש עם עתיד
משתמש עם עתיד


הצטרף בתאריך: 25/07/2004 ב- 10:30:34
הודעות: 445

הודעהנשלח: 11/07/2006 ב- 22:02:39    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

השאלה היא אם יש באמת מקום בתחום למי שהוא לא הטוב ביותר; אם אתה יכול להתקיים מבחינה כלכלית באופן שבו לא תהיה תלוי באף אחד אחר מלבדך.
ועוד שאלה, מתי בעצם עובר הגבול בין אותה זרימה ובין בזבוז זמן או ניצול לקוי שלו, שבא על חשבון ההורים, בעיקר...

מבולבל

_________________
מוזיקה היא חוק מוסרי - היא נותנת כנפיים לשכל, נפש ליקום, מעוף לדמיון, קסם לעצבות, חיים להכל.
- אפלטון -
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי
well-tempered
משתמש מתקדם
משתמש מתקדם


הצטרף בתאריך: 30/05/2004 ב- 21:57:30
הודעות: 649

הודעהנשלח: 11/07/2006 ב- 22:45:23    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

ברור שיש מקום למי שהוא לא הטוב ביותר
המפתח הוא יוזמה ויכולת שלך לשווק את עצמך, לא (רק) הרמה שלך בכלי.
אתה יכול להיות נגן מצויין, אבל אם לא תיזום, ולא תפרסם את עצמך ותתקשר למקומות לשאול אותם אם הם מעוניינים שתופיע, ותכין תוכניות וכו', לא תוכל להתפרנס מזה. וכנ"ל לגבי הוראה של הכלי שלך.
תסתכלי על מוצרט, שהיה גאון מדהים, אבל הוא לא ידע איך להתנהל כלכלית והוא מת בעוני.

בקשר להורים, זה עניין שתלוי בעיקר בהם. אין ספק שמוזיקה דורשת השקעה של הרבה זמן וכסף. ולכל אחד יש את הדרך שלו להתמודד, ומידת העצמאות משתנה מאדם לאדם.
מדי הרבה גורמים קיימים במשוואה הזו. נאמר לרגע, שהמצב האידאלי הוא שההורים לא לוחצים עליך ללמוד מוזיקה, אבל יש לך מטען תרבותי ומוזיקלי בבית. ובגיל די מוקדם, אתה כבר עוסק במוזיקה מרצונך. ההורים צריכים לשלם על שיעורים בכלי שלך, במשך כמה שנים, אתה מתקדם, וכבר הולך לשיעורים אצל מורים טובים, ויקרים יותר. אם כל זה קורה, אז ההשקעה כבר מתחילה להחזיר את עצמה בתוך כמה שנים, כי ברמה שלך, אתה יכול לזכות בקרנות, מלגות ולהתקבל לתזמורת כלשהי וכו'

בכל מקרה מדובר על כמה שנים של השקעה מצד ההורים (שזה תלוי בערכים שלהם, מבחינת מה שהם מרגישים מחויבים לילדים וגם ביכולות שלהם), ועל רצון ויכולת שלך להתאמן ולהתקדם. אם יש בעיה באחד הצדדים, ההתקדמות לא אידאלית, ואז מרגישים אולי שקצת עומדים במקום ומבזבזים את הזמן. נגיד שההורים לא מוכנים לשלם על מורה טוב יותר ויקר יותר, ולך אין עבודה ואז אתה לא מתקדם ומאבד מוטיבציה ותוהה לאן זה מתקדם וכו' או שאתה מתלבט אם באמת אתה מוכשר או שחסרה לך מטרה רחוקה יותר שתתן לך מוטיבציה.

יש לא מעט אנשים שאני מכיר, שלא עובדים במוזיקה דווקא (חלק מהם מהפורום כאן), אבל הם ממשיכים ללמוד ולהתקדם. שזה מעין מצב ביניים. אולי אתה לא עצמאי לגמרי, אבל גם לא תלוי בהורים לחלוטין ואתה מרגיש פחות "אשם" על זה שעוד לא החלטת מה אתה רוצה לעשות.

אגב, לא מזמן המורה שלי, זכריה, סיפר לי שקונדוליסה רייס היתה מוזיקאית ופסנתרנית ובזה היא עשתה את התואר שלה, וכל הקטע של דיפלומטיה הוא קריירה שניה בכלל, כי היא לא הצליחה להתפרנס מזה. כך שגם אם אתה לומד מוזיקה ובסוף לא עוסק בזה, אני לא חושב שהזמן שהשקעת "בוזבז" בהכרח. יש הרבה אנשים שלומדים משהו אחד ובסוף עוסקים במשהו אחר. העיקר שנהנים בסוף ממה שעושים. מגניב מאוד שמח

_________________
"Ford, you are turning into a penguin. Stop it"
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי בקר באתר הבית של המשתמש
נעם טמיר
משתמש מתחיל
משתמש מתחיל


הצטרף בתאריך: 25/07/2005 ב- 17:44:53
הודעות: 63
מיקום: הוד השרון

הודעהנשלח: 12/07/2006 ב- 08:46:15    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

יש כאן בעיה. הוצגו שתי גישות מנוגדות וקיצוניות להתייחסות למוסיקה, כאשר באף אחת מהן אפילו לא הוצגה מהות המוסיקה. כולם התייחסו למוסיקה כאל עסק. הגישה הראשונה מציגה את המוסיקה כדבר מוחלט שצריך להיות במרכז חייו של האדם והוא צריך לשאוף להיות טוב ככל האפשר בתחום זה. כך כמובן, יהיה מאושר. זוהי גישה מאוד צרה שלא מתייחסת לשלל הדברים האחרים שסובבים אדם בחייו. יותר מכן, היא לא הומאנית במהותה כיוון שאינה שמה את האדם במרכז, אלא את המוסיקה שהוא יוצר. אני מכיר את הויכוח של האינדיוידואליסטים, שלחיות את המוסיקה => לחיות את חייך => לפתח את עצמך => להיות מאושר... (אני מצטער שהצגתי את זה בצורה כ"כ פשטנית, פשוט זה דיון ארוך שרציתי לקצר קצת...), ולכן אני יודע שיתעוררו כאן צעקות, אבל לא נראה לי שלפתח עכשיו דיון בנוגע לאינדיוידואלזם מתאים לפורום. בכל אופן, לדעתי אין זה לשים את האדם במרכז. אני יודע גם שיש כאן המון בחורים דתיים שיתנגדו לגישות ההומאניסטיות בשל העובדה שהם שמים את האל במרכז, אבל גם אלו, בשימת המוסיקה במרכז, אינם שמים את האל במרכז חייהם. נוסף על כך, הגישה הזו הוא קפטילסטית היות והיא הופכת את המוסיקה לעסק, ושמה את העסק במרכז חיי האדם. בניתוח מעמיק ולא מסובך מידי, אפשר לראות שהגישה הרומנטית אינה כזו חלומית...
הגישה השנייה מציגה את המוסיקה כדבר שאינו חשוב בכלל, והיא גם קצת אנרכיסטית כאוטית. סתם לזרום, בלי לחשוב על מה חשוב ומה טוב זה לא נראה לי כזה חכם. רוב הפעמים ששמעתי את מושג "לזרום" שמעתי אותו בא מאנשים שאומרים גם הרבה "שם זין על העולם\כולם\כל דבר אחר", וגם אם הם לא אמרו את זה הם מתנהגים כך. אין טעם לזרום לאן שהזרם זורם, בסופו של דבר כרגע הוא לא זורם לכיוון הנכון. צריך לעצב את הזרם ולנתבו למקום נכון וטוב. קחו אחריות על חייכם!

מוסיקה היא דבר חשוב. היא דרך מעולה להביע רגשות. הבעה עצמית זה דבר חשוב מאוד, זה חלק חשוב ממהות החירות שאנחנו כ"כ אוהבים וממהות האדם. היא גם לא סתם עוד דרך להביע את עצמך, היא דרך כיפית אומנתית שדורשת מחשבה וכו'. בנוסף, בשביל שהמוסיקה תהיה טובה, המרכיב שחייב להיות הוא הבעה עצמית, לדעתי. כי אם אתה לא מביע את עצמך אלא מישהו\משהו אחר, אז תן בבקשה למישהו אחר לכתוב את המוסיקה, לא לשם כך היא נועדה. יש עוד כל מיני דברים שהמוסיקה עושה, אבל בסופו של דבר המרכיב העיקרי והחשוב ביותר (שרוב שאר המרכיבים גם כוללים אותו, וללא ספק לא יכולים להתקיים בלעדיו) הוא ההבעה העצמית.
בין המהות שהצגתי של מוסיקה, לבין חוסר חשיבות המוסיקה או שימת המוסיקה במרכז החיים, אין כל קשר! לעשות עסק מהמהות של עצמך זה קצת מוזר לטעמי, ולהודיע חגיגית שהמהות של עצמך לא חשובה זה עוד יותר מוזר.
כמו שאמרתי, מוסיקה היא דבר חשוב והיא חלק בלתי נפרד מהחיים (בטח של מוסיקאים כמונו) אבל היא לא יכולה להיות מהות החיים שלנו כשלעצמה. בכל הדיון הזה לא הוזכרה המילה אהבה פעם אחת אפילו! ועוד כל מיני דברים אחרים שצריכים להיות במרכז חיינו. הקשרים שלנו אחד עם השני, למשל וכד'.

אני התייסרתי בכל הסוגיה הזו כל תחילת השנה כשהייתי צריך לבחור אם לחתום למסלול גרעין נח"ל עם הנוער העובד והלומד או לא. היה לי נורא קשה, אבל הגעתי למסקנות האלו פחות או יותר, והחלטתי שהמוסיקה לא תהיה מרכז חיי. גם ראיתי שכשהרגשתי רע, המוסיקה היא לא זו שפתרה את הבעיה, אלא בני האדם שלצידי עזרו לי. היא גם לא זו שתעשה ההפך. רק בני אדם הפכוני לעצוב. המוסיקה אינה בן אדם, ולכן אין טעם לשים אותה במרכז החיים. נוסף על כך, היא היוותה ועדיין מהווה לעיתים בריחה שלי כשאני מרגיש רע. אין טעם לברוח מהחיים אל תוך המוסיקה. בחיים שאני בוחר אחד הדגשים העיקריים היא הבעה עצמית, שיתוף, וכד', ולכן אין לי ספק שיהיה מקום גם למוסיקה, כחלק מהחיים הכוללים שלי. כמובן, שאני לא מתכוון לבזבז כסף או זמן בלשים אותה במרכז במשך 4 שנים באקדמיה, אבל אני בהחלט מתכוון ללמד את עצמי וללמוד מחברים, ואולי אפילו איזה מורה פרטי שיעזור לי בדברים ושייתן לי קצת כלים שיעזרו לי להביע את עצמי.
אגם, למי שמעוניין, אני הייתי שבוי בגישה הראשונה בערך מכיתה ה' עד תחילת כיתה יב'.

אני יודע שרובכם לא חשבתם על הדברים שאמרתי כשהצגתם\הסכמתם עם הגישות האלו. אבל בבקשה, לפני שאתם מגיבים, חישבו יותר מכמה דקות על זה. האם הגישות שהוצגו כאן באמת לא משקפות את המציאות כמו שהצגתי אותה? האם הגישה הראשונה לא הופכת את המוסקיה לעסק? האם הגישה הראשונה לא שמה את המוסיקה במרכז החיים במקום את האדם? האם מהות המוסיקה אינה אלא הבעה עצמית? האם הגישה השנייה לא מוציאה את המהות שלכם מהמוסיקה ובכך מעצמכם?
אגב, יכול להיות שיש אנשים שלא מצליחים או לא רוצים להביע את עצמם דרך המוסיקה אלא בדרכים אחרות, וזה לגיטימי לחלוטין ואפילו טוב. לא חייבים להתקע רק במוסיקה.

טוב כמו שאתם רואים ההודעה הזו כבר יכלה להגמר בכמה מקומות וכל פעם אני נזכר בדברים אחרים שאני רוצה להגיד. אני אעצור את עצמי כאן ונדבר ביום אחר. להתראות!

נ.ב. מחייך האימייל שלי הוא: noam.tamir@gmail.com למקרה שמישהו רוצה לשלוח קצת מכתבי נאצה, או לדון בסוגיה ברצינות, באופן פרטי יותר.

_________________
יום טוב, נעם
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי שלח דואל בקר באתר הבית של המשתמש
Dombi
מנהל ראשי
מנהל ראשי


הצטרף בתאריך: 09/04/2004 ב- 15:42:43
הודעות: 2414
מיקום: ירושלים

הודעהנשלח: 12/07/2006 ב- 15:20:31    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

הרבה פעמים גם אותי שאלו האם אני לא חושב שאני ממעיט מערכה של המוזיקה אם אני מתפרנס מזה. האם בסופו של דבר זה לא הופך את זה למסחרי יותר מדי...
ואז באה השאלה שלי אליהם תגיד אתה קונה דיסקים?

זה אולי ישמע קצת אכזרי ואני מצטער אם אפגע במישהו, אבל התעסקות במוזיקה מסיבה חובבנית, כלומר מסיבה של "אני עושה את זה בשבילי, כי אני (!!) נהנה מזה" לדעתי היא אגואיסטית ולא ראויה. אתה בעצם לא חושב על כך שהמלחין ניסה להכניס רעיונות רבים למוזיקה, ולרוב מה שחשוב לו הוא שאני אהנה ושילכו לעזאזל כל השאר.
ודווקא הגישה המקצועית שאומרת "יש לי הרבה מה להגיד, מוזיקה היא כל חיי ואני בוחר להעביר דרכה את המסרים שלי" היא הגישה שאני אוהב, ששמה לה למטרה להשפיע על הקהל ולעשות לו משהו. כמובן שאני עדיין נהנה ממה שאני עושה, אבל באותו הזמן אני מנסה לגרום לקהל להקשיב ולהבין...
אז מה אם אני מבקש עבור זה כסף? זה אומר שאני מנגן בצורה רובוטית בלי שום רגשות? כל דבר בחיים עולה כסף וזה לא אומר שאני מנגן עם פחות רגשות ומביע את עצמי.

לדעתי המאוהב במוזיקה, מי שמגלה שזה טמון בתוכו עמוק לא ירשה לעצמו לעסוק במשהו אחר. אפילו אם זה אומר לחיות כמו מוצרט או אריק סאטי... זה הדבר היחיד שמעניין אותי.
אם כן נראה לי שאני די משתייך לרומנטיקאים אה? קורץ

"לעשות עסק מהמהות של עצמך זה קצת מוזר לטעמי"
יש לי שאלה אליך נועם: איזה טעם אני אמור אז למצוא בחיים שלי אם אני אלך לעבוד בהייטק אם אני יודע שהמהות שלי טמונה עמוק במוזיקה ובהבעה עצמית? האם אדם אמור לחיות כל יום ולא להגשים את האהבות שלו וחלומותיו?

_________________
Wunderlicher Alter, soll ich mit dir geh’n?
Willst zu meinen Liedern deine Leier dreh’n?
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי שלח דואל MSN Messenger
well-tempered
משתמש מתקדם
משתמש מתקדם


הצטרף בתאריך: 30/05/2004 ב- 21:57:30
הודעות: 649

הודעהנשלח: 12/07/2006 ב- 16:22:27    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

נעם, תסלח לי אם לא שמעתי לעצתך האחרונה, בקשר לכמה דקות של מחשבה על מה שכתבת...
אני פשוט מתנגד לכל מה שאמרת

אין כזה דבר לשים את המוזיקה במרכז במקום האדם

זו לא המוזיקה במרכז, אלא האדם.

מי עושה את המוזיקה? חייזרים?

איזו משמעות יש למוזיקה בלי האנשים שמקשיבים לה? בלי האנשים שמלחינים אותה? בלי הרגשות שמועברים דרך האמצעי הזה?

התרבות המערבית המודרנית שמה את האדם במרכז. נקודה. אין ויכוח.
ואם אתה מחובר היטב לתרבות הזו (נגיד, בתור מוזיקאי או אמן), אז גם אם אתה דתי, האדם הוא במרכז בשבילך, הרבה יותר מאצל דתיים אחרים, שמחוברים לתרבות המערבית פחות. אם האדם לא במרכז, אלא האל, מדוע להשקיע כל כך הרבה זמן בפיתוח יכולותיך האנושיות בתור מוזיקאי?

לא הבנתי גם איך התקבל אצלך הרושם שאנשים שחיים בשביל האמנות, הופכים את זה לעסק ולקפיטליזם. ההיפך הוא הנכון. קפיטליזם הולך יד ביד עם טכנולוגיה וכו' והמצב של התרבות והאמנות בכל המדינות הקפיטליסטיות הוא לא טוב במיוחד. היכן מתרכזים במוזיקה כיום? -בסין -בבריה"מ לשעבר. האמנות בפרט והתרבות בכלל היא לא משהו יצרני וכלכלי. לאמנים בדרך כלל, אכפת פחות מאיך שהם חיים ויותר בשביל מה הם חיים. אפשרויות הקיום הם משהו הכרחי. אין כאן אידיאל של לעשות עסק מעצמך, זה האיכס של המקצוע, אף מוזיקאי לא אוהב לעשות את זה.

ושוב, האמנות היא לא יישות (אולי לקחת באופן מילולי מדי את ההשוואות למערכות יחסים בין אנשים... ). כשמישהו חי בשביל האמנות, הוא מתכוון שהוא חי כדי ליצור אמנות. וייתכן מאוד שזה לא יגרום לו "אושר". אבל הוא מאמין שיש בו כישרון גדול, שחובה עליו להוציא דרך האמנות. וזה כמובן קשור מאוד למיתוס של "הגאון" שאף אחד לא מבין אותו, אבל דורות אחריו מעריצים את מה שהוא עשה.

אנרכיזם הוא הצד הקיצוני ביותר של ה"זרימה". וכמובן שלא דיברתי על זה. מבחינתי ללכת ללמוד באקדמיה ולא להיות סגור על מה שתעשה עם התואר, ומה יהיה אחרי זה - זה לזרום. זה לומר: "אני לא יודע אם אצליח ואם זה ילך. אבל אולי בהמשך הדברים יתררו לי יותר. אני אשתפר, אני אגלה משהו חדש על עצמי, לא מוכרחים להחליט עכשיו..."

_________________
"Ford, you are turning into a penguin. Stop it"
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי בקר באתר הבית של המשתמש
מור
מנהל אתר
מנהל אתר


הצטרף בתאריך: 09/04/2004 ב- 11:32:26
הודעות: 1524
מיקום: מבשרת ציון

הודעהנשלח: 12/07/2006 ב- 20:44:21    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

אוקיי אני ממש מקווה שאני אצליך להעביר את מה שיש לי להגיד בהודעה הזאת אני רק רוצה לציין שמאוד התלבטתי אם לכתוב אותה או לא ואיך...
רציתי גם קודם להתחייס לנקודה שגדיאל נגע בה: יש כלשהי תפיסה שכל מי שעוסק במוזיקה בשביל הכיף הוא חובב יש בזה משהו נכון, שאתה לא צריך לכלכל את עצמך אתה יכול להנות הרבה יותר(שזאת תופעה ששמתי אליה לב בתזמורות חובבים שונות שבהם הנגנים באים לנגן כי הם אוהבים את זה ולא בשביל לראות צ'ק בסוף החודש). ברגע שמכניסים כסף למשוואה זה כן גורע מההנאה(כן כן!! זה נכון!!!)
עכשיו- אם לעשות משהו בגלל שאני אוהבת לעשות אותו זה אגואיסטי אז עליי לציין שזה עושה אותי האדם הכי אגואיסט בעולם בוכה או מאוד עצוב . אני לא בטוחה שהבנת את הכוונה שלי שאני משתמשת במילה "כיף" או "הנאה" זה ממש לא עניין של "אני אעשה מה שכיף לי ולעזזל עם כל השאר" כי אם זה ככה כבר מזמן לא הייתי מנגנת וכבר מזמן לא הייתי עושה הרבה דברים כי אין מה לעשות בכל דבר יש דברים שפחות נהנים מהם ודברים שיותר נהנים מהם. אני כן חושבת שחלק משמעותי מההנאה שלי ממוזיקה זה כדבריך:"להשפיע על הקהל ולעשות לו משהו"
זה לא סתם לזרום בלי לחשוב מה טוב ומה לא טוב, אלא לזרום מאוד עם לחשוב מה טוב ומה לא טוב לנפש שלי אבל פחות עם לסמן לי מטרה להגיע אליה(מטרה מבחינת מקצוע ופרנסה כמובן)
בכל מקרה- גדיאל וגם אורי(כן כן תתפלא...) תמיד קינאתי במידה מסוימת באנשים כמוכם, בכאלה שיש להם מסלול ברור בחיים שיודעים לאן פחות או יותר הם הולכים גם אם זה מסלול שכיוונו אותם אליו
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי שלח דואל MSN Messenger
נעם טמיר
משתמש מתחיל
משתמש מתחיל


הצטרף בתאריך: 25/07/2005 ב- 17:44:53
הודעות: 63
מיקום: הוד השרון

הודעהנשלח: 13/07/2006 ב- 16:39:29    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

אני אגיב לדומבי ווול טמפרד פחות או יותר ביחד.
נשאלת השאלה האם כל דבר באמת צריך לעלות כסף ולהיות בעל ערך כלכלי? אפשר מהדיון הזה להכנס לדיון על מהות החיים ועל איך צריך לחיות אותם. זה פשוט דיון שלא כ"כ אפשר לעשות באנטרנט... ולכן אני נמנע ממנו. חוץ מזה יש הבדל בין למכור את המוסיקה בכסף ובין לשים אותה במרכז החיים. כאשר בן אדם מקדיש את כל כולו למוסיקה (שלו... ליצירה העצמית וכו'...) הוא מתכנס בעצמו לחלוטין ושוכח הרב דברים אחרים חשובים בחיים. כמובן שמוסיקה גם יכול להיות דבר חברתי מאוד, אבל בקלות הוא הופך ללא כזה, וצריך להזהר. הוא בהכרח לא יהיה כזה אם כל כולך יהיה ב"מקצוע" ובעקבות כך תשכח מקשרים עם בני אדם וכו'. אתם יכולים לומר שזה יכול לבוא ביחד, אבל הבחירה צריכה להיות שהקשרים והחיים הם במרכז ולא היצירה האישית. כמובן שבלי היצירה ובלי המוסיקה לצורך העניין החיים הם חסרים ולכן אי אפשר בלעדיה, אבל אפשר שהיא תהפוך למהות. אדם צריך להגשים עצמו. נשאלת השאלה מהי הגשמה, והאם ניתן להגשים עצמך כאשר אתה מנותק מן החברה ומתכנס בעצמך? האם זוהי הגשמה הומאניסטית?
בקשר לשאלה שדולבי שאל: אינני חושב שהגשמת החלום המוסקלי שלך יוכל לספק אותך בכל הרמות של ההווייה האנושית שלך. זה חסר. החיים אינם רק הגשמה אישית פרטנית מנוכרת. יש מעבר לחלומות אישיים של כל אדם לעצמו.

טמפרד:
התרבות המערבית המודרנית טוענת שהיא שמה את האדם במרכז. נקודה. אין ויכוח. האם זה באמת כך? מה זה קפיטליזם? זה לשים את האדם במרכז? זו גישה כלכלית "ליברלית" עאלק, שמחלקת את החברה למעמדות על פי רכוש, בגדול. כלומר יש אנשים שווים יותר ויש ששווים פחות. מכאן שלא כל בני האדם שווים. האם אדם מהמעמד העליון מרגיש שהוא שם את האדם במרכז באשר הוא אדם? כולל העניים ה"נחותים"? לשים אדם יחיד במרכז (למשל עצמך) זה לא לשים את האדם במרכז מתוקף היותו אדם. ולכן הגישה הקפיטליסטית שמאפיינת את החברה המערבית המודרנית אינה שמה את האדם במרכז.
בקלות אדם שם את המוסיקה או כל חלום אישי אחר במרכז חייו ומתמקד רק בו. שוכח את כל שאר החיים. החיים כפי שאמרתי כבר אינם הגשמה אישית ודיי. אסור לשכוח את האנשים שמסביבנו. הקשרים איתם יוצרים חיים הרבה יותר שלמים.
בקשר למה שאמרת שקישרת בין קפיטליזם וטכנולוגיה\תעשייה וכד' - אין קשר בין הדברים. כמובן שהקפטילזם תרם רבות להתפתחות התעשייתית וכל זה אבל המהות של הקפטילזם הוא לא ההתקדמות הטכנולוגית.

בקשר לאנרכיזם אולי קצת הגזמתי, אבל צריך להזהר מזה בכל אופן.

קשה לי מאוד עם הדיון הזה כי הוא עקר. במקום דיון זה הופך לויכוח. אי אפשר לדון על מהות החיים דרך האנטרנט, זה גם קצת מנוגד למהות החיים כפי שאני רואה אותה. לכן ממש לא רציתי להכנס לזה. מאוד קשה להסביר גישות שלמות בכמה הודעות בפורום, זה דורש דיונים רבים של פנים אל פנים שיכולים להמשך שנים.

הבחורה שפרשה מנהפוכו, אני עדיין מחכה להודעה אישית ממך שתסביר קצת יותר. אגב, כבר חתמת ויתור?

_________________
יום טוב, נעם
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי שלח דואל בקר באתר הבית של המשתמש
well-tempered
משתמש מתקדם
משתמש מתקדם


הצטרף בתאריך: 30/05/2004 ב- 21:57:30
הודעות: 649

הודעהנשלח: 13/07/2006 ב- 20:37:53    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

אני לא ממש מרגיש שזה ויכוח, זה דיון.

ברור גם שכל הפעילות החברתית הזו כאן, באמצעות שליחת הודעות, היא בבואה קלושה של מפגש אמיתי פנים אל פנים, כי רק אז אתה יודע מי נמצא מולך.

בכל מקרה, יש יתרונות גדולים למדיום הזה, כי כל אחד יכול לכתוב הודעה מסודרת, וגם לחשוב קצת לפני שהוא מנסח משהו. דווקא בין אנשים זה אולי קשה יותר להביע רעיון באריכות, מבלי לייגע לחלוטין את זה שמולך. ומבלי לגלוש לויכוח לוהט, שהופך למרכז במקום העניין עליו מדברים בעצמו.

אם אתייחס למה שאמרת, אני לא ממש מבין מה אתה מנסה לטעון. גם הסוציאליזם הוא המצאה מערבית. למה אתה כל הזמן מביא את הקפיטליזם כדוגמא? הליברליות בעולם המערבי מבססת את זכויות היסוד השוות לכל אדם ללא קשר לרקע שלו. הנסיונות הקומוניסטיים לא ממש צלחו במהלך ההיסטוריה, כי עם כל היופי שיש ברעיון הסוציאליסטי, זה לא עובד בשטח. בכל מקרה, קפיטליזם וסוציאליזם זה לא נושא הדיון. למרות שאתה מסיט את זה כל הזמן לשם. אם אתה רוצה לדבר על זה בפורום, למה שלא תפתח שרשור נפרד לזה?

אני מסכים איתך בקשר למה שאמרת על הקשר שצריך להיות לנו עם החברה. ויש ניגוד חריף ביותר בין חיים בשביל האמנות לבין חיים חברתיים. כי אתה לא פועל למען מטרה כלשהי חוץ מהגשמה עצמית או איזשהו אידיאל קרוב לזה. בלי להיכנס לסוגיה של הפיכת האמנות לערך כספי -טוב או רע, דווקא כשאתה כותב יצירה, או מעביר שיעור או מבצע מוזיקה, לשם כסף, או לשם מטרה כלשהי, שאינה קשורה רק לעצמך וליצירה שלך, אתה יותר מתחבר לחברה, ויש לך יחסי גומלין עם האנשים מסביבך.

כל אלו הן שאלות ערכיות, שמשתנות מאדם לאדם. ואין שני אנשים בעולם שיש להם את אותם הערכים. הדיון כאן התחיל מ"מתי הבנתם שעתידכם הוא במוסיקה (או לחילופין - שהוא לא..)? " ולא מ"האם הערכים שלכם בתור מוזיקאים טובים או לא?"

_________________
"Ford, you are turning into a penguin. Stop it"
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי בקר באתר הבית של המשתמש
נעם טמיר
משתמש מתחיל
משתמש מתחיל


הצטרף בתאריך: 25/07/2005 ב- 17:44:53
הודעות: 63
מיקום: הוד השרון

הודעהנשלח: 13/07/2006 ב- 21:37:34    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

לא אמרתי שהחברה המערבית זה רע. אמרתי שהיא קפיטליסטית - וזה רע. יש רעיונות נורא יפים שצמחו ממנה. סוציאליזם זה בהחלט רעיון יפה. אני לא אכנס עכשיו להצלחות\כשלונות כי זה לא ייגמר לעולם. אני סוציאליסט מושבע שמנסה לחיות אורח חיים סוציאליסטי. וסוציאליזם עובד בשטח - חפש את הקומונות הקטנות שמצליחות. זה פשוט כ"כ קשה וכ"כ דורש שרוב האנשים מוותרים ולכן זה עוד לא הצליח להתקיים בצורה טובה ברמה לאומית בשום מקום. (אני רואה שבכל זאת נכנסתי לזה.. לא משנה...) העובדה שרוב האנשים מוותרים לא מצביעה על בעיה בשיטה אלא על עצלנות של אנשים.

אני בסך הכל מנסה לעורר כאן מחשבה של אנשים על חייהם. האם המסלול שבחרו הוא באמת הנכון? יכול להיות שהם לא חשבו על המון ממה שנאמר כאן עד עכשיו. עכשיו יש להם קצת יותר כלים להתמודד עם השאלה, לא? חוץ מזה אני מאמין בדבר מסויים ומן הסתם אני אנסה לשכנע אנשים להאמין בדבר הזה כי לדעתי הוא נכון וטוב, וכל דבר אחר יהיה לא נכון ולא טוב. ואפילו רע ברוב המקרים.

_________________
יום טוב, נעם
חזור למעלה
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח מסר אישי שלח דואל בקר באתר הבית של המשתמש
הצג הודעות קודמות:   
שליחת הודעה חדשה   תגובה להודעה    עמוד ראשי -> אוף טופיק מוסיקלי כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים)
עמוד 1 מתוך 1

 
עבור:  
אתה לא יכול לשלוח הודעות בפורום זה
אתה לא יכול להגיב להודעות בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול להצביע למשאלים בפורום זה
You cannot attach files in this forum
You can download files in this forum


Powered by phpBB © 2001, 2005 phpBB Group
Powered by phpBBHeb © 2002 phpBBHeb