Warning: date() [function.date]: It is not safe to rely on the system's timezone settings. You are *required* to use the date.timezone setting or the date_default_timezone_set() function. In case you used any of those methods and you are still getting this warning, you most likely misspelled the timezone identifier. We selected 'UTC' for 'UTC/0.0/no DST' instead in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/template.php on line 191
 

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/parser.php on line 66

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/lexer.php on line 292

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/handler.php on line 21

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/handler.php on line 31

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/handler.php on line 36

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/handler.php on line 41

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/handler.php on line 197

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/handler.php on line 251

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/handler.php on line 284

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/handler.php on line 499
Writing /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/data/cache/d/d2fb285b352d2ee74c155536c4a06c6e.i failed

Deprecated: Assigning the return value of new by reference is deprecated in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/parser/xhtml.php on line 952
Writing /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/data/cache/d/d2fb285b352d2ee74c155536c4a06c6e.xhtml failed

שם היצירה: Motet – Tristis est anima mea ז’אנר: מוטט דתי שם המלחין: אורלנדו די לסו תקופת החיבור: המאה ה-16 אסכולה: נידרלנדית שפת הטקסט: לטינית מקורו: מבוסס על מילות ישו לפני שנצלב עפ”י מתיאוס ומארקוס תוכן: עצובה נשמתי עד מוות, הישארו כאן וצפו איתי, בקרוב תיראו את ההמון שיקיפני, תנוסו, ואני אלך להיות קרבן עבורכם. יחס בין טקסט למוזיקה: שימוש בקדנצות פלאגליות ואותנטיות בלי טרצה בפתרון – הריקנות של הקווינטה מסמלת את הריקנות של המוות. יש תגובה לכל מילה בטקסט באמצעים מוזיקליים מעודנים. הטקסט במרכז בניגוד לפלסטרינה שהחוקים המוזיקליים הם במרכז. המילה mortem-מוות מסומנת בקווינטה. Tristis-עצובה במוטיב של חצי טון בירידה. צלילים שוהים. אין היצמדות לחוקי פלסטרינה. Vigilate-תסתכלו, ישו מעיר את השליחים הנרדמים, הדגשה באמצעות פולס בורדון. Circumdabit-יקיפוני, העקומה המלודית מעגלית. Vos fugam capietis- מנוסת השליחים – תנועה מהירה בכל הקולות. תבנית המנוסה חוזרת 11 פעמים – מקביל ל11 השליחים (מתוך 12) שברחו. אופן ביצוע: פונקציה חברתית:

שם היצירה: Frottola – Io non compro piu speranza ז’אנר: פרוטולה שם המלחין: מרקו קארה תקופת החיבור: תחילת המאה ה-16 אסכולה: שפת הטקסט: איטלקית מקורו: תוכן: אני לא אקנה יותר תקווה, שהיא סחורה מזויפת. איני יכול לחכות למסור את המעט שנותר לי... יחס בין טקסט למוזיקה: הצורה הספרותית של המילים היא barzelltta. יצירה סטרופית – מחולקת לבתים עם פזמון חוזר, בתחילת השיר באמצעו ובסופו. יש רק קו ווקאלי אחד, שמעביר את הטקסט והמוזיקה. ליווי אינסטרומנטלי של שני קולות. שימוש בפולסו בורדונה – משולשים יסודיים. שימוש בהמיולות, שחורגות מהמשקל. אלמנט ריקודי חזק. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: יצירה חילונית עממית

שם היצירה: Madrigal O care thou will despatch me ז’אנר: מדריגל אנגלי שם המלחין: תומאס ווילקס תקופת החיבור: סוף המאה ה-16 אסכולה: שפת הטקסט: אנגלית מקורו: תוכן: הו דאגה, תיאשיני, אם מוזיקה לא תתחרה איתך. כה קטלנית היא עקיצתך ,שרק עליצות תוכל לעזור לי. דאגה - את כל כך אכזרית, בואי מוזיקה - פנינת החולה. כוחה בקרוב יהרגני, את מוכרחה להחזיקני. יחס בין טקסט למוזיקה: חמישה קולות. מזכיר טונאליות מערבית מאוחרת – אופייני למוזיקה האנגלית. הבסיס של הצירופים ההרמוניים חשוב ביותר. סול “מינור” - נשמע כמו מינור, שימוש בטון מוביל. זהו ballet – יצירה ווקלית בסגנון ריקודי, כשכל בית מסתיים ב-falala (מוטיב המאפיין את המדריגל האנגלי). יש הרבה חזרות על המילים, בניגוד למדריגל האיטלקי, וזאת בשל ההשפעה של המוזיקה ההמונית על המדריגל האנגלי. מבנה ABBCDD. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: (השפעה של המוזיקה האיטלקית הביאה לכתיבת מדריגלים באנגליה.)

שם היצירה: Air Flow my Tears ז’אנר: אייר (ז’אנר אמנותי על טקסט אומנותי) שם המלחין: ג’ון דאולנד תקופת החיבור: סוף המאה ה-16 אסכולה: שפת הטקסט: אנגלית מקורו: תוכן: זירמו דמעותיי, רדו ממעינכם! גולה לעד, תנו לי לבכות. היכן שציפור הליל השחורה שרה את קלונה, שם תנו לי לחיות אומלל. כבו, אורות יהירים, הבהיקו לא עוד! אין לילה חשוך מספיק לאלו שביאוש את מזלם האבוד מוקיעים. האור, אך את הבושה חושף. לעולם אנחותי לא יוקלו, כי החמלה גורשה. ודמעות ואנחות ונאקות, ימי היגעים, מכל ההנאות, נשללו. מהמגדל הגבוה ביותר של הסיפוק, גורלי הושלך, ופחד ויגון וכאב על שילומיי, הם תקוותי, מאחר ואבדה התקווה. הסכיתו! צללים שבאפלה שוכנים, לימדו לבוז לאור. מאושרים, הם אלו שבגיהנום לא חשים את עלבון העולם. יחס בין טקסט למוזיקה: שיר סולו בליווי לאוטה. קו מוזיקלי וטקסטואלי אחד בליווי אינסטרומנטלי. לה “מינור”. חמישה בתים טקסטואלים, הראשון והשני על אותה המוזיקה וכן השלישי והרביעי. החמישי חוזר פעמיים עם אותה המוזיקה, שלושה בתים מוזיקלים: AABBCC. מרכזים טונאליים:A:לה מינור (עם קדנצה פיקארדית בסוף). B:דו מז’ור למי מז’ור. C: (מי מז’ור ל)לה מינור, עם סיום בלה מז’ור (פיקארדי). שימוש במרווחים מוקטנים להביע צער. קטיעת שורה מוזיקלית כדי להביע אנחות בטקסט. יש קשר לטקסט, אך לא חזק כפי שהוא באיטליה. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: יצא ב-1600 בספר השני של איירים, נכתבו ואריאציות ועיבודים רבים לקטע זה.

שם היצירה: Pavana Lachrymae ז’אנר: פוואנה (ריקוד ספרדי איטי בארבעה רבעים) שם המלחין: וויליאם בירד תקופת החיבור: 1612 אסכולה: שפת הטקסט: מקורו: תוכן: יחס בין טקסט למוזיקה: מקור המוזיקה ב”זרמו דמעותי” של דאולנד. עיבוד לוירג’ינל. מטרונספז לרה מינור בגלל המנעד הקטן של הכלי. הרבה מאוד עיטורים וקישוטים. לאחר כל בית, שבו יד ימין מנגנת את המנגינה, יש חזרה על הבית באופן אילתורי חופשי יותר. במילים “ודמעות ואנחות...”, בירד אימץ את רעיון החיקוי המקורי של דאולנד (הלוטה מחקה את הקו המלודי של הזמרת), ויד שמאל מחקה את יד ימין. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: אחת מהואריאציות הרבות למנגינה המקורית של דאולנד.

שם היצירה: Madrigal Aspro core e selvaggio ז’אנר: מדריגל איטלקי שם המלחין: אדריאן ווילארט תקופת החיבור: שנות הארבעים של המאה ה-16 אסכולה: שפת הטקסט: איטלקית מקורו: סונטה של פטררקה תוכן: לב נמהר ופראי, ורצון אכזר, בפנים מתוקות, צנועות ומלאכיות, רצינותן המתמדת, תשיג מעט שלל ממני; כשפרח, עשב ועלה נולדים ומתים, כשהיום בהיר והלילה חשוך, אני בוכה בכל עת. כי מזלי, גבירתי והאהבה, מביאים לי יגון. אני חי על התקוה לבדה, זוכר שבטיפטוף מתמשך, ראיתי מעט מים מאכלים שיש וסלע מוצק. אין לב כה קשה, שבכי, תחנונים, ואהבה, לא יניעו, כה קר שלא יתחמם. (אחד משירי האהבה ללאורה.) יחס בין טקסט למוזיקה: יצירה לחמישה קולות. שני חלקים מוזיקליים מכילים את ארבעת הבתים. החלק הראשון – מכיל את שמונת השורות הראשונות של השיר (=שני בתים בני ארבע שורות), ונקרא ottava. החלק השני מכיל את ששת השורות האחרונות של השיר (=שני בתים בני שלוש שורות), ונקרא sestina. בסוף הottava יש חצי קדנצה, על המדרגה החמישית (אקורד משולש על רה) ובסוף השיר קדנצה אותנטית על סול. קדנצות בסופי הבתים. יש יחס ישיר במוזיקה לתוכן השיר, מבחינת הרגש המובע בו. ככל הנראה לפי הניתוח של פייטרו במבו, שניתח את שירת פטררקה על פי היסודות המתחלפים של grave-כבד,קשה וpiacevoli – עדין, רך. במילים ה”קשות” יש שימוש בתנועה מקבילה בטרצות, טונים שלמים, מרווחים ואקורדים מז’וריים. ובמילים ה”רכות”: תנועה מלודית בחצאי טונים, כרומטיקה, שימוש מינוריות. דוגמאות: “כשהיום בהיר” – אקורד דו מז’ור, “והלילה חשוך” – לה מינור. “לב קשה” – מרווחים מז’וריים “בכי” – מינוריים. “אני בוכה בכל עת” – חזרה של אותו המוטיב שש עשרה פעמים בקולות השונים. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: חלק מתנועת ההומניזם שמדגישה את הרגשות של האדם

שם היצירה: Madrigal Datemi pace, o duri miei pensieri ז’אנר: מדריגל איטלקי שם המלחין: צ’יפריאנו דה רורה תקופת החיבור: אמצע המאה ה-16 אסכולה: שפת הטקסט: איטלקית מקורו: פטררקה תוכן: תנו לי שלווה, מחשבות נחפזות. האם לא די בכך שהאהבה, הגורל והמוות עורכים עלי מלחמה בשערי, מבלי אויבים נוספים להם? ואתה, ליבי, ההינך כפי שהיית? לא נאמן לי: מעניק מחסה למרגלים אכזריים, ובאת בברית עם אויביי, עז וקר כמוהם. ובתוכך האהבה חושפת את מסריה הסודיים, בך הגורל מתרברב על נצחונותיו והמוות מעורר את זכרון המכה שלבטח תהרוס את מה שנותר ממני. בתוכך מחשבות אציליות מחמשות עצמן בזיוף, לכן אאשימך לבדך בכל תחלואיי. יחס בין טקסט למוזיקה: יצירה לארבעה קולות. מודוס מיקסולידי. הבעת הניגודים הטקסטואליים באמצעים מוזיקליים דומים לזה של מורהו של רורה, ווילארט. שימוש בדיאטוניות מול כרומטיות. משקל זוגי מול משקל משולש (באופן מקומי). במילים “תנו לי שלווה” – קצב משולש עליז, אקורדים במצב יסודי, איטי, מול “מחשבות נחפזות” – קצב מטולטל, היפוכי אקודים. הבעת הקרב במוחו של המשורר באמצעות סימני היתק (תיבות 10-23). מעבר מהומופוניה בחלק הראשון, המדבר על מחשבותיו, למרקם חיקויי בחלק השני המדבר על ליבו. קשר אדוק בין טקסט למוזיקה. המילים מחולקות להברות ברישום של המוזיקה, לראשונה. (קודם לכן, מלחינים כתבו מילה, והמבצעים היו צריכים לחלק אותה בעצמם) אופן ביצוע: פונקציה חברתית: יצא בחוברת השניה של המדריגלים שרורה הוציא

שם היצירה: Madrigal Io parto e non piu ז’אנר: מדריגל איטלקי שם המלחין: קרלו ג’זואלדו תקופת החיבור: סוף שנות ה-90 של המאה ה-16 אסכולה: שפת הטקסט: איטלקית מקורו: טורקווטו טסו תוכן: תמונה דרמטית בין זוג אוהבים יחס בין טקסט למוזיקה: חמישה קולות, מודוס היפו פריגי. המוזיקה לא יוצרת משהו אחיד, אלא הרבה פיסות קטנות שאמורות לתאר כל מילה לחוד. סגנון מיוחד מאוד. איזוטרי. שימוש חופשי ואישי בכרומטיקה ואמצעים מוזיקלים שונים לתיאור הטקסט: השיר מתחיל בארבעת הקולות הנמוכים השרים “אני עוזב” ורק אחר כך, הסופראן נכנס. המילים “בזבזתי רוחות” מתוארת בתנועה מהירה של תוים בחלקי שש עשרה, פולסו בורדונה דיאטוני במילים “חזרתי לחיים”. המילה “מוות” בדו מינור – רגיסטר נמוך. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: יצא ב-1611, אין קשר בין השימוש בכרומטיקה לתנועת ההומניזם, שחזרה להשתמש בטטרקורדים היווניים.

שם היצירה: Madrigal Cruda Amarilli ז’אנר: מדריגל איטלקי שם המלחין: קלאודיו מונטוורדי תקופת החיבור: סוף המאה ה-16 אסכולה: שפת הטקסט: איטלקית מקורו: ג’ובני בפטיסטה גואריני מתוך Il pastor fido. תוכן: אמרילי האכזרית, שבשמך, לאהוב, אבוי, את מלמדת. אמרילי, יותר מהליגוסטרום הלבן, זכה ויפה. אך חרשת מאפעה, ופראית וחמקמקה יותר. מאחר ופגעתי בך, אמות בדממה. (משחק מילים: אמורה – אהבה ואמרילי – שם הבחורה) יחס בין טקסט למוזיקה: חמישה קולות שרים את הטקסט בסול מיקסולידי, עם תנועה הדרגתית לסימני היתק. אין הכנה ופתרון מקובלים לדיסוננטים. בתיבה השניה – הספטימה הגדולה בין הסופרן לבס, לא הוכנה לפני כן בצעד, ונפתרת לנונה קטנה. בתיבה 13 – נונה ללא הכנה, שעוברת בקפיצה לדיסוננס אחר – ספטימה שנתפתרת רק בתיבה הבאה. תיבה זו הובאה בחיבור של ארטוזי, כאמצעי לביקורת שלו נגד מונטוורדי, על שאינו מציית לחוקים. בתגובה, מונטוורדי טען שזהו סגנון חדש משלו – seconda prattica, שמעמיד את הטקסט מעל החוקים המוזיקליים. יש בקטע ניגודים בין תנועה מקבילה של הקולות לתנועה עצמאית, בין משכים ארוכים, לשימוש בחלקי שש עשרה, ובין תוים שלמים למנוקדים. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: יצא בספר החמישי של מדריגלים של מונטוורדי ב-1605

שם היצירה: Amarilli mia bella ז’אנר: שם המלחין: ג’וליו קצ’יני תקופת החיבור: 1601 אסכולה: שפת הטקסט: איטלקית מקורו: תוכן: שיר אהבה לאמרילי יחס בין טקסט למוזיקה: מונודיה בליווי קונטינואו. שיר סטרופי – בעל שלושה בתים. שתי משמעויות לאמורה: amore – אהבה ו - amora – מרירות, כששמה של אמרילי מוזכר פעמיים המשמעות האחת מובעת במינור והאחרת במז’ור. שימוש באפטי (טכניקות וווקאליות מיוחדות): ויבראטו ומסה דיבוז’ה (-קרשנדו ודימינואנדו על אותו הצליל) אופן ביצוע: פונקציה חברתית: יצא בספר le nouve musiche ב-1601.

שם היצירה: Le musiche sopra l’Euridice: Per quel vago boschetto ז’אנר: אופרה - drama per musica שם המלחין: ג’קופו פרי תקופת החיבור: 1600 אסכולה: שפת הטקסט: איטלקית מקורו: רינוצ’יני תוכן: סיפורו הטרגי של אורפאו, המוזיקאי האגדי, המתבשר לפני חתונתו לאורידיצ’ה הנימפה, שהיא הוכשה ע”י נחש ומתה, בזמן שקטפה פרחים לזר. יחס בין טקסט למוזיקה: האופרה כולה במערכה אחת. והיא האופרה הראשונה ששרדה באופן מלא. שילוב של קטעים מושרים וקטעים מדוקלמים. שני הקטעים הראשונים מושרים וממושקלים. והאחרון – מדוקלם. השיר הפותח הוא בן 7 בתים, שבסוף כל אחד, פזמון חוזר (ריטורנלו). המוזיקה חוזרת בכל הבתים. אלמנט ריקודי עם מחזוריות ריתמית. השיר האמצעי – אריה קצבית ומלודית, בסוף השורות יש קדנצות. פזמון אינסטרומנטלי לפני ואחרי כל בית. הקטע המסיים – הוא בסגנון הרצ’יטטיב החדש (בניגוד לקטעים הקודמים). שירת סולו בליווי קונטינואו. תפקיד הקונטינואו חופשי מבחינת ריתמית. המשקל משתנה (versi solti), הטקסט לא ממושקל ומחורז (מספר הפעמות משתנה בכל שורה), בבשורת דפנה על מות אורידיצ’ה, (רגע השיא ביצירה) בהתחלה הצלילים קונסוננטים עם הליווי, וכשהיא מגיעה לספר על הכשת הנחש, המוזיקה הופכת נרגשת, ומופיעים יותר צלילים דיסוננטיים, שינוי בהרמוניה, פחות קדנצות והבס נע במהירות. תגובת ארצטרו (שקודמת לתגובת אורפיאו, שמתקשה לעכל את הבשורה, מעין גישור) ותגובת אורפיאו לבשורה היא יותר מובנית מלודית, עם כאילו-חזרות. אופן ביצוע: היצירה משוחקת בפני קהל פונקציה חברתית: נכתב לחתונת הנרי הרביעי מצרפת ומריה דה מדיצ’י מפירנצה. (גם קצ’יני כתב מוזיקה לאותו הטקסט, שנה מאוחר יותר)

שם היצירה: L’Orfeo ז’אנר: דרמה פר מוזיקה שם המלחין: קלאודיו מונטוורדי תקופת החיבור: 1607 אסכולה: שפת הטקסט: איטלקית מקורו: אלסנדרו סטריג’יו תוכן: הרחבה של סיפורו הטרגי של אורפיאו, ששכל את אאורידיצ’ה ערב חתונתם, (עפ”י רינוצ’יני) לחמש מערכות. יחס בין טקסט למוזיקה: מוזיקה מפותחת מעבר לאמצעי בז’אנר, קטעים אינסטרומנטליים ופוליפונים בסגנון מדריגלי. קבוצה של 26 נגנים, שמתחלפים (לא כולם מנגנים יחד). כלי הקונטינואו משתנה לפי המצב הדרמטי (עוגב/קיטרונה). רצ’יטטיבו שנקטעים על ידי ריטורנלו – פזמון חוזר. כ-40 ריטורנלי בפרטיטורה כולה. מערכה שניה: שיר של אורפיאו – סטרופי, בעל אלמנט ריקודי, מלווה על ידי כלים ועם פזמון חוזר אינסטרומנטלי לחמישה תפקידים (=ריקוד כפרי עליז). דיאלוג בין השליחה לרועה הצאן – קטעים ארוכים. בסגנון מודרני, כמו אצל פרי, רצ’יטטיב, אך מאוד מרוכז רגשית, יותר הפסקות, חיקוי של דיבור נרגש, צלילי פיקטה, נפילות לרגיסטר נמוך, טרצות מינוריות ומז’וריות. מונולוג של אורפיאו – רצ’יטטיב עם קונטינואו. המוזיקה משקפת את המצב הנפשי של יגון ושכול, ומבליטה מילים מסוימות. “סה מורטה”, “א דיאו” – ספטימה ללא הכנה בין הבס לסופרן. שימוש בהקבלה ריתמית, כרומטיות, רגיסטרים (במילים “להתראות שמש” עליה לשיא וקפיצה חופשית לספטימה ברגיסטר נמוך לאחריה), צבע קודר. לאחר המונלוג, מקהלה בחמישה קולות עונה. אופן ביצוע: משוחק לפני קהל פונקציה חברתית: נכתב לכבוד חתונת בנו של וינצ’נזו גונזגה, מעסיקו של מונטוורדי, ב-1607.

שם היצירה: L’incoronazione di’Poppea: Act 1, Scene 3 ז’אנר: אופרה שם המלחין: קלאודיו מונטוורדי תקופת החיבור: 1642 אסכולה: שפת הטקסט: איטלקית מקורו: פרנצ’סקו בוזנלו עפ”י טקיטוס תוכן: סיפור אהבתם של נרו ופופאה – כלי לסאטירה על החברה הונציאנית. בסצנה זו – תחינת פופאה לנרו שלא יעזבנה והתרצותו. יחס בין טקסט למוזיקה: דואט – שירה וסטילה רצ’יטטיבו, בתוך הדיקלום, הבזקים של שירה ממושקלת. רוב שורות הטקסט הן ורסי שולטי, בנות 7 או 11 הברות, אך יש מספר שורות ממושקלות, בנות 6 הברות, בהן המשורר התכוון שתוכנס אריה, וכך מונטוורדי עשה, (למשל ב-In un sospir וב-Vanne, ben mio – אריות במשקל משולש). מונטוורדי הכניס גם קטעים ממושקלים בשורות שיועדו להיות לא ממושקלות (למשל ב-Signor, sempre mi vedi – ואריאציה של שני בתים על מהלך הרמוני, במשקל זוגי). בכל האופרה יש קטעים כליים בריטורנלו, כלים מתחלפים. 40 ריטורנלי סה”כ, שבהם נגינה ללא שירה. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: יצירתו האחרונה של מונטוורדי - נכתבה לתיאטרון נוביסימו הונציאני – St Giovanni Grisstomo.

שם היצירה: Historia di Jephte: Plorate filii Israel ז’אנר: אורטוריה שם המלחין: ג’קומו קריסימי תקופת החיבור: 1653 אסכולה: שפת הטקסט: איטלקית ולטינית מקורו: מבוסס על התנ”ך + ציטוטים מהתנ”ך תוכן: סיפורה של בת יפתח, שאביה נאלץ להורגה בגלל נדרו להקריב כמנחת תודה, על ניצחונו בקרב נגד העמונים, את הדבר הראשון שיראה בשובו לביתו. יחס בין טקסט למוזיקה: קינת בת יפתח – רצ’יטטיב משולב עם אריוזו. שתי סופרניות – מלוותיה של בת יפתח, עונות לה כהד בפרזות קדנציאליות. מודוס אאולי, תחושה טונאלית. שימוש בדיסוננטים אקספרסיביים, אך במסגרת הרמונית. שימוש חוזר בדרגה שניה מונמכת – נפוליטנית. חזרה על קדנצה ברמות שונות הנותנת תחושה של מודולציות. מקהלה – מפוצלת (כורי ספיצטי ונציאני), “מקהלת קינה” – נוסחת בס יורד בצעדים במסגרת של קוורטה, החוזרת שלוש פעמים. ניגודים סונוריים. אין תחושה של מינור, כיווניות חזקה. סגנון מדריגליסטי ופולי כורלי. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: לחברי המסדר האורטורי – ביצוע מחוץ לתפילה

שם היצירה: Grand Concerto: Saul was verfolgst du mich ז’אנר: גרנד קונצ’רטו (דתית, על טקסטים קדושים) שם המלחין: היינריך שוץ תקופת החיבור: אמצע המאה ה-17 אסכולה: שפת הטקסט: גרמנית מקורו: עפ”י הברית החדשה תוכן: “שאול, מדוע תרדפני?” – התגלות ישו לפאולוס בעת שזה היה בדרכו להביא אסירים נוצריים מדמשק. יחס בין טקסט למוזיקה: שישה קולות סולו (פאבוריטי) מחולקים לשתי קבוצות , ומקהלה כפולה של ארבעה קולות (כורי ספיצטי) מעבירים את הטקסט. תפקידים לבסו קונטינואו ולשני כינורות, ככל הנראה, תזמורת מכפילה את התפקידים המקהלתיים. הרכב צבעוני ומנופח. אקט סטריאופוני וניגודים רגיסטרליים בין שתי המקהלות (-קונצ’רטו מלשון תחרות). קונוטציה רגשית חזקה לטקסט (שימוש בדיסוננטים שוהים במילים “מדוע תרדפני”). תחושה טונאלית חזקה במודוס רה דורי. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: פורסם ב-1650.

שם היצירה: Lamentation faite sur la mort tres doulourese de Sa Majeste Imperiale Ferdinand le troiseme et se joue lentment avec discretion ז’אנר: Tombeau שם המלחין: יאקוב פרוברגר תקופת החיבור: 1657 אסכולה: שפת הטקסט: מקורו: תוכן: (הכותרת: “קינה על מותו המצער מאוד של המלך פרדיננד השלישי ויש לנגנה לאט ובמתינות”, היתה מסורת בצרפת לכתוב קינה, בז’אנר זה, למוזיקאים שנפטרו) יחס בין טקסט למוזיקה: יצירה אינסטרומנטלית לכלי מקלדת. תכונות של טוקטה. משקל – ארבעה רבעים, כמו אלמנד, רק איטי, ועם “בריחות” של תוים מהירים שמפריעות לריקוד. בסגנון צרפתי – style brise. (חיקוי למוזיקה של לוטה – לראשונה בכלי מקלדת). נכתב בסולם פה מינור (בגלל ה-F של פרדיננד), שבעצם לא היה קיים, וגם אין מודוס כזה. שני במולים מסומנים ליד המפתח ושניים בתוים. בסוף היצירה – חזרה שלוש פעמים על הצליל פה – פרדיננד השלישי, ולפני כן – עליה מהירה בארפז’ – לסמל את עליית נשמתו לשמיים. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: פרוברגר שימש כנגן אורגן אצל המלך, וכתב את הקינה לזכרו.

שם היצירה: Toccata no. 3 ז’אנר: טוקטה שם המלחין: ג’ירולמו פרסקובלדי תקופת החיבור: 1615 אסכולה: שפת הטקסט: מקורו: תוכן: יחס בין טקסט למוזיקה: יצירה אינסטרומנטלית למקלדת. עוברת בין מספר סגנונות (מספרי תיבות בסוגריים): רצ’יטטיב (1-4), לאחריו – אריוזו (5-8), חטיבה בסגנון חיקויי (8-11), ולבסוף קטע חופשי מאולתר עם קישוטים (11-סוף). באילתור מנוגנים אקורדים ביד אחת ובשניה – סולמות. מודוס דורי על סול. אין ביצירה מספר קבוע של קולות. יצירה חופשית. אופן ביצוע: בכנסיה במיסה (?) פונקציה חברתית: יצא ב-1637 בחוברת של טוקטות וקנצונות Fiori Musicali. מעל כל יצירה בחוברת כתוב איזה קטע במיסה ניתן להחליף באמצעותו.

שם היצירה: Armide: Overture & Act III scene 2 ז’אנר: אופרה שם המלחין: ז’אן בטיסט לולי תקופת החיבור: 1686 אסכולה: שפת הטקסט: צרפתית מקורו: פיליפ קינו (הסיפור מבוסס על אפיזודה מתוך “ירושלים משוחררת” – רומן על מסעי הצלב) תוכן: סיפורה של ארמיד המכשפה ששבתה צלבנים והחזיקה בהם עד שרנו, מנהיג הצלבנים, שיחרר את חייליו, ארמיד רוצה להורגו בשנתו בשל כך, אך לא מסוגלת כי התאהבה בו בניגוד לרצונה. יחס בין טקסט למוזיקה: אוברטורה – בצורת האוברטורה הצרפתית. בעלת שני חלקים: הראשון הומופוני, איטי ומלכותי, מקצבים מנוקדים ותנועה מהירה אל עבר הפעמות הכבדות. השני, מהיר, מתחיל בחיקוי פוגלי, ואז הטמפו נהיה שוב איטי, ויש תזכורות למוזיקה מהחלק הראשון. סימני חזרה לכל חלק (- המוזיקה היתה במקור אלמנד) אינסטרומנטלי לגמרי, חמישה תפקידים לכלי קשת. רצ’יטטיב – התזמורת מנגנת פרלוד, בעל אופי דומה לחלק הראשון של האוברטורה, לפני הרצ’יטטיב של ארמיד. ליווי קונטינואו לרצ’יטטיב, משקל מעורב, זוגי ומשולש, שמאפשר להברות המודגשות שבכל שורה פואטית ליפול על הפעמות הכבדות. שימוש בהפסקות בסוף כל שורה וגם כאמצעי דרמטי, כשארמיד מהססת להרוג את רנו. שימוש במלודיה וברקע הרמוני יותר מאשר באופרות האיטלקיות. המאבק בין הרצון של ארמיד להרוג ובין אהבתה מסומלת על ידי מאבק בין מז’ור ומינור, עליה במנעד וירידה (בהתאמה), כשהמינור (אהבה) מנצח בסוף. בסיום הרצ’יטטיב – אייר במקצב של מינואט, מלווה על ידי התזמורת. – קריאה של ארמיד לשדונים שיקחו אותה ואת אהובה לקצה היקום, כדי שחולשתה לא תתגלה. אופן ביצוע: יצירה דרמטית – משוחקת ומושרת פונקציה חברתית: הופקה בפריז ב-1686

שם היצירה: Dido & Aneas Act III, scene 2 ז’אנר: אופרה שם המלחין: הנרי פרסל תקופת החיבור: 1689 אסכולה: שפת הטקסט: אנגלית מקורו: נחום טייט תוכן: סיפורם הטרגי של דידו, מלכת קרתגו הכושית ואניאס מאתונה. אהבתם עוררה קנאה במכשפות שהתחזו לאלים המצווים על אניאס לצאת למלחמה, והביאו עליו סופה בעת מסעו בים. דידו מתה מגעגועים ומצער. (ביסוס קלוש על האניאדה, קרבה רבה יותר ל”ונוס ואדוניס” של ג’ון בלואו) יחס בין טקסט למוזיקה: מערכה שלישית, סצנה שניה: רצ’יטטיבו בדו “מינור”. כרומטיות חדה, ירידה בצעדים במסגרת ספטימה – להביע את גסיסת דידו. לאחריו יש את קינת דידו, הקטע היחיד לו נכתב תזמור ולא רק בס ממוספר. משקל שלושה חצאים. מודוס דורי מטרונספז לסול. אריית קינה. השפעה ישירה של המוזיקה האיטלקית הונציאנית – שימוש בבסו אוסטינטו (הנקרא ground במסורת האנגלית), אמצעי מקובל בקינות מסוג זה, שהוא תבנית בס החוזרת על עצמה, באורך של חמש תיבות: ירידה כרומטית מהטוניקה לדומיננטה ונוסחת סיום – קדנצה הנפתרת לטוניקה. מוטיב עם אנחות. שימוש בדיסוננטים שוהים. דיסוננטים שנפתרים לא לפי החוקים, לדוגמא: ספטימה שנפתרת בקפיצה של טריטון. שירת המקהלה נשארת בסול מינור וממשיכה עם מוטיב האנחות. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: נכתבה לפנימיה של בנות בצ’לסי, שם היצירה בוצעה עם מספר גברים שהשלימו את החלקים הנחוצים.

שם היצירה: Trio Sonata – La Respona ז’אנר: טריו סונטה שם המלחין: ג’ובאני לגרנצי תקופת החיבור: אמצע המאה ה-17 אסכולה: שפת הטקסט: מקורו: תוכן: יחס בין טקסט למוזיקה: יצירה אינסטרומנטלית, סונטה לשני כינורות ובסו קונטינואו. בשני הפרקים, מבנה של קנצונה, הקולות העליונים בעלי תפקיד מלודי והבס מספק תמיכה להם, כל הזמן יש אינטראקציה בין שני הקולות, חיקוי. הכינורות שווים מבחינת המנעד ומבחינת הנושא, שני פרקים, כשכל פרק מחולק לשתי חטיבות, בעלי גובה, סוג תנועה ומשקל שונים בכל חטיבה. פרק ראשון: אלגרו – חטיבה ראשונה, במשקל מרובע, מודולציה מסול לדו. חטיבה שניה חוזרת לסול, במשקל משולש. פרק שני: אדג’יו – חטיבה ראשונה מתחילה בדו, חיקויית, בתיבה 53 מתחילה חטיבה מהירה, ללא שינוי משקל וטמפו המסתיימת בסול. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: יצא בחוברת בשנת 1665, נקרא La Respona על שם אשה, כפי שהיה מקובל בתקופה.

שם היצירה: Sonata for violin and basso op. 5 no 1 in D major ז’אנר: סונטה דה קייזה שם המלחין: ארכנג’לו כורלי תקופת החיבור: 1700 אסכולה: שפת הטקסט: מקורו: תוכן: יחס בין טקסט למוזיקה: יצירה אינסטרומנטלית, לכינור סולו בליווי בסו קונטינואו. רה מז’ור. סונטה דה קייזה (לכנסיה) – פחות ריקודית, יותר מופשטת. כורלי הסביר איך לקשט את תפקיד הסולו ע”י אילתורים, אך הוא לא כתב אותם. בהדפסה השנייה באמסטרדם אפשר לראות את הקישוטים מודפסים. היא בנויה מ5 פרקים איטי מהיר מהיר איטי מהיר. בעלת חמישה פרקים: גרווה – איטי מתון בארבעה רבעים, אלמנד. אלגרו – מרקם חיקויי מהיר מתון. אלגרו – ריקוד מהיר. אדג’יו – ריקוד איטי מאוד במשקל משולש, מרקם קורדלי. דגש על פעמה שניה מנוקדת, סרבנד. אלגרו – מהיר מאוד, מרקם חיקויי, תשע שמיניות, ג’יג. אופן ביצוע: בכנסיה (?) פונקציה חברתית: יצא בחוברת אופוס 5 בשנת 1700 ברומא.

שם היצירה: Violin Concerto Op. 8/7 in D minor ז’אנר: קונצ’רטו לכינור שם המלחין: אנטוניו ויואלדי תקופת החיבור: תחילת המאה ה-18 אסכולה: שפת הטקסט: מקורו: תוכן: (לקונצ’רטי אופוס שמונה, ניתנה כותרת “התחרות בין ההרמוניה להמצאה” שם פיוטי.) יחס בין טקסט למוזיקה: יצירה אינסטרומנטלית לכינור ותזמורת. רה מינור. באופן עקרוני, שלושה רעיונות חופפים מופיעים בקונצ’רטי של ויואלדי: 1. רצף של אפיזודות סולניות בליווי בסו קונטינואו – Solo, ו – Tutti שנקרא Ripieno. (מרקמית) 2. הסולו חופשי מבחינה תימאטית, בעוד שהריטורנלו הוא מעין פזמון חוזר. (תימאטית) 3. הריטורנלו האמצעיים – בסולם שאינו טוניקה, והסולו מבצע את המודולציה בין הריפייני. (טונאלית). בפרק הראשון בקונצ’רטי זה יש 4 חזרות על הריטורנלי ו 3 קטעי סולו. – אלגרו. הפרק השני הוא איטי – לרגו, עצמאי מפותח בסול מינור בסגנון שירתי. הפינאלה ריקודי – אלגרו ומבוסס גם הוא על הרעיון של הריטורנלו. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: אחד מתוך שנים עשר קונצ’רטים שיצאו באופוס שמונה.

שם היצירה: Cantata no 80, Reformation ז’אנר: קנטטה (לותריאנית – דתית, עם כורלים מהורמנים) שם המלחין: יוהן סבסטיאן באך תקופת החיבור: 1730 אסכולה: שפת הטקסט: גרמנית מקורו: לותר (קטעים מספר 1,2,5,8 אותם למדנו בשיעור) סלומון פראנק (שאר הקטעים) עפ”י האפיסטולה. תוכן: מאבק בין האלוהים והשטן. אלוהים הוא מקור החיוב – צורנו. יחס בין טקסט למוזיקה: יצירה לתזמורת, סולנים ומקהלה. ברה מז’ור. הקטעים המודגשים נשמעו בכיתה וכתובים ברה מזו’ר: 1: מקהלה, פוגה. 2: אריה, בסגנון קירכן אריה (כנסייתית), הצגתית, במבנה של ריטורנלו וסולו, למעשה דואט אך רק קול אחד מעביר את הטקסט, סטילה קנצ’יטטו של מונטוורדי. כינור וויולה – בתפקיד אובליגטו קבוע הכרחי במקום בסו קונטינואו. 3: רצ’יטטיב 4: אריה בסי מינור 5: מקהלה, בשש שמיניות. 6: רצ’יטטיב 7: דואט בסול מז’ור. 8: כורל – המקור למוזיקה – כורל של לותר (הכורל הזה הוא מעין המנון רוחני של הרפורמציה), הירמון של באך. בסוף כל שורה יש קדנצות, ופרמטות, סימני פיסוק בטקסט. קדנצה אותנטית – בסוף הקטע. אופן ביצוע: ביום ראשון בכנסיה. פונקציה חברתית: נכתבה לרגל 200 שנה לרפורמציה

שם היצירה: Mass in B minor, Credo ז’אנר: מיסה שם המלחין: יוהן סבסטיאן באך תקופת החיבור: 1747-49 (החומר המוזיקלי של היצירה נאסף מיצירות קודמות של באך, ברובו, ורק מיעוט הוא חומר חדש.) אסכולה: שפת הטקסט: לטינית מקורו: הכנסיה העתיקה תוכן: מאמין אני באל אחד... (יסודות האמונה הקתולית) יחס בין טקסט למוזיקה: חמישה פרקי אורדינריום נכתבו. אנו למדנו את הקרדו שמחולק לתשעה חלקים:

  1. קרדו – פוגה למקהלה על נושא גריגוריאני (-התיחסות למסורת הקתולית). מרכז טונאלי לה – מיקסולידי (שני דיאזים). Stile antique
  2. פטרם אומניפוטנטם – פוגה חגיגית לחמישה קולות ברה מז’ור. בסו קונטינואו. סופרן אל וטנור שרים את השורה הראשונה (קרדו) והבס את השורה השניה (פטרם). Stile moderno
  3. אט אין אונום – אריה דה קאפו אופראית, מבחינת הצורה, אך זהו דואט לסופראן ואלט, בליווי אובליגטו – 2 אובואי דאמורה (-כלי נדיר), וכינור. סול מזו’ר. מוזיקה הומופונית – חיקוי מיידי של הקולות. תזמור – לפי מסורת אופראית של ליווי אובליגטו – כלי עם גוון ותפקיד סולני אינסטרומנטלי, מתחרה עם הזמר. (מבנה: ריטורנלו בסול מז’ור, פריודה ברה מז’ור, ריטורנלו, פריודה בסי מינור, ריטורנלו, פריודה במי מינור, ריטורנלו, פריודה בסול מז’ור ההופך למינור, ריטורנלו מסיים בסול מז’ור.)
  4. אט אינקרנטוס – מוזיקה חדשה למקהלה בסי מינור. הטקסט הוא חיובי – התגלמות ישו כבשר ודם, שמשמש עילה לחג הAdvent אצל הקתולים, אך באך כותב כאן מוזיקה טרגית, שמחוברת לקטע הבא (הצליבה). אמצעים: נקודת עוגב, סולם סי מינור, תנועה איטית כלפי מטה, אפוג’יאטורה כרומטית עם דיסוננטים לא מוכנים.
  5. קרוצ’יפיקצוס – מקהלה בארבעה קולות במי מינור עם בסו אוסטינטו – שיא בטרגיות של הטקסט. מזכיר אריות למנטו (שנושאן היה בד”כ דמות נשית נטושה המבקשת למות). הבס החוזר יורד כרומטית לחמישית מהטניקה. חזרה של 13 פעמים על התבנית (ישו + 12 שליחיו –באחת החזרות הנוסחה מופיעה בצורה מעוותת – השליח שסרח), שימוש בספט אקורדים, קצב איטי – כל אלה תואמים לסוג ביטוי שהקהל החילוני מכיר – רק בתוכן דתי. פייטיזם – התחברות עם אלוהים דרך רגש טרגי, כך באך חונך. רגיסטר נמוך – ירידה אל הקבר ולבסוף חזרה לסול מז’ור – הכנה לחזרה לחיים.
  6. אט רזורקסיט אסט – מוזיקה חגיגית למקהלה ותזמורת ברה מז’ור. שימוש בריטורנלו – תוכננה כנראה כקונצ’רטו אינסטרומנטלי. תזמור מלא: 3 חצוצרות, טימפני, 2 חלילים, 2 אבובים, קונטינואו, כלי קשת. הקווים המלודיים מתאימים לכלים. במילים “ויעל השמימה” – עקומה מלודית של קשת, לסמל את כיפת השמים.
  7. אט אין ספיריטום – אריה דה קאפו אופראית לבאס, 2 אובואי דאמורה – אובליגטו ובס קונטינואו. הפרדה בין ישו כבן אנוש לסיום. טרצות מקבילות באבובים, מרקם הומופוני שקוף. חיתוך בין המוטיבים וחזרה. הסגנון המתקדם החדש והאופנתי – קלאסי. ריטורנלי בכלים ואפיזודות בבס.
  8. קונפיטאור – פוגה ענקית למקהלה בחמישה קולות, בפה דיאז מינור. הנושא הראשון – צלב, וציטוט מהליבר אוזואליס – מופיע כנושא שני (הפוגה כפולה). Stile antique ו-Stile moderno.
  9. אט אקספקטו – מקהלה, תיאור של המתרחש בטקסט ע”י האטה פתאומית של הטמפו. אקורדים במוליים מופיעים בסולם דיאזי במעבר של שלושים תיבות בין פה דיאז מינור לרה מז’ור, מהלכים כרומטיים סמיכים עד ל”תחית המתים” – מקהלה מסיימת חגיגית בחמישה קולות.

מבחינת מבנה העל של הקרדו, ניתן למצוא הקבלה בין קטעים 1,2 ל-8,9 , כש-1 ו-8 הם בסגנון עתיק ועם ציטוט מהליבר אוזואליס, ו-2 ו-9 עם מקהלה חגיגית ברה מז’ור. קטעים 3 ו-7 הם אריות, ו-4,5,6 עוסקים כולם בחייו האנושיים של ישו, צליבתו וקימתו לתחיה. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 - מבנה סימטרי. אופן ביצוע: פונקציה חברתית: באך כתב את המיסה לשליט סכסוניה ופולין, כדי לקבל את התואר “מלחין כבוד”. שני הפרקים הראשונים מהמיסה בוצעו בנוכחות השליט. המיסה לא בוצעה בשלמות בחייו. מה שמשך את באך לכתוב מיסה מלאה, למרות היותו פרוטסטנטי, הוא האתגר המוזיקלי – להלחין פרוייקט גדול מימדים, המאוחד ע”י רעיון אחד.

 

Fatal error: Class 'utf8' not found in /var/www/html/phpBBHeb/hebdokuwiki/inc/template.php on line 596