הקונסרבטוריון הוירטואלי

[holst]

ובכן, עכשיו כשאני לא מנהל את האתר, יש לי יותר זמן בשבילכם...

כל מי שמנגן יצירה קלאסית, וגם בארוקית ורוקוקו, צריך להחליט על הטמפרמנט בו הוא יקח את היצירה.
למשל: הקונצ'רטו של מוצארט שניגנתי עד לא מזמן: היה מאוד טמפרמנטי, maestoso, וקצת פומפוזי לעיתים, אם כי במידה. וזה באופן כללי, כי היו בו גם מקומות יותר ליריים.
ושמעתי ביצועיים שהיו... רכרוכיים לעומת זה שלי.
וכך גם לגבי קונצ'רטו של ק.פ.ע.באך שאני מנגן.
המורה שלי נתן לי כמה אפשרויות לאיך שאני מנגן אותו, ואני בחרתי ב"מבריק". הוא אמר שהוא רוצה אותו משהו קרוב יותר לרגשני. והפלא ופלא, זה עובד ממש יפה...
לאיזה כיוון אתם שואפים באופן כללי?

ספרו לנו

[חלילניתוש]

בכל הנוגע לכל מיני מוצארט והיידן (למורות שמוצארט לא ניגנתי כבר שנייייים, ולעומתו קומצרטו של היידן שאני מנגנת עכשיו) לדעתי זה צריך להישמע כאילו הן יצירות נורא קלות (ובעיקר שאנשים אחרים יחשבו שקל לנגן אותן) לא צריך לנגן היידן ומיוחד מוצרט ביתר כובד ראש...

לעומת זאת, קפ"ע באך הוא מלחין שיש להתייחס אליו ברצינות ובכל הכבוד וההערצה (שלי לפחות) ולכן צריך לחשוב טוב טוב למה הוא התכוון בעצם לפני שמחליטים.
לא ניגנתי את הקונצ'רטו, ולעומת זאת ניגנתי את ה"המבורגר" סונטה שבה אומנם ראיתי הרבה שואו אוף טכני ומצד שני הרבה התלבטויות (מי עושה פרק ראשון איטי יחסית, מיכאל מלצר טוען שהפרק הראשון הוא בעצם מין פרק ראשון-שני) וראיתי שיש להיתייחס לזה.
הסונטה סולו לעומת זאת, היא דכאונית ורצינית ומטריסה להפליא (יחסית לתקופה בה כולם רשמו צורות בינאריות שאבלוניות) ויש להתייחס לזה גם, לכן לקחתי אותה לכיוון פילוסופי משהו, עם צליל מלא נורא והבלטת ניגודים

הכל תלוי בראיה הכלליתפילוסופית בה אני רואה את היצירה ולאו דוקא במבנה המוסיקאלי או התוכן (לפעמים כן אך רוב הזמן לא)

זו היתה הודעה פלצמית להפליא

[holst]

קורה שנשמעים פלצנים מדי פעם, אבל שטויות... אחרת לא נוכל להסביר מה אנחנו עושים.
למה התכוונת שאמרת שמוצארט והיידן צריך לנגן "לא בכובד ראש"? התכוונת לכך שלא צריך לחשוב יותר מדיי על המוסיקה בעניין, או שצריך פשוט לשדר נגינה קלילה כשלמעשה יש כובד ראש?

[EmmanuelOboe]

הי... פתאום קלטתי שאף פעם לא נכנסתי לפורום הזה ושזה מאוד טפשי מצידי, אז זהו, באתי.

באשר לנגינת מוצארט היידן, אני לא יכול לדבר הרבה בעניין, כי בינתיים אני שומר על רפרטואר מצומצם מאוד. הוא יתחיל לגדול תוך שנה שנתיים... בינתיים הרבה יותר חשוב לי לנגן את כל ספרי האטיודים כמו שצריך, שוב ושוב... אבל זה לא קשור.

אני כל יודע איך אני אוהב לשמוע את זה. מוצארט אני אוהב לשמוע קליל, מלא שירתיות והומור (בפרקים המאג'ורים השמחים), שיהיה מאוד.... כמו לדמיין חתלתול מטייל בגינות ארמון ורסאי.
שלא יהיה בשום פנים ואופן משעמם ורובוטי כמו שכבר שמעתי הרבה פעמים.

הפרקים האיטיים צריכים להיות כמה שיותר.... רציניים. נגיד הפרק השני של הקוארטט לאבוב 370, הוא ממש ממש עצוב. כמו הלוויה של מישהו. אז צריך לעשות את זה בהתאם. כאילו הנגן בוכה.
שמעתי את ג'ון מאק, מנגן את זה וזה היה הדבר הכי משעמם וריקני שאי פעם שמעתי. הוא ניגן את כל הקצבים בדיוק לפי המטרונום, כשבקטעים כאלה צריך גם לדעת למתוח קצת, ולא להיות מקובע.


בכל מקרה, מה שחשוב זה שהכלי ישמע כמו קול של בן אדם שמדבר, שמספר, שצוחק, בוכה וצועק.

[עידו]

כלי.. צריך לשיר....