הקונסרבטוריון הוירטואלי

מור

יש לכם סדר אימונים קבוע ז"א לא רק כמה שעות ביום אלא איך אתם מנצלים אותם?
חוץ מזה יש פה אנשים שמנהלים לעצמם מעין יומן של האימונים שלהם?
בקיצור איך אתם הופכים את האימונים לדבר יעיל...
(פשוט כיסחו אותי קצת על זה שאין לי שום סדר- כרגיל...)

holst · נשלח: 12/08/2007 ב- 19:32:29 כותרת הודעה:

האימון שלי הוא לרוב סדיר... לפעמים אני מתפרע מחייך

אבל זה לעיתים נדירות.

אני מתחיל ב-40-60 דקות תרגילים, שהם גם חימום. אני עושה תרגילי שפתיים, תרגילי נשימות ותרגילי סטקטו, ובמחצית השניה צלילים ארוכים ותרגילי צליל. בהמשך היום אני עובד על יצירות, אטיודים, סולמות וכד' אבל זה בד"כ ללא סדר. לקראת סוף יום הנגינה אני עושה עוד 10-15 דקות תרגילי צליל. דווקא התרגילים של סוף היום חשובים מאוד והם מאוד משפיעים עליי ביום שלמחרת.

בקשר ליומן:
לפני אודיציות חשובות או רסיטלים אני לפעמים כותב יומן, אבל זה כשיש לי הרבה הרבה חומר מוסיקלי חדש להכין. עשיתי את זה פעם-פעמיים, פעם אחת כשעבדתי על הסונטה של פרוקופייב אני חושב... לפעמים אני פשוט לא מצליח לזכור על איזה חומרים עבדתי ביום הקודם... וכמו כן יש דברים שדורשים עבודה המשכית מיום ליום (למשל לעבוד על פסאז'ים. אני מגיע לסימן מטרונות מסוים, וביום אח"כ ממשיך מאותו סימן מטרונות לסימן גבוה יותר וכו'.)

Dombi · נשלח: 13/08/2007 ב- 08:42:28 כותרת הודעה:

אני בערך כמו עידן בקשר לחימומים....
אני לרוב מתחיל ב10-15 דקות של שפתיים עם מראה, רק עם הפייה והחבית. אח"כ צלילים ארוכים, סטקטו. תרגילי סולמות וקרפש על סולם אחד לפחות שבועיים (הקלרינטנים יבינו) ואטיוד אחד עד שנמאס עם המטרונום.
אני לרוב לא מקציב לזה זמן... לוקח כמה שלוקח. לרוב זה שעה-שעה וחצי. (או בשפת האקדמיה "עד שצריך לרדת שוב לקחת חדר צוחק

)

ואז יצירות... לרוב אני לא עובד על כל היצירה בבת אחת, אולי רק בסוף האימונים. לוקח את הפסאז'ים הקשים או אם אני רוצה לעבוד יותר על צליל אז על מקומות של מרווחים גדולים וכאלה.

האמת שהרעיון של היומן מאוד מעניין... לא חשבתי על זה אף פעם. תמיד הצלחתי לזכור את הרוב בע"פ, אבל בהגיעי לגילים המופלגים כדאי שאני אתחיל לחשוב על זה קורץ

clarnibass · נשלח: 13/08/2007 ב- 12:54:52 כותרת הודעה:

תמיד הייתי די מבולגן באימונים. רבע שעה, הפסקה כמה דקות, עוד חצי שעה, הפסקה של כמה שעות, עוד חצי שעה, וכו'. שום דבר לא קבוע. כשהייתי נגן "קלאסי" אז זה עוד היה טיפה יותר קבוע, זאת אומרת, היה די ברור על מה אני מתאמן (תרגילים מספר, אטיוד, יצירה, וכו'). עכשיו אני מתאמן על מה שאני רוצה אז אני יכול יום אחד לנגן משהו המון ואז כמעט לא לחזור אליו (מאולתר, לא מספר). יום אחד לנגן הרבה, יום אחד אפילו לא לנגן. אני אפילו לא אחשוב על יומן כי אני יודע שהייתי מפסיק להשתמש בו ביום השני. כל אחד צריך לעשות מה שמתאים לו, בהנחה שהוא יודע מה מתאים לו. אם לא, אז כדאי לנסות את כל האפשרויות. אולי מי שכיסח אותך גילה שסדר מתאים לו הרבה יותר טוב ולכן הוא חושב שזה טוב לכולם (יש הרבה אנשים כאלה) אבל אולי הוא שם לב שדווקא לך סדר או יומן יכול לעזור? לפחות אצלי נראה לי שהאימונים המבולגנים הם קצת ממה שהוביל אותי בסוף לגלות מה בעצם אני רוצה לנגן, ואולי אם הייתי מתאמן בצורה מסודרת לא הייתי אפילו מודע להרבה אפשרויות שיש במוזיקה.

avihaymor · נשלח: 14/08/2007 ב- 12:47:23 כותרת הודעה:

גם אני כזה! אין לי סדר או משהו כזה. פעם הייתי רושם לעצמי על מה אני צריך לעבוד ועובד לפי הסדר, זה היה מאוד יעיל אמנם אבל נראה לי שנמאס לי מזה, אולי בזמן לימודים אני אחזור לזה... כרגע אני כל יום מנגן לי שטיות למשל אתמול אלתרתי בערך 40 דקות ואחר כך ניגנתי in the mood ככה סתם בשביל הכיף כמה פעמים...

ניצן_גפן · נשלח: 14/08/2007 ב- 16:19:57 כותרת הודעה:

חבל לבזבז את הכוחות [למרות שלפעמים צריך להשתחרר קצת..]

בעקרון אני רואה נגינה בת 40 דקות שכולה אילתור כבזבוז.
מהסיבה הפשוטה שחצוצרנים יכולים לנגן שעות ספורות ביום ולא בלי הגבלה כמו נשפנים אחרים.

ברגע שאני לוקחת 40 דקות ועושה "שטויות" ולא עומדת בתכנית זה לזרוק כמעט שעה של כושר לפח..

clarnibass · נשלח: 14/08/2007 ב- 17:02:40 כותרת הודעה:

Ylock · נשלח: 14/08/2007 ב- 17:47:40 כותרת הודעה:

ניצן_גפן · נשלח: 14/08/2007 ב- 19:01:04 כותרת הודעה:

כנגנית קלאסית אילתורים לא תורמים לי. נכון לעכשיו לפחות.

אני לא מחשיבה ארפג'ים סולמות ותרגילים שבנויים עליהם כאילתורים, גם אם אני מנגנת אותם מהראש ולא מתוך ספר. מה שמביא למצב שאני *כן* מנגנת 40 דקות סולמות וארפג'ים וזה אכן חלק מהתכנית שלי.

אם הבנתי נכון לרעיון ששאלת לגביו. אז כן , פיזית קשה יותר לחצוצרנים מאשר לחלילנים. וזה מביא אותי כחצוצרנית לנצל את הזמן נכון [ולא לנגן "שטויות" חלק נכבד מהזמן שאני יכולה לנגן].

clarnibass · נשלח: 15/08/2007 ב- 11:02:43 כותרת הודעה:

לדעתי אלתור יכול לעזור מאוד לכל המוזיקאים, וגם ל"קלאסיקאים". הייתי שמח לראות יותר מורים, אפילו שמלמדים ילדים קטנים או מתחילים (אם לא בעיקר!) משלבים אלתור, לפחות בחלק קטן מהזמן. הכוונה לא לנגן סתם "שטויות", אלא ממש להלחין על המקום ולעבוד על זה עם המורה. לדעתי זה יכול לתרום ולפתח דברים מאוד חשובים לתלמידים, כמו יצירתיות, פתיחות אופקים, ולתת הרגשה שהם עושים משהו שהוא ממש "הם". לאנשים יש אופי שונה מאוד אחד מהשני, אז בטח יהיו כאלה שיחליטו שלא מעניין אותם לאלתר או להמציא דברים שלהם, אבל בטח יהיו כאלה שיתפתחו עם זה מאוד וימשיכו, ואולי לא היו אפילו חושבים על זה אם היו מלמדים אותם בדרך אחת מסויימת. אין בעיה אם מישהו רוצה לנגן רק סונטות של בטהובן, ואין בעיה אם מישהו רוצה רק לאלתר. אף אחד לא "יותר טוב" מהשני, אבל עדיף שזה נעשה ממודעות ובחירה.

מדהימאיה · נשלח: 15/08/2007 ב- 12:11:54 כותרת הודעה:

ניצן, אין סיבה שלא תוכלי לנגן כמה זמן ביום שרק תרצי.
כן, כשאני יוצא מכושר אז בד"כ אני לא מצליח ולא רוצה לטחון 3-4 שעות על ההתחלה, אבל כשאני כן בכושר אני יכול לנגן ברעננות מסויימת גם 3-4 שעות ביום. האמת שהראש מתעייף לפני השפתיים...

השפתיים לא בהכרח צריכות "להשחק" מכל צליל שמנגנים ולכן גם 40 דקות של אלתורים (או קישקושים) לא חייבים להיות דבר רע או בזבוז מסוג כלשהו.

ניצן_גפן · נשלח: 15/08/2007 ב- 12:21:04 כותרת הודעה:

טל, אין כאן עניין של "צריכות" או "לא צריכות" להשחק. זה דבר שהוא שונה לגבי כל נגן.
[חוץ מזה שלנגן יותר מ3 שעות ביום זה לא בהכרח תורם למשהו, להיפך.]

אני לא משווה את עצמי אליך בתור נגן בוגר שיש לו נסיון של שנים רבות. אני בכלל לא משווה את עצמי למשהו\מישהו.
בהודעה שכתבתי דיברתי על תוכנית האימונים שלי בלבד , ולא כמודל.
לכן אם אני מנגנת שלוש שנים אז אין לי כושר של 4 שעות ביום, כי זה דבר שנבנה בלי קשר לכח הרצון שלך.

וגם כל העניין של לאלתר או לא , הוא זמני מבחינתי. כמו שניתאי כתב זה דבר שמועיל והוא גם יגיע בעזרת ה'.

מדהימאיה · נשלח: 15/08/2007 ב- 13:15:19 כותרת הודעה:

ההיפך, הנסיון שלי רק מחזק אצלי את האמונה שזה חיוני ואפשרי בכל שלב.

avihaymor · נשלח: 17/08/2007 ב- 21:36:27 כותרת הודעה:

תראו,
אני מן בן אדם שחי את הרגש הרגעי...
האלתור מוציא ממני את זה הרבה יותר טוב מדרכים אחרות שניסיתי...

כרגע, אין בית ספר ואין חזרות תזמורת, השמעות, מבחנים לחץ וכו', אני מרשה לעצמי להשתחרר כמה שאפשר... לנגן סונטות של בטהובן זה מאוד נחמד, בשבילי לעשות את הדרך שעשה בטהובן בכדי להגיע לסונטה שלו זה הרבה יותר מרגש ומחזק רגשית ולא בגלל שבטהובן עשה ככה, זאת רק דוגמה...

ניצן, אני חושב ואני חושב שאני די צודק, שאלתורים תורמים הרבה לשליטה בכלי ובשפתיים, אולי אפילו יותר מלנגן יצירות מולחנות!!!! אני ממש מאמין בכך... אף פעם לא הייתי אחד שאוהב 'חוקים' ו'שיגרה', לכן אני כל כך נהנה לאלתר....... אני ממליץ לכולכם לנסות.....

כבר לימדתי בערך 5 אנשים לאלתר, מה זה לימדתי? יש בכולם את זה... גרמתי להם להפתח פשוט, ואני מציע לכל אחד ואחת לנסות את זה בחום ואהבה!!!!!!! ולא צריך להיות גאון בשביל לאלתר, פשוט מאלתרים! [ואם אתם יכולים אז אחר כך רושמים אם מצאתם משהו יפה וככה נבנו לא מעט יצירות חסרות תקדים... אפשר גם להקליט למי שקשה לזכור]

holst · נשלח: 17/08/2007 ב- 21:46:16 כותרת הודעה:

אני חושב שבטהובן דווקא עבד קשה על הסונטות שלו, וחזר וליטש שוב ושוב. הוא לא היה מאלתר וכותב, למרות שהיחן בכושר אילתור מעולה.

avihaymor · נשלח: 23/08/2007 ב- 16:56:24 כותרת הודעה:

ברור שהוא לא היה מאלתר ומיד כותב... אבל הרעיונות נמצאים בתוכנו והדרך להוציא אותם היא האלתור.